נתיבות המערב-מנהגי מרוקו-כוחו של מנהג-הרב אליהו ביטון-ביריה –מנהגי סוכות-שמחה תורה והושענא רבה

נתיבות המערב

מנהגי חג הסוכות

א-נהגו להציב ארבעה ״קני סוף״ גבוהים ובולטים במיוחד, כארבע פינות הסוכה,

ונקראים ״עדים״.

ב-נהגו לתלות ״כסא״ בסוכה לכבוד אליהו הנביא ז״ל, ועליו מניחים ספרי קודש:

ג-נהגו להדליק נרות בכניסת יום טוב כמו בשבת, ומברכות ואחר כך מדליקות:

ד-נהגו שאין הנשים מברכות ״שהחיינו״ בהדלקת הנרות:

ה-נהגו לאחל איש לרעהו ביום טוב ״מועדים לשמחה״, והשני משיב ״חגים וזמנים לששון״, ויש מאחלים ״מועד טוב״, והשני משיב ״מועד טוב ומבורך״, ובמוצאי החג מאחלים ״תזכו לשנים רבות״ והשני משיב ״לשמור ולעשות״:

ו-נהגו בכל לילה לקרוא פרקי משניות מיוחדים בכניסה לסוכה (ראה למטה):

ז-נהגו לפתוח את הקידוש בליל סוכות בפסוק: בסכת תשבו שבעת ימים, כל האזרח

בישראל .ישבו בסכת:

א-כן המנהג פשוט, והביאו בקובץ מנהגים לר״ש דנינו (סוכות), והטעם כי הסוכה היא צלא דמהימנותא, ומעלתה נשגבה מאד, והקנים הם עדים נאמנים, כי עם ישראל נאמן לה׳ ותורתו:

ב-כן הביא בקובץ מנהגים הנ״ל, ומקורו מספר מורה באצבע למדן החיד״א (עמוד רפ״ט), והוא הזמנה לאליהו הנביא שיצטרף לז׳ אושפיזין עילאין לברכנו בברכה וחיים:

ג-כן המנהג והביאו בספר נר לעזרא (עמוד קס״ח), וראה בזה בשו״ת רב פעלים (ח״ד סימן כ״ג):

ד-כן המנהג והביאו בספר נר לעזרא(עמוד קע״א) וראה בזה בשו״ת יחוה דעת למרן הגרע״י(ח ״ג סימן ל״ד):

ה-כן המנהג והביאו בקובץ מנהגים לר״ש דנינו, ע״ד מה שנאמר וברכות לראש יעטה, והמברך מתברך מפי עליון:

ו-כן הביא בספר חמד אלקים ע״ד מה שנאמר ״ודבר בעתו מה טוב״, והטעם באלו, משום שבהם יש זכר ורמז לאושפיז השייך לאותו יום, והרי פרקי המשניות לפי סדר הלילות: ליל א׳) פ״ד קידושין, שמוזכר שם אברהם: ליל ב׳) פ״ה דזבחים, שבהם מדובר על זבחים, והוא רמז ליצחק שנעקד ע״ג המזבח: ליל ג׳) פ״ז דחולין שבו מוזכר גיד הנשה שנצטווה עליו יעקב וזרעו: ליל ד׳) פ״ה דאבות, שבו מוזכר משה: ליל ה׳) פ״ה דמדות שבו מוזכר אהרן: ליל ו׳) פ״א דסוטה שבו מוזכר יוסף: ליל ז׳) פ״ב דתענית שבו מוזכר דוד: וה׳ לא ימנע טוב להולכים בתמים:

ז-כן הביא בספר נוהג בחכמה (עמוד קל״ז), והוא כדי לזרז בכל עת על מצות הסוכה ומעלתה, וראה בזה בקיצור שו״ע לררב״ט (סימן תנ״ז ס״ב וס״ג):

ח-נהגו לקשט את הלולב בחוטים צבעוניים ומרהיבי עין לנוי מצוה.

