מאיר נזרי-קהילות תאפילאלת/סג'למאסא-מעגך השנה-תשע"ו- הימים הנוראים

קהילות-תאפילאלת

 ערב יום כיפור

הסעודה המפסקת: רבים הולכים למקווה טהרה ואחר כך עושים את הסעודה המפסקת. בסעודה זו אוכלים את העופות הצלויים, ׳לגטא׳ או ׳למגינה׳ (מין פשטידה העשויה תפוחי אדמה טחונים וביצים טרופות) וגם ׳לכטרא׳ (סוג של עלי סלק ירוקים גדולים) ומרק.

הטמנת החמין: רוב המשפחות נוהגות להטמין תבשילים בתנור השכונתי לצורך מוצאי יום הכיפורים, אבל יש שאינן נוהגות להטמין, ושני הצדדים מחליפים ביניהם תבשילים.

הערת המחבר: לשני המנהגים יש סמך במקורות מקבילים. המנהג להטמין מיוצג על ידי מרן שו״ע סימן תרט, סעיף א, והמנהג להחמיר ולא להטמין מיוצג על ידי הרמ״א, סימן תרט, סעיף א; ועל פי הרמ״א פסק גם ר' חיים פלאג׳י, מועד לכל חי, סימן טז, אות כט. הטעם לחומרא הוא שנראה כמכין בשביל חול, והטעם לקולא הוא שמכין מחול לחול, וכדי שבני אדם לא יהיו בהולים ויוסיפו מחול על הקודש, וסימנך ׳לך לאכל בשמחה את לחמך ושתה בטוב יינך כי רצה ה׳ את מעשיך שאומרים בצאת הצום. מבחינת תפוצת שני המנהגים, באשכנז נהגו לא להטמין, ואלו במדינות ספרד, צרפת ופרובינצא נהגו להטמין. ברוב קהילות מרוקו נהגו כמו הרמ״א לא להטמין(נהגו העם, עט׳ קכג סעיף ו; נתיבות המערב, עט׳ קכט סעיף יט), ובתאפילאלת בתוך הקהילות עצמן רוב המשפחות נהגו להטמין, ואחרות לא נהגו להטמין. מנהג קצר א־סוק להחמיר (מפי ר׳ בנימין ב״ר אברהם לעסרי).

ליל כיפור

סדר התפילה הוא ככתוב ב׳זכור לאברהם׳: ׳לך אלי תשוקתי׳, ׳שמע קולי', ׳ענה עני׳, ׳כהניך ילבשו צדק׳, הוצאת ספר תורה, ׳רבון העולמים׳, ׳ברוך המקום׳. אחר כך אומרים ׳כל נדרי׳ שלוש פעמים ג׳ גברי, כל אחד פעם אחת. ברכת ׳שהחיינו׳ אומר החזן, אחר כך זוהר ׳קם רבי שמעון׳, אחר כך ברכת המלך, ׳הנותן תשועה למלכים׳, ו׳מי שברך׳ לחתנים בשמחת תורה: חתן ׳בראשית׳ וחתן ׳וזאת הברכה׳. לבסוף אומרים ׳ימלוך׳, ׳מזמור לדוד׳, ׳שובה למעונך׳ ׳והוא רחום׳ ו׳ברכו', ואין אומרים קדיש לפני ׳ברכו׳. פרשת שמע ישראל כולה אומרים כל הקהל בקול רם ובקצב אחיד, כולל הפסוק ׳ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד׳ הנאמר בדרך כלל בלחש.

נוסח ׳כל נדרי׳ בתאפילאלת

בישיבה של מעלה, ובישיבה של מטה, על דעת המקום ברוך הוא, ועל דעת הקהל הקדוש הזה, אנו מתירין להתפלל עם העבריינין.

כל נדרי ואסרי. וחרמי. ושבועי. [ונדויי וחרמי] וקונמי וקונחי וקונסי. די נדרנא. ודי אסרנא. ודי חרמנא. ודי אשתבענא על נפשתנא. מיום הכיפורים שעבר עד יום הכיפורים הזה שבא עלינו לשלום. כולהון אתחרטנא בהון יהון מופרין שביתין שביקין לא שרירין ולא קיימין.

אם נדר נדרנו – אין כאן נדר. אם אסר אסרנו – אין כאן איסר. אם חרם חרמנו – אין כאן חרם. אם שבועה נשבענו – אין כאן שבועה. בטל הנדר מעיקרו. בטלה השבועה מעיקרה. אין כאן לא נדר ולא אסר ולא חרם ולא שבועה, אבל יש כאן מחילה וסליחה וכפרה כדכתיב ונסלח לכל עדת בני ישראל ולגר הגר בתוכם כי לכל העם בשגגה.

