שושלת חכמי  במראקש-חביב אבגי-רבי שלום בוזאגלו

אבני זכרון לקהיל מראכש

אות ב

רבי יוסף בוגאנים נוסח המצבה: הח׳ הש׳ והכולל כמוה״ר יוסף בוגאנים, נלב״ע בשנת התרצ״ט (1938).

רבי יעיש בוגאנים נוסח המצבה: הח׳ הש׳ כמוה״ר יעיש בוגאנים, למד ולימד. נלב״ע א׳ תשרי שנת התרצ״ו(1936).

רבי שלום בוזאגלו רבי שלום אבוזגלו ״כנראה היה בן העיר סאלי, שהה תקופה ארוכה במראקש ולמד שם בבית מדרשם של הרבנים: רבי אברהם אזולאי ורבי יעקב פינטו זצ״ל, ויחד כתבו פירוש על ספר הזוהר. דומה כי רבי שלום היה בעל נכסים ונתפס למלכות, ובנס הצליח למלט נפשו ממות, בעוד מרבית רכושו הוחרם לשלטונות. הוא ברח לאירופה ושם הדפיס את חיבורו הגדול ׳מקדש מלך׳ פירוש מקיף על ספר הזוהר. הוא שהה במדינות רבות באירופה, שמו שורבב למחלוקת שבין רבי יונתן אייבשיץ ורבי יעקב עמדין. רבי שלום ניסה להשכין שלום בניהם, אולם ללא הצלחה. רבי שלום ז״ל היה איש העולם הגדול, את ספריו הדפיס באירופה של אז. בעזרתם קשר קשרים בלונדון, גרמניה וטורקיה.

מראקש הייתה עיר של מקובלים, גדולים בחכמת הנסתר. הידיעות על הופעתו של משיח השקר שבתאי צבי, הביאו למבוכה גדולה ופילוג בעיר מראקש. אחד מרבניה החשובים רבי שלמה אביטבול, הצטרף לשורת הרבנים שתמכו בשבתי צבי.

מי הם המקובלים של התקופה?

אם כי אלה שעסקו בכך: עשו את מלאכתם בצנעה יתירה. אמנם לימוד הזוהר במרוקו בכלל ובמראקש בפרט. היה נחלת הרבים ׳מעמך,; חוגים לקריאה בספר הזוהר התקיימו כמעט בכל בתי כנסת בעיר. חוץ ׳מחברת הזוהר׳ הקיימת מקדמת דינא, במקומות רבים ברחובות המלאח ומחוצה לו. העיסוק בקבלה שהיה מצוי במראקש, מוצא את ביטויו גם במצבות. הקברים העתיקים שנשארו לפליטה, בהם היה ציון התואר ׳מקובל׳ נפוץ. ומעבר לכך, במידה רבה של ענוה ציוו שלא להפליג בשבחם וכו׳: כך מצאתי כתוב גם על הרבה מצבות של חבריו רבי שלום ז״ל.

תיאורו של רבי שלום על מצב התורה במראקש, פתח לנו צוהר למרחב האפל והעמום, על המצב הקודר של התקופה ההיא רבת התהפוכות, ומאז ספיחיה עדיין מכים גלים. רבי שלום כתב בתיאור תמציתי וקודר על מצב לימוד הקבלה במראקש.

"הן היום ראיתי את עוני עמי אשר ״במארויקוס״, עיר ואם גדולה של חכמים וסופרים בפשטי התורה וסודותיה. וביום שנפטרו רבותי לגן עדן אלוקים המה ותלמידיהם, לא עמדו אחריהם תחתם. כי עול הגלות וריבוי המסים רבו עליהם,וכמעט נשתכחה תורה זו מהם, כי מחסרון המלמדים – חסרו התלמידים. אז – אמרתי הנה באתי בספר כתוב עלי, עת לעשות לד׳. מי ייתן ויכתבון מלי בעט ברזל ועופרת, ולא תהיה תורת האמת זו ח״ו נעדרת. ולעד בצור יחצבו, לשום להם שארית, תקוה טובה ואחרית, ואל ד׳ אשא עיני. יבא עזרי מעם ד׳.

כי במה אתרצה /אל ד׳ הלא בראשי. האנשים הקדושים/ לזכות את הרבים. אשר בדרך אמת רצים/ ואל ד׳ נגשים, יתקדשו עוד קדושה יתירה/ באש דת סודות התורה/ וילמדו הזוהר בשפה ברורה. מסוקל ומוגה כדת וכשורה/ ומסומן באותיות הפירוש כשרגא דנהורא. למצוא מבוקשם מיד ולאלתר ובמהרה.

מהאמור לעיל יוצא, כי בערוב ימיו נשתכחה תורה ממראקש, כי הוא ראה בדאגה שרבים מחכמיה נפטרו ועברו מהעולם. ואכן כך: הנה לפנינו רשימת חכמי הדור משנת תצ״א-ועד לשנת שע״ר, שנה שנפטר לבית עולמו הרב הגאון כמוהר״ר אברהם קורקוס זלה״ה.

בשנת תק״א – 1741- הלכו לעולמם הרבנים מהר׳׳ר מאיר קורקוס, כהר״א אזולאי, רבי שלמה עמאר, נלב׳׳ע תצ״ח, וחבריו מרבני מראקש בדור ההוא מאלה הידועים לנו. והם: רבי אברהם עמאר, רבי יוסף בן סעדון, ובעדותו של רבי משה דהאן למוהריב׳׳ע. מזכיר את רבי דוד מאמאן, רבי יעקב פינטו, שנסע ללונדון, רבי שלמה בנישתי, ורבי יעקב גדליה, המתואר שם אריה דבי עילאי. היה מבני חברתו של רבי שלום בוזגלו ז״ל, אשר עליו אמר ׳ויחדיו נמתיק סוד׳. רבי יהודה אוחנה בר׳ אלעזר, נסע לתוניס להדפיס ספריו בחצי הא׳ של המאה השישית. רבי אברהם בן מוסא, אחד מארבעת החכמים שחיברו מקדש מלך, רבי שלמה שושנה, רבי שלמה סבאג, ורבי שלום ב״ר משה סבאג, רבי אברהם הלוי, רבי ישעיה הכהן, ורבי אברהם פינטו, זכר צדיקים לברכה.

ראיתי במבוא לספר ׳מקדש מלך׳ שהביא מספר ׳שפת אמת ולשון זהורית׳. מפאת חשיבות הענין אביא השתלשלות הדברים מהקדמה לספר הנ״ל, וכתב שם:

"יחיד הבוחן ובודק נסתרות, וחלק בלב חכמים שכל ומדע להורות חוקים ותורות, ולהשמיע הקולות. קול יעקב מקצה ועד קצה להזכיר הראשונות. ויבינו כל יצורי ארץ היושבים בעריהן מנחת קנאות-מנחת זיכרון מזכרת עוון, קול ענות חלושה במחנה העבריים, רבו המתפרצים מינות ממינים שונים. חברי גנבים, יושבים במסתרים מעוננים ומנחשים נחשים צפעונים. אשר יצאו בקמיעות שאינה ׳מומחה יתמחי׳ הקמיעות, ויתמחי גברא הכותבים… ובלבל הלשונות בלשון. באותיות המתחלפים אהדדי ומערבב את השטן מין שאינו במינו, בכמה לשונות, להסתיר את הטומאה. וכ׳׳ש מדע וחכמה: לא מוצאים לו דבר דומה. אך ממעשיו ניכר הוא. והאיר ה׳ את עיני העברים לגול אבן על פי הבאר, ולבער רוח הטומאה. התחילו במצווה החרדים לדבר ד׳. הפו׳׳מ [=הפקידים ומנהיגים] דק״ק מיץ יע׳׳א. לצאת ולפקוד על מי ומי אשר נמצא אתו קמיעות של דופי שקבלו מן הרב רבי יהונתן אייבשיץ שהוא כעת אב״ד בק׳׳ק המבורג… שיוציאו מחיקם ויסירו אלוקי הניכר מקרבם!: ומרבים העם להביא, בכל יום ויום ונפלו מהם המרים – המרים וחתום מהם באוצרותם. ונתקיימו חמשה קמיעים מאותן שהובאו לפו׳׳ם [לפקידים ומנהיגים] הנ׳׳ל ע״י יחידים שהיו תמיד מאוהביו של ר״י [רבי יונתן] שלא יאמרו שנאה מקלקלת.

אותם היחידים העידו על האמת שקבלו אותן הקמיעות מיד ר״י. ממש, כפי לשון קיום ע׳׳י שני נאמני הקהילה דק״ק מיץ, ה״ה ר׳ איציק קאבלענץ והשני מוהר״ר גומפריד ביריע, שמשים ונאמנים דק׳׳ק הנ״ל, כפי הנדפס בתחילת הכרך הלז כדמותן וכצורתן. אשר הפו״ט דק״ק הנ״ל לגאוני ארץ לתור ולרגל את נוסח הקמיעות האלו, היש מציל את הכת מכף עול וחמץ…קשה למצוא פתח עיניים ודרך הישר כי שך דרכי נוסחה זאת בשיכם, וכולם כאחד כיוונו שאילו הקמיעות טמאים. והכותבן שהמציא נוסח קמיעות כופר באמת, הרואים באספקלריא המאירה בלבבם של הני לחשי לחשים, הולכי אחרי נחשים כפעם בפעם. אך שלא לצאת על ריב מהר נכרו לפי שעה בק׳׳ק מיץ, שהחרם של לובלין או בשאר מקומות כאשר עשו אנשי מרעין בישין, או כדמותו הוא: כחרמו של ים כפי העתק הכרוז הנדפס בכרך הזה. והקדים תחילה הגאון הגדול המפורסם הישיש האב״ד ור׳׳ט דק״ק פפ״ד. [פרוקפורט דמנהיים]11 בעל המחבר ספר פני תוכחה ומוסר. שיתן תודה על העבר.

ועל העתיד לשוב בתשובה שלימה אף שכבר שנה בחטא ונעשה לו כהיתר. מכל מקום ואולי המאור יחזירהו למוטב. ומאן לקחת לו מוסר ולא נכנע ולא שע, ונתן דבריו בפלילים, לצוד נפשות טהורות בק״ק ועיירות גדולות הקרובים והרחוקים. אשר לא ידעו וראו ראיה אמיתית, מעשה ידיו וגלגוליו כסף סיגים מחופה על חרש, חרות על הלוחות. אבני תוהו ובוהו, מזה ומזה המה כתובים. חטאתו- חטאת קסם ויכסה בבגד בוגדים, ומסך השווא ולבוש הבדים. לכסות פשעיו בכחש ובכת״ב למרחוק בקול גדול ראו כי הוא הצדיק. הניא ישרי לב בחלקלקות להאמין ולהפך קערה ע״פ ח׳׳ו, ולהרשיע את הצדיק וישתבח בעירו. [=שהראה פירוש הקמיעות להרב ר׳ שלום אבוזגלו הספרדי והרב ד שמואל ממנשישטר, המה העידו שכולם קודש קדשים וכזה כתב בכל העולם] בכן ההכרח לא יגונה להיות ׳נדפס׳ בשקרו, ולהעלות על מזבח הדפוס כרך קטן הזה אשר פי יקבנו, ׳שפת אמת ולשון זהורית׳ המלבין ומחוור הדברים כשמלה. למען האמת הנהדרת, וייכון לעד. להאיר עין חשכת מאופל והעלם ידיעה ברורה להראות לעין כל אמת. נתן לכתוב ולהדפיס מה שנתקיים עפ״י, נאמנים בבירור שיצאו אותן הקמיעות מתחת יד רבי יונתן. וגם ספר מלחמות ד/ כתבי ופסקי הגאונים, אף גם נדפס פה העתק מכתב של החכם ר; שלום בוזאגלו הספרדי, שכתב לר׳ יהונתן והוכיחו על פניו, שאותן קמיעות המתקיימות המה מלאים דופי ושמצות. וגם נלכד ר׳׳י בשקרו רבי שלום ממנשישטר שהובא בכרך הזה. וייראו כל אדם שאלוקים פעל כל זאת, שהכשילוהו עלימו לשונם וכו׳׳׳.

שושלת חכמי  במראקש-חביב אבגי-רבי שלום בוזאגלו

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 159 מנויים נוספים

אוקטובר 2020
א ב ג ד ה ו ש
 123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031
רשימת הנושאים באתר