ט-יש נהגו לתת הרבה הדסים וערבות בלולב, והמנהג פשוט לתת ג׳ הדסים וב׳ ערבות בלבד:

י. נהגו לנענע אח הלולב בסדר זה: פניו מול המזרח, ואת ידיו עם הלולב מטה לצדדים, והוא עומד על עומדו ואינו הופך פניו לצדדים, ויש נהגו להפוך פניהם לצדדים, וכנהוג ברוב קהלות ישראל:

יא. יש נהגו שהנשים מברכות ונוטלות, וכן בסוכה, והמנהג פשוט שאין נשים מברכות, ואף לא נוטלות לולב:

יב. נהגו ביו״ט של סוכות לאחר ההלל, מוציאים ספר תורה להושענות, ואחרי ההושענות אומרים קדיש תתקבל, ושוב פותחים את ההיכל לספר תורה שני, ויש שלא נהגו להוציא ס״ת להושענות כלל, רק פתחו את ההיכל והקיפו את התיבה, ויש נהגו לומר הושענות אחרי מוסף:

יג. נהגו לפתוח תפלת ערבית של חול המועד, במזמור החג מתחלת שפטני אלקים וכו', ויש נהגו בחול המועד של סוכות לפתוח ערבית בחוה״מ, במזמור ״נודע ביהודה אלקים״:

יד-נהגו בחול המועד בשחרית, אחרי ההלל מוציאים ס״ת מיד ואומרים הושענות, ואח״כ קדיש תתקבל, וגוללים (מגביהים) ס״ת וקוראים בתורה, ויש שלא הוציאו כלל ס״ת, רק פתחו את ההיכל, וכנ״ל:

ח-כן נהגו רבים, והביאו בספר נהגו העם (סוכות) והוא ע״ד זה אלי ואנוהו, ולולב בגיס׳ חיים, אלא שצריך ליזהר מלקטום ראשו:

ט-כן נהגו רבים, ומקורו מתשובת הרמב״ם (והביאו בשו״ע סימן תרנ״א סעיף ט״ו) וראה בזה בכה״ח (סימן תרנ״ב ס״ק קל״א), ובספר אוצר טעמי המנהגים !עמוד שי״א):

י. שני המנהגים יסודתם בהררי קודש, אלו שאין מהפכים בינהם הוא ע״ד מרן בשו״ע (סימן תרנ״ב ס״ט), והמנהג השני הוא ע״ד האריז״ל, וראה בזה בספר קרית חנה דוד (ח״ב סימן פ״ג):

יא. כן יש נהגו שנשים מברכות על לולב וסוכה והביאו בספר חמדה גנוזה, אלא שבשו״ת תבואת שמש כתב שאין המנהג לברך, וראה עוד בספר מקוה המים להגר״מ מלכא (ח״ד סימן ב׳), ובספר הליכות שבא (סימן ט״ז), וביביע אומר (ח״א סימן ל״ט מ״ב):

יב. כן המנהגים בזה, וראה בזה בספר נהגו העם (סוכות) ובילקוט יוסף (מועדים עמוד ק״פ) ובספר מקור חיים (פרק רכ״ג סט״ו):

יג. כן הביא בספר נוהג בחכמה (עמוד רכ״ו), והוא משום שחוה״מ הוא כעין יו״ט, וענין המזמור נודע ביהודה אלקים, משום ששם נאמר ״ויהי בשלם סוכו״:

יד. כן המנהג, וראה בזה בספר נהגו העם (סוכות):

טו.יש נהגו בשבת חול המועד סוכות לסיים את ברכות ההפטרה, ״מקדש השבת וישראל והזמנים״, וכיום טוב:

טז.נהגו לומר הושענות בשבת, עם הושענות של אותו יום, אבל אין מקיפים את החיבה:

יז. נהגו בחול המועד בסוכות ופסח, לדלג על בית יעקב ושירו של יום, ואומרים רק מזמור החג:

יח. יש נהגו להקל בגילוח הזקן בחול המועד, והמנהג פשוט להחמיר בדבר:

יט. יש נהגו בחול המועד בסוכות ופסח, לגלח את הקטנים בבית הכנסת:

כ. יש נהגו לבקר בבית הקברות בא׳ של חול המועד, בפסח וסוכות:

כא. נהגו בליל הושענא רבא, לערוך תיקון מתוך ״קריאי מועד״ כל הלילה, ומתפלללים באשמורת, ויש נהגו לערוך כפרות בכיפור:

כב. יש נהגו לתקוע בשופר בסליחות שבהושענא רבא, והמנהג פשוט שאין תוקעים:

טו.כן הביא בספר נהגו העם (סוכות), ומקורו מהספר מגן אברהם ושכן מנהג ירושלים. ועיין בספר כפ״ה (סימן ת״צ), והטעם משום דחוה״מ סוכות כל יום רגל בפ״ע, ומשום כך גומרים בו את ההלל, אלא שדעת החיד״א בברכ״י שאין מזכירים והזמנים בשבת חוה״מ וכפסח.

