מעיין השדים-.(עין אלג'ין).עמנואל שבבו ז"ל- יעאובה (יעקב במקורו)

מעיין השדים-עין אלג'ין

יעאובה (יעקב במקורו)

יעאובה היה גבר תמיר, דק גזרה, הילוכו קליל, פניו נעימים. שפם לתפארת התנוסס משני עברי אפו. הוא היה יהודי פקח, בעל חוש הומור אבל היה ידוע גם באלימותו. אוי למי שהעז להרגיזו. כולם יראו מנחת זרועו אם כי לא הרבה להשתמש בה. הוא היה ידוע בתעלוליו אשר אלו אחר היה מעוללם היה לבטח מעורר עליו רוגזם של הבריות. אולם לגבי יעאובה הכל נסלח. מעולם לא למד קרוא וכתוב. רכוש לא היה לו, אם לא להחשיב את האינונטר שהיה בביתו בדמות תריסר צאצאים. תריסר פיות המיחלים למזון שלא תמיד היה בהישג יד. מקצוע לא היה לו ומעבודות שחורות הוא משך ידו. אנין טעם היה. קשה לדעת מאין השיג האיש כסף לקנית עדשים ולחם להאכלת הילדים כדי שבעה.

בערבי חגים נהגו החכמים״ לחלק לעניי העיר דמי חג מכספי ה״כולל״ שהובאו על ידי השליחים מחוץ לארץ. אך ״החכמים״ עם כל חוכמתם לא היה בכוחם לעמוד בפני לחץ המון נזקקים שצבאו על דלת בית המדרש בדרישה לדמי חג מוגדלים. היה דרוש זקיף שישליט סדר בין ההמון המשולהב בשעת החלוקה. ומי אם לא יעאובה היה האיש המתאים. מידי הופיעו בצעדים מאוששים, הסרבל השחור מתנופף בין רגליו הארוכים ונבוט מאיים בידו, הושלך הס בקרב הצובאים על הפתח והחלוקה התנהלה בסדר מופתי. מובן שחלקו של ״מושיע החכמים״ היה מנה אחת אפיים וכל הצדדים יצאו מרוצים מההסדר.

בשלהי הקיץ, כאשר רכסי ההרים העוטרים את צפת החלו מתכסים בעננני סתיו, לא היה מנוס ממחשבות על גשמי הזעף והקור הצורב המשמשים ובאים על העיר לטובה. היה צורך לחשוב על הצטידות באמצעי חמום. על כך חשבו הדרזוים של בית-ג׳ן אשר הכינו מבעוד מועד פחמי עץ, העמיסום על פרדות חזקות בשקים מאורכים והביאום למרכז הרובע היהודי שנקרא משום כך בפי האשכנזים ״קוילן פלאץ", כלומר רחבת הפחמים. הדרוזים היו מעונינים להפטר מפחמיהם בהקדם ולצאת לדרכם הארוכה. את זאת ידעו סוחרי הפחם היהודים אשר קנו את הפחם ב״סיטונאות״ ומכרו אותו לצרכנים ברווח נכר. ביניהם היה גם מיודענו יעאובה. היתה זו עונה היחידה שבה עסק במסחר. אולי משום כך היה נצרך לרווחים מופקעים שיספיקו גם לעונת היובש שתבוא לאחר הסחר בפחם… לסלים היתה חנות אשר במושגים של הימים ההם ובטרמינולוגיה של ימינו ניתן לכנותה בשם מינימרקט. היתה בה מכולת, לעיתים גם ירקות, אבטיחים בעונתם וכל מה שהצרכן הצפתי היה נזקק לו מגפרורים ועד לפחם.

מספר החנווני: ״יעאובה הגיע לפתח חנותי עם שק גדול של פחם והציע לי לקנותו. לא היה לי צורך בפחם מאחר שכבר קניתי לפני כן מלאי גדול לחנות. אולם יעאובה היה זקוק לכסף. הוא הציע לי את השק בעשרים גרוש. הצעתי לו חמישה עשר. הוא לא הסכים לכך והסתלק עם הפחם. כעבור זמן מה חזר ואמר: ״ניחא, גזלן, השק מכיל קנטר שלם. שקלנו את השק ונוכחתי שהוא דובר אמת. בשק היה קנטר של פחם. שלמתי לו את כספו, פתחתי את השק והתחלתי להעביר את הפחם למרתף של החנות. בהגיעי לאמצעו של השק מצאתי אבן גדולה כגודל הסלע. זה היה סוד משקלו הרב של השק.

היה זה לקח שלמד אותי לא להתעקש במשא ומתן עם יעאובה. ספרתי על התעלול לאנשי הרחוב וכלנו צחקנו על שובבותו של יעאובה״, צחקו וסלחו. ומספרים על עוד תעלול מני רבים. יהודיה כשרה קנתה ממנו שק פחם גדול מלא וגדוש חתיכות פחם דקות ומאורכות, הפחם המשופר. הוא גם התנדב ברוב אבירותו להכניס את הפחם למרתף ביתה. היא שלמה לו עבור השק המלא והוא נפרד ממנה תוך אחולים לבביים שתהנה מהפחמים המעולים. כעבור מספר ימים אמרה היהודיה לילדיה: "רדו למרתף והעלו פחמים הביתה״. הילדים ירדו למרתף כמצוות אמם. אך משבוששו לעלות עם הפחם, ירדה האם למרתף ומה רואות עיניה? הילדים יושבים על הקרקע מוציאים משק הפחם פקוסים (מין מלפפונים) ואוכלים להנאתם. מחצית השק היתה ממולאת בפקוסים.

מעיין השדים-.(עין אלג'ין).עמנואל שבבו ז"ל יעאובה (יעקב במקורו)

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 228 מנויים נוספים
יולי 2020
א ב ג ד ה ו ש
 1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031  
רשימת הנושאים באתר