שרוי לנו ומחול לנו ומותר לנו(שלוש פעמים). שרוי לנו ולכם, ומחול לנו ולכם, ומותר לנו ולכם(שלוש פעמים). שרוי לנו ולכם ולכל ישראל, ומחול לנו ולכם ולכל ישראל, ומותר לנו ולכם ולכל ישראל(שלוש פעמים).

שרוי לנו ולכם ולכל ישראל מפי בית דין של מטה, ומחול לנו ולכם ולכל ישראל מפי בית דין של מטה, ומותר לנו ולכם ולכל ישראל מפי בית דין של מטה(שלוש פעמים).

שרוי לנו ולכם ולכל ישראל מפי בית דין של מעלה, ומחול לגו ולכם ולכל ישראל מפי בית דין של מעלה, ומותר לנו ולכם ולכל ישראל מפי בית דין של מעלה(שלוש פעמים).

    יום כיפור – שחרית

׳כתר מלכות׳: המשכימים קום אומרים ׳כתר מלכות׳ לר' שלמה בן גבירול, אבל מדלגים על כל הקטעים המתחילים ב׳מי׳: ׳מי ימלל גבורותיך', ׳מי יחוה גדולתיך׳…

 דרוש ליום כיפור נאמר על ידי החזן לפני ׳ה׳ מלך׳.

סומכים לחזנים: אין מעמידים ליד החזן סומכים, אלא הוא המסדר את כל התפילה וקורא את כל הקטעים, כולל ׳ובכן נקדישך מלך׳ וכיו׳׳ב.

מוסף: גם במוסף ממעטים בפיוטים. מבין שלושת הפיוטים 'אשרי עין׳ שבמוסף אומרים רק את זה של ראב״ע.

כריעה: בתקופה קדומה בארפוד נהגו לכרוע בכריעה בסדר העבודה עד לרצפה. פיוטים לפני מנחה: מבין כל הפיוטים המופיעים ב׳זכור לאברהם׳ בין מנחה למוסף אין אומרים אלא ׳בן אדמה׳, ואם נותר זמן אומרים גם את הפיוט ׳ברכי נפשי׳.

הפיוט מיוחם לר׳ אברהם אבן עזרא ומופיע ב־23 מקורות (אוצר השירה, ב־853). אולם לדעתו של החוקר עזרא פליישר, מחבר הפיוט הוא ר׳ יהודה הלוי. הפיוט סוקר את תחנות האדם בכפולות של עשר: גיל חמש, עשר, עשרים, שלושים, עד שמונים. הפיוט אפוף אווירה של קדרות על הזמן החולף של האדם ומוכיח את האדם לחזור בתשובה לפני שיסתיים מעגל חייו הנע במרוצה ללא תכלית.

  1. 7. מהוויי התפילה כיום כיפור

בית הכנסת על שם ׳באלו בן יחיא׳ (מכלוף בן יחיא נזרי) כולו שוקק חיים ביום כיפור, הומה ורועש. הכול עומדים ברוב התפילות והסליחות, בחורים, נערים גם זקנים, ומחזורי ׳זכור לאברהם׳ בידיהם. אוזניהם כרויות לכל ברכה ומילה, ופיהם פתוח לכל העניות בקול רם ובמקהלה: ׳ברוך הוא וברוך שמו׳! ׳אמן׳! ׳בדיל ויעבור׳! ׳עננו׳! ׳ענינן'! ׳תמחול׳! 'תסלח׳! קטעי תפילה שלמים מנסרים באוויר ובמרכזם הפסוק ׳כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל עונותיכם לפני ה׳ תטהרו׳!

החזן בא־חאקי (ר׳ יצחק ב״ר מכלוף נזרי מאיר) לא ייעף ולא ייגע. כמעט כל היום עומד הוא בתיבה, ושפתיו אינן פוסקות מתפילה. קולו צלול וערב, עולה ויורד, והוא נח קמעא רק בעניות של הציבור ב׳אמנים׳ ו׳בברוך הוא וברוך שמו׳. הנה פותח הוא בהכרזה לאחר ׳הודו׳ על אלוהותו של ה׳: ׳ה׳ הוא האלהים ה׳ הוא האלהים׳ בקול רציני וכנוע עם נעימה של יראה וחרדה, ואחר כך עובר באותה רצינות ובאותו כובד ראש להכרזה על מלכות ה׳ לנצח: ׳ה׳ מלך – ה׳ מלך – ה׳ ימלוך – לעולם ועד׳. המתפללים כאחד דרוכים ומוכנים לכל ענייה, בקול רם אחיד ומקהלתי. מיד לאחר הזמירות החזן, ויחד עמו כל הציבור, פותחים במקהלה בפיוט הנאמר רק בימים נוראים, הבנוי לפי א׳׳ב וכולו שבח לחי העולמים:

האדרת והאמונה. לחי עולמים / הבינה והברכה. לחי עולמים

הגדולה והגבורה. לחי עולמים / הדעת והדיבור. לחי עולמים

שעת השיא היא החזרה של הש׳׳ץ על תפילת שחרית. כל מילה מדודה ומלווה כובד ראש מרובה עם בכי אמתי: ׳אדוני – שפתי – תפתח – ופי יגיד – תהלתך. ברוך – אתה – אדוני', ואז כל בית הכנסת עומד על הרגליים וקורא בקול מקהלתי אדיר וחזק ׳ברוך הוא ברוך שמו׳! והחזן ממשיך ׳אלהינו – ואלהי – אבותינו׳.., כל מילה בנפרד, והקהל עונה לפני החזן: ׳האל הגדול הגיבור והנורא׳! והחזן חוזר על זה, ושוב הקהל במקהלה אדירה ׳אל עליון גומל חסדים טובים׳!… בקצרה, מתנהל כאן דו שיח ומשוב על כל ברכה, על כל מבע, על כל מטבע לשון ביחיד וברבים ועל כל חתימה. בעיצומה של החזרה מגיע הקטע המרכזי של התפילה, הנשמה של חזרת הש״ץ, הלוא הוא הווידוי הגדול של רבנו נסים, ראש ישיבת בבל, הנאמר על ידי החזן בבכי ובדמע; החזן חש את עצמו בשעה זו כשליח המייצג את הציבור ועומד מול בורא העולמים, מתחנן ומתפלל בעד עצמו ובעד הקהל. בעיצומו של הווידוי נוצרת אווירה גורלית, ככוהן הגדול ביום הכיפורים בשעת העבודה:

רבונו של עולם. קדם כל דברי אין לי פה להשיב ולא מצח להרים ראש.

כי עונותי עברו ראשי. כמשא כבד יכבדו ממני. ופשעי רבו מלמנות. וחטאתי עצמו מספר. מתודה אני לפניך ה׳ אלהי ואלהי אבותי. בכפיפת ראש. בכפיפת קומה. בנמיכת רוח. בחלישות חיל. בשבירת לב. בקידה. בבריכה. בכריעה. בהשתחויה. באימה. במורא. ביראה. ברעדה. בפחד. בחלחלה. על החטאים ועל העונות. ועל הפשעים. שחטאתי. ושעויתי. ושפשעתי לפניך ה׳ אלהי. אומר אני לפניך ה׳ אלהי. מקצת מעשי הרעים. ודרכי המקלקלים. ומפעלי המכֹערים. לגמרם אי אפשר. ואין בי כח לגלותם ולבררם. ולא אעצֹר חיל לחברם. ואיני כדאי לבקש עליהם מחילה וסליחה וכפרה. מה אני. מה חיי. אני הבל וריק. עפר ואפר רמה ותולעה. מתבושש אני מחטאי. ומכלם אני מעונות,. ונחפר מפשעי. ואם אבא לבררם ולחברם ולפרשם.

והקהל משיב במקהלה: יכלה הזמן והמה לא יכלו.

והחזן ממשיך: ואין לי פתחון פה להתודות עליהם. גדול עוני מנשוא. עצמו פשעי מספר. בשתי וגם נכלמתי. והקהל ממשיך: כגנב הנמצא במחתרת.

במה אקדם פניך ה׳ אלהי. או מה רפואה אבקש ממך. כבן סורר ומולה הייתי לעשות הרע בעיניך. כעבד מורד באדֹניו וכתלמיד חולק על רבו.

החזן בוכה על כל חטא, והקהל משיב בקול רם ובמקהלה לסירוגין: תמחול – תסלח – תמחול – תסלח!

את אשר טהרת טמאתי. תמחול!

ואת אשר טמאת טהלתי. תסלח!

את אשר התרת אסרתי. תמחול!

ואת אשר אסרת התרתי. תסלח!

       את אשר אהבת שנאתי. ואת אשר שנאת אהבתי. את אשר הקלת החמרתי. ואת

אשר החמרת הקלתי. את אשר קרבת הרחקתי. ואת אשר הרחקת קרבתי. אך לא להכעיסך נתכונתי. ובעזות מצח באתי לבקש מלפניך מחילה וסליחה וכפרה. שמתי פני כחלמיש. ואדע כי לא אבוש. כי עליך בטחתי ה' אמרתי אלהי אתה. ונשענתי על רֻבֵּי חסדיך.

רק בסוף הווידוי האווירה הופכת לרוגעת:

כי ידעתי כי אתה אל חנון ורחום ארך אפים ורב חסד ונִחָם על הרעה ומרבה להיטיב. הנה לך יום שכולו תפילה משולבת של החזן ושל הציבור. החזן המייצג את הציבור, והקהל המאשר את שליחותו ועוקב אחר כל מילה, עונה ומגיב. אין רגע של שקט.

הבחורים הרווקים עומדים כל היום בתחרות רוחנית, וכולם מחזיקים מעמד. איש לא נשבר ולא ייעף, אין ישיבה על ספסל, אין מנוחה ואין שינה. בסוף היום זוכים הם לברכה מיוחדת על עמידת הקודש שלהם.

שעת נעילה מגיעה והחזן נותן דרוש אחרון להיום, ובסופו כל בית הכנסת פותח במקהלה רציפה בפיוט:

אל נורא עלילה. המציא לנו מחילה. בשעת הנעילה:

מתי מספר קרואים. לף עין נושאים. ומסלדים בחילה. בשעת הנעילה: שופכים לף נפשם. מחה פשעם וכחשם. והמציאם מחילה. בשעת הנעילה:

הפיוט נחתם באיחול:

תזכו לשנים רבות. הבנים והאבות. בדיצה ובצהלה. בשעת הנעילה:

מיכאל שר ישראל. אליהו וגבריאל. בשרו נא הגאולה. בשעת הנעילה:

מוצאי יום ביפוד

מברכים ברכת הלבנה במוצאי יום כיפור לפני טעימה.

אין מבעירים אש ואין מחממים ומבשלים במוצאי יום כיפור, אלא אוכלים ממה שהוטמן בערב יום כיפור.

סעודה

באשר לסעודה שאוכלים במוצאי יום כיפור יש שני מנהגים: יש הנוהגים לאכול ארוחה רגילה, ויש שנוהגים לאכול רק תבשילים ששהו בתנור השכונתי מערב יום כיפור. תפריט זה כולל חמין, חומוס, תפוחי אדמה, ביצים ותה. בין שתי הקבוצות יש שנהגו לעשות חליפין. הנוהגים להשהות תבשילים בתנור הביאו מהם לקרוביהם שלא נהגו כן: ביצים, קערה של חמין וקערה של תפוחי אדמה.

סיכום

בכל הקהילות עושים בראש השנה סימנים של מאכלים סמליים חיוביים ואומרים לפניהם נוסחים של משאלות ואיחולים לשנה החדשה, כמו ׳תתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה׳ על אכילת תפוח בדבש, ׳ירבו זכויותינו כרימון'.. ובהמשך אוכלים את סעודות החג. בכל הקהילות נפוץ מנהג הכפרות על ידי תרנגולים, אמירת כל נדרי בליל יום כיפור וסדרת פיוטים בראש השנה וסליחות ביום כיפור. ההבדל הקובע את הצביון הייחודי של כל קהילה הוא ההוויי שמסביב: נעימות התפילות, מתכון הסעודות, התשליך ליד ברז או הליכה חגיגית לנהר העיר, יחס הזמן הקצוב לחלק של התפילות, לסעודות ולתהלים ועוד.

הפרק מתעכב על מנהגי התפילה והפיוטים של הימים הנוראים בבית הכנסת, ומקדיש תיאורי הוויי למנהג הכפרות ולאווירת התפילה בבית הכנסת. להלן המנהגים הייחודיים לראש השנה וליום כיפור בקהילות תאפילאלת:

ראש השנה

לאחר התרת נדרים בערב ראש השנה המתפללים נוהגים לפרוע נדרים, תרומות ועליות שנדבו לבית הכנסת ולחזן בשעת עלייה לתורה ולקניית מצוות וסידור זמירות.

סדר התפילה של ליל שני של ראש השנה הוא כמו בליל ראשון, אבל אין אומרים בו את הפיוט ׳אחות קטנה׳ וגם לא את הפיוט ׳חון תחון׳.

מטבילים את הפת במלח כרגיל ולא בסוכר.

אין מרבים בפיוטים ובוודאי לא בהפסק תפילה. לפני ׳ותתפלל חנה׳ אומרים את הפיוט ׳יה שמך ארוממך׳, ולאחר החזרה של תפילת שחרית אומרים את הפיוטים ׳ה׳

יום לך אערוך תחינה׳ ו׳אלהי אל תדינני׳. שאר הפיוטים המופיעים ב׳זכור לאברהם׳ – ׳שואף כמו עבד׳, ׳שופט כל הארץ׳ ו׳ידי רשים׳ – אין נוהגים לאמרם. גם ׳ונתנה תוקף׳ אין נוהגים לומר, אבל יש שהיו מלמדים אותו לתלמידים לפני ראש השנה.

החזן, שליח הציבור, הוא גם התוקע, ואין נוהגים להקריא לו את סדר התקיעות.

קוראים תהלים בראש השנה, ויחידי סגולה קוראים את כל התהלים פעמיים, כמניין ׳כֹּפֶר׳. את התהלים קוראים לאחר סעודת היום, אבל יש שמשכימים קום לאמרם פעמיים לפני שחרית בבית הכנסת.

חסידים וכמה מהמון העם, אנשים ונשים, נוהגים להתענות בכל עשרת ימי תשובה ביום וסועדים את לבם בלילה, ויש שנוהגים לצום עוד שלושה ימים להשלים עשרה ימים במקום שני ימי ראש השנה ושבת שובה, שאין מתענים בהם.

יום כיפור

נוהגים לשחוט כפרות בלילה אור לט׳ בתשרי לכל נפש במשפחה, תרנגול לזכר ותרנגולת לנקבה. מחצית מן המשפחות עושות כפרות אחרי ערבית, ומחציתן – באשמורת לפני הסליחות.

השחיטה נעשית בחצר בית הכנסת, ומשפחות עשירות ומיוחסות – השוחט בא לבתיהן באשמורת הבוקר לכפרה ושחיטה, ובשאר קהילות, כמו בקצר א־סוק ובבצאר, השוחט הולך מבית לבית מתחילת היום ועד סופו למשפחות לשחוט להן כפרות.

בסעודה המפסקת אוכלים את העופות הצלויים של הכפרות, וסוג פשטידה העשויה תפוחי אדמה טחונים וביצים טרופות, וגם 'לכטרא׳(סוג של עלי סלק ירוקים גדולים) ומרק.

רוב המשפחות נוהגות להטמין תבשילים בתנור השכונתי לצורך מוצאי יום כיפור, אבל יש שאינן נוהגות להטמין, ושני הצדדים מחליפים ביניהם תבשילים.

תפילת ׳כל נדרי׳ שונה בנוסחה מזו של קהילות המרכז.

המשכימים קום ביום כיפור אומרים ׳כתר מלכות׳ לר׳ שלמה בן גבירול, אבל מדלגים על כל הקטעים המתחילים ב׳מי׳: ׳מי ימלל גבורותיך׳, ׳מי יחוה גדולתיך׳…

אין מעמידים סומכים ליד החזן, אלא הוא המסדר את כל התפילה וקורא את כל הקטעים, כולל ׳ובכן נקדישך מלך׳ וכיו״ב.

בתקופה קדומה נהגו בארפוד לכרוע בכריעה בסדר העבודה עד לרצפה.

מבין שלושת הפיוטים ׳אשרי עין׳ שבמוסף כיפור אומרים רק את זה של ר׳ אברהם אבן עזרא.

י. מבין כל הפיוטים המופיעים ב׳זכור לאברהם׳ בין מנחה למוסף אין אומרים אלא ׳בן אדמה', ואם נותר זמן אומרים גם את הפיוט ׳ברכי נפשי׳.

בסעודה שאוכלים במוצאי יום הכיפורים יש שני מנהגים: יש הנוהגים לאכול ארוחה רגילה ויש שנוהגים לאכול רק תבשילים ששהו בתנור השכונתי מערב יום כיפור. תפריט זה כולל חמין, חומוס, תפוחי אדמה, ביצים ותה. בין שתי הקבוצות יש שנוהגים לעשות חליפין. הנוהגים להשהות תבשילים בתנור מביאים מהם לקרוביהם שאינם נוהגים כן: ביצים, קערה של חמין וקערה של תפוחי אדמה.

במשפחות רבות אין מבעירים אש ואין מחממים ומבשלים במוצאי יום כיפור, אלא אוכלים ממה שהוטמן בערב יום כיפור.

מאיר נזרי-קהילות תאפילאלת/סג'למאסא-מעגך השנה-תשע"ו- הימים הנוראים עמ'112

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 161 מנויים נוספים

יולי 2020
א ב ג ד ה ו ש
 1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031  
רשימת הנושאים באתר