טז.כן המנהג והביאו בנהגו העם (שם), והוא לפי מה שנפסק בשו״ע (סימן תר״ס ס״ג) וכן מצוין במחזורים ישנים, אלא שמנהג ארץ ישראל אינו כן, וראה בזה בספר מנהגי החיד״א (ח״ב עמוד קפ״ט), ובספרו לבי ער (סימן י״ד):

יז. כן המנהג פשוט, וראה במנהגי ר״ח בזה ומשם בארה:

יח. הנה כי כן המנהג להקל, וראה בספר ילקוט יוסף מועדים (עמוד תקט״ז) במקורותיו שם, שכתב שקשה למחות ביד המקלים, ומ״מ ירא שמים יחמיר על עצמו ויחוש לדברי האחרונים המחמירים בזה דשא ברכה מאת ה׳ עיי״ש, ובספר נר לעזרא (ח״ד סימן צ״ב) דן בזה והביא סימוכין חזקים למקילים עיי״ש, וראה בזה בשו״ת מקוה המים (סימן י״א) ובשו״ת שמש ומגן(.סימן נ״ה), ובשו״ת יחוה דעת להגר״י חזן, ובכה״ח (סימן תקל״א סק״ז), ובשו״ת אגרות משה (חאו״ח סימן קס״ג) ובבית היהודי (,מועדים סימן מ״ה ס״ב):

יט. כן הביא בספר נהגו העם, וכן כתב בספר נתיבי עם, ומקורו בשו״ע (סימן תקל״א ס״ס, ויש מתירים רק ע״י עני שאין לו מה לאכול וראה בזה בנתיבי עם שם:

כ. כן הביא בספר נוהג בחכמה (עמוד קע״ח):

כא. כן המנהג פשוט, והביאו בספר נו״ב (עמוד רכ״ו), וראה בכה״ח (סין תרס״ד סק״ט וסק״י וסקי״א), ובעדן כפרות כן נהגו בכמה מקומות וכמובא באוצרות המגרב (סוכות), וכ״ז להדגיש את גמר החתימה:

כב. כן מצוין במחזורים ישנים, וראה בזה בנו״ב הנ״ל, ובכה״ח הנ״ל:

כג. נהגו להרבות בנרות בהושענא רבא, ומוספים הוספות בשחרית, אומרים נשמת כל חי, וכתר כבשבת ויום טוב:

כד. יש נהגו ביום הושענא רבא, שאין נושאים אתם כסף, ולא מדליקים אש, עד יציאתם מבית הכנסת מתפלת שהרית:

כה. יש נהגו להקיף ביום הושענא רבא גם בערבה בלבד, והמנהג פשוט שמקיף רק מי שיש לו לולב בידו:

כו. נהגו לבוא הביתה עם הערבה, וחובטים בנחת על ראשי בני המשפחה, ומאחלים להם שיזכו לשנים רבות:

כז. יש נהגו להבעיר ענף מהערבה, ומסובבים אותו כשהוא בוער:

כח. יש נהגו לשמור ערבה, ומשתמשים בה כעץ לשפוד, ואת הבשר נותנים לעקרות, והיא סגולה גדולה, וכמו כן אשה שאין דמיה מסודרים, מעשנת בית רחמה בעשן הערבה:

כט. יש נהגו לבשל ערבה, ונותנים ממימיה לעקרות והיא סגולה גדולה:

ל. נהגו רבים לשמור את ארבעת המינים, לאפיית מצות או לשריפת חמץ בפסח:

לא. יש נהגו ביציאתם מהסוכה ביום הושענא רבא, מניחים בה עריבת הבצק:

כג. כן הביא בנוהג בחכמה (שם), וראה בזה בכה״ח (סימן תרס״ד סק״י): כד. כנ״ל, וכ״ז משום קדושת היום, שנוהגים בו מעין ימים נוראים ומעין יו״ט, ומנהג ישראל תורה הוא:

כה. כן מובא במחזור זכור לאברהם, וראה בשו״ע (סימן תרס״ד ס״ג), ובכף החיים שם: כו. כן המנהג, והביאו בקובץ מנהגים לר״ש דנינו(סוכות), וכ״ז לסימנא טבא, שהרי זה שיירי מצוה, ושיירי מצוה מעכבים את הפורענות, וראה בזה בכה״ח (סימן תרס״ד סק״ס):

כז. כן הביא בקובץ מנהגים לר״ש דנינו(שם). ובדרך צחות י״ל הטעם, כי הערבה היא בחי׳ הרשעים כידוע, ומזכירים להם את היום בו נאמר כי הנה היום בוער כתנור, כדי שיחזרו למוטב, ושב ורפא לו:

כח. כן הביא בספר נהגו העם (סוכות) וכן מובא בספר טעמי המנהגים (עמוד תקס״ז) בשם רבי פנחס מקוריץ, ורמז לדבר ערב״ה בגימ׳ זר״ע, וראה באוצרות המגרב (סוכות):

ל. כן הביא בספר נהגו העם (שם), בשם הכנסת הגדולה (סימן תרס״ד) ובשם מרן החיד״א בספרו ככר לאדן (דף קס״ב), ומקורו מירושלמי עיי״ש:

לא. כן הביא בספר נוהג בחכמה (עמוד קל״ז), שקבלה בידם שיש בזה סגולה גדולה לגשמי רצון ולברכה בעסה:

לב. נהגו רבים להכין לילדים קני סוף מקושטים ונרות תחובים כהם, והם באים עמם לבית הכנסת ליל שמחת תורה:

לג. נהגו לקשט בית הכנסת בשטיחים וניירות צבעוניים לכבוד שמחת תורה:

לד. נהגו להקיף את התיבה בשמחת תורה, תוך אמירת מזמור לדוד הבו לה/ ויש מקיפים באמירת ״הודו לה׳ קראו בשמו״ במנגינת שבת הידועה:

לה. יש נהגו לקום באשמורת, לפני תפלת שחרית של שמחת תורה, ולערוך הקפות:

לו. נהגו בשמחת תורה, להוציא שלשה ספרי תורה, הראשון עולים בו חמשה עולים של חובת היום, עד ״ובגאותו שחקים״, ושם עולה תוך פיוט ושירה ״חתן מעונה״ עד ״על במותימו תדרוך״, ומעלים את הציבור למוסיף, וכן ילדים קטנים, ואחריהם עולה ״חתן תורה״ בפיוט ושירה, ולו חוזרים מתחלת הפרשה עד סופה, ואחריו עולה ״חתן בראשית״ מיד, ולו קוראים מתחילת בראשית עד ״אשר ברא אלקים לעשות״:

לז. נהגו לפתוח את פרשת בראשית ״בסימנא טבא״:

לח. נהגו לזרוק דברי מתיקה על החתנים, והילדים מתרוצצים לאוספם, תוך תרועת הנשים מהעזרה:

לב. כן המנהג והביאו בקובץ מנהגים לר״ש תינו(שמחת תורה), והוא זכר למצות הקהל וכבוד התורה ע״ד מה שכתוב לכן באורים כבדו ה׳, וזה ע״י הקטנים שנאמר בהם, מפי עוללים ויונקים יסדת עוז, וכמובן עכ״ז צריך ליזהר שלא יבואו בכך לחילול יו״ט:

לג. כן הביא בספר נהגו העם (סוכות), וכן נהגו רבים, והכל לכבודה של תורה:

לד. כן המנהג, והטעם כי שני המזמורים הללו מדברים בכבוד ה׳ וגדולתו, וכבוד התורה וגדולתה, ודבר בעתו מה טוב:

לה. כן הביא בספר נהגו העם (סוכות), והוא ע״ד מה שאמרו חז״ל זריזין מקדימין למצות, ובפרט כשמדובר בשמחתה של תורה:

לו. כן המנהג פשוט, וראה בזה בכה״ח (סימן תרל״ט סק״ב) ובילקוט״י מועדים (הל׳ שמחת תורה) וראה בשו״ת יביע אומר(ח״ד או״ח סימן כ״ב אות ב׳) ובבית היהודי(מועדים סימן י״ד ס״ג), וענין ״חתן תורה״ כי הוא המסיים, ואין המצוה נקראת אלא ע״ש גומרה, ״וחתן מעונה״ משום שאלה הפסוקים סיים משה רבינו ע״ה, שהרי מכאן ואילך יהושע כתבו, ויש בהם ברכות עצומות, ״וחתן בראשית״ מתחיל את תורת אלקים וזו מעלתו:

לז. הנה כן המנהג פשוט, וכן הליץ על המנהג ברב פעלים (ח״ג או״ח סימן מ״ב) וכן מצוין במחזורים ישנים, ולא חששו להפסק, כי ממילא העולה אינו הקורא על דרך כלל, אלא שבילקוט״י מועדים (עמוד קפ״ו) החמיר בדבר, וראה בזה גם בבית היהודי מועדים (סימן י״ד ס״ג):

לח. כן המנהג פשוט, והביאו בספר נוהג בחכמה (עמוד ר״כ), והטעם י״ל, כדי להפליג בשמחתה של תורה גם אצל הילדים, ולהפעיל את לבם לתורה:

לט. יש נהגו להקים כמין חופה מיוחדת, ובה ישבו החתנים במהלך התפלה:

מ. נהגו שחתן תורה עורך סעודה בביתו, ומזמין את הקהל לסעוד אצלו:

מא. יש נהגו בשבת בראשית, לרקוד עם ספר תורה כשיוצא מן ההיכל:

מב. יש נהגו בשבת בראשית: ששה עולים ראשונים קוראים להם עד ״ברא אלקים לעשות״, ואז עולה חתן בראשית, וחוזרים לו מתחלת הפרשה עד סופה:

מג. יש נהגו בשבת לפני ז׳ בחשון, להכריז על ברך עלינו, וללמד הלכותיה בקצרה:

מד. נהגו במשך כמה ימים מתחילת אמירת ברך עלינו, להגביה קול בתחילת ברך עלינו, כדי להזכיר את הציבור בזה, וכן נהגו בברכנו:

מה. נהגו רבים, להשכים קום בלילי שבת שבין פרשת בראשית עד פרשת זכור, לאמירת בקשות מתוך הספר ״שיר ידידות״, ובסיום העונה, עורכים סעודה הנקראת ״סעודת דוד המלך״:

לט. כן המנהג בכמה מקומות והביאו בקובץ מנהגים לר״ש תינו, והכל לכבודה של תורה: מ. כן המנהג והביאו בספר נהגו העם (,סוכות) והוא על פי מה שאמרו חז״ל עושין סעודה לגמרה של תורה, וראה בזה גם באוצר טעמי המנהגים (עמוד ש״ל):

מא. כן הביא בספר נהגו העם (שם), ושכן היה נוהג הגר״ש אלפנדרי ז״ל, וכן הביא בקובץ מנהגים לר״ש תינו, והטעם כי פרשת בראשית היא יסוד כל התורה כולה (ראה ברמב״ן בתתי׳ בראשית):

מב. כן הביא בספר נהגו העם (שם) בשם אבני שיש, והטעם כדי לתת ביטוי למעשה בראשית ולכבד את החתן בראשית:

מג. כן הביא בספר נהגו העם (שם), והטעם שמכיון שזה בא לתקופה, והלכותיו נשכחים, מזכירים ונזכרים:

מד. כן המנהג פשוט, והוא כדי להתרגל ולהזכיר לאחרים שלא ישכחו מלאומרו, ויכנסו בספיקות שונים:

מה. כן הביא בקובץ מנהגים לר״ש דנינו, וכן המנהג בירושלים ת״ו, והוא פשוט, לנצל את הלילות הארוכים של החורף בעיקר בשבת, בדברי שבח ותהילה לבורא העולמים, ישתבח שמו לעד, והטעם שנקראת הסעודה ע״ש דהע״ה. משום שעליו נאמר חצות לילה אקום להודות לך וראה בזה בברכות (ג׳ ע״ב):

נתיבות המערב-מנהגי מרוקו-כוחו של מנהג-הרב אליהו ביטון-ביריה –מנהגי סוכות-שמחה תורה והושענא רבה

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 159 מנויים נוספים

ספטמבר 2020
א ב ג ד ה ו ש
 12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930  
רשימת הנושאים באתר