מְסְגְ'רִי – ילדותי (עד גיל 4 )-משולחנו של דוד עייש

 ביתי היה ברחוב סידי פתח

גרנו למטה מעלינו קומה וקומת גג

מרחוב זמע (מסגד) שלוח זה המלח   

המשך לכיוון המאפיה שבירידה בלחם משמח

בגיל שנתיים אני זוכר את גסיסת אחותי סול שהייתה בת 16 בערך במותה כשלידה צמוד איש חברה קדישה וקורא תהילים.

אוּאַלְדְ עַמָאיְיְן נְעְקֵל עִלָא כְתִּי סוֹלָה.     /                 

רָאקְּדָא פֵל פְרָאס כֹּל עִין בִּידָא מֵחְלוּלָא.              

גָאלְס סִיבָּאנִי יִקְּרָא בֵלְמְסְחָאף דְסְלָא.   /            

שֵׁמַע , גִ'יר סְתָאעְשׁ עָאם מְסָאת  גְ'זָאלָא.  

בן שנתיים אני זוכר אחותי סול

שוכבת במיטה וכל עין לבנה פתוחה.

יושב זקן קורא מספר של בית כנסת.

שמע ישראל ,רק בת שש עשרה היפה.

כשגדלתי הבנתי שנלקחתי לבית הכנסת עד אחרי ההלוויה ,ואז זכרתי את אימא בשחורים אחרי עוד חמישה שהלכו לעולמם אז אמרו בכאב אדוני נתן אדוני לקח

פֵדָאק אֵנְהָאר מָאמָא בְּלְקְסוּאָה כְּחְלָא.   /         

מֵלִּי כְּבְרְתְ קָּאלוּלִי מוּשִׁי הִיָּאה לוּוְלָא     

אוּמֵק חְזֵנִית עְלָא חֵ'מְסָא  דִי כְסָארָא.      /        

אוּלָאד כְּבָּאר אוֹ תוֹאָמָא זִיָּאן אֵל כָאלָא.

באותו יום אימא בשמלה שחורה

כשגדלתי אמרו לי שזאת לא הראשונה

אימך ישבה על חמישה הלכו בהפסד.

ילדים גדולים ותאומים כולם יפים.

ההורים עשו לי עוד מינקות  טקס של מכירת הילד לחברה קדישא כאילו הילד אינו שייך להם, ושאלוהים ישאיר אותו בחיים, גם האירוסין בגיל הילדות הוא אקט של הרחקת הילד מהוריו הכול לכאורה כי תמיד נשארים עם ההורים.

מנהג היה בידי יהודי מרוקו, "למכור" או להעביר לרדותם לחברים בחברה קדישה, וזאת לסמן לשטן שהילד אינו שייך להם, והוא בידיהם הנאמנות של אנשים קדושים, שלא יחזור וייקח את יילוד החדש כפי שעה עם אחיו הקודמים (אלי פילו)

אוּאַלְדִיָּאה כָאפוּ ,אֵלְחֵבְרִיָּאה בָאֱעוּנִי.       

מָאסִי דִיָּאלְנָא קָּאלוֹ, פֵאִיד אֵללַּהּ תֵּלְקוֹנִי.           

מֵנְסֵגְ'רִי מֵעָא בֵּנְתְ כָאלִי כֵתְבוּנִי.                 

עָאוְדוֹלִי חֵבָּאבִּי בֵּל כָאתֵם מֵלְכּוּנִי. 

הוריי פחדו עליי לחב' קדישא מכרוני

הוא לא שלנו, בידי שמיים השאירו אותי.

מצעירותי בקשו ידה של בת דודי .

סיפרו לי יקיריי ,בטבעת התארסתי.

מְסְגְ'רִי – ילדותי (עד גיל 4 )-משולחנו של דוד עייש