פרשת בשלח-כרך ג'- (395) — פיוט — סי׳ יהודה הלוי -יוֹם לַיַּבָּשָׁה

פרשת בשלח-כרך ג'

פיוט מספר 395

 (395) — פיוט — סי׳ יהודה הלוי

ע״מ ה־ה תנועות ברובו

יוֹם לַיַּבָּשָׁה / נֶהֶפְכוּ מְצוּלִים

שִׁירָה חֲדָשָׁה / שִׁבְּחוּ גְּאוּלִים:

יוֹם בְּצָר נִכְבַּדְתָּ / וְאֵלַי נֶחְמַדְתָּ

וְלָךְ עֹז יִסַּדְתָּ / מִפִּי עוֹלָלִים:

הִטְבַּעְתָּ בְּתַרְמִית / רַגְלִי בַּת־עֲנָמִית

וּפַעְמֵי שׁוּלַמִּית / יָפוּ בַּנְּעָלִים:

וְכָל־רוֹאַי יְשִׁירוּן / בְּעֵת הוֹדְךָ יְשׁוּרוּן

אֵין כָּאַ־ל יְשֻׁרוּן / וְאוֹיְבֵינוּ פְּלִילִים:

דִּגְלִי, כֵּן, תָּרִים / עַל הַנִּשְׁאָרִים

וּתְלַקֵּט פְּזוּרִים / כִּמְלַקֵּט שִׁבֳּלִים:

הַבָּאִים עִמְּךָ / בִּבְרִית חוֹתָמְךָ

מִבֶּטֶן לְשִׁמְךָ / הֵמָּה נְמוּלֵים:

הֶרְאוּ אוֹתוֹתָם / לְכָל רוֹאֵה אוֹתָם

עַל כַּנְפֵי כְּסוּתָם / עָשׂוּ הַגְּדִילִים:

לְמִי זֹאת נִרְשֶׁמֶת / הַכֶּר־נָא דְּבַר אֱמֶת

לְמִי הַחוֹתֶמֶת / וּלְמִי הַפְּתִילִים:

וְשׁוּב שֵׁנִית לְקַדְּשָׁהּ / וְאַל תּוֹסִיף לְגָרְשָׁהּ

וְהַעֲלֵה אוֹר שִׁמְשָׁהּ / וְנָסוּ הַצְּלָלִים:

יְדִידִים רוֹמְמוּךְ / בְּשִׁירָה קִדְּמוּךָ

וְאָמְרוּ מִי כָמוֹכָה / יְיָ בָּאֵלִים:

יְדֵי עַמִּי אֶסְמֹכָה / אֲשׁוּרֵיהֶם אֶתְמֹכָה

בְּאָמְרָם מִי כָמוֹכָה / יְיָ בָּאֵלִים:

כנפי שחר

395 — הנושא: קריעת ים סוף. מיועד לשביעי של פסח. נראה שאמרוהו בברכת ״גאל ״ישראל״ לפני ״ואמרו כולם מי כמוכה באלים ה׳״.

מצולים — מי ים־סוף. יום בצר נכבדת — דבק אל ״שירה חדשה שבחו גאולים״; נכבדת, נתקדש שמך ונתעלה ע״י נקמתך באויב המצרי. ואלי נחמדת — אבל אלי, כלפי, היית נחמד, כלומר התנהגת עמי במדת טובך. ולך עוז יסדת… — אפי׳ תינוקות הכירו כי רק לך העוז והגבורה; יסדת, ביססת בלבם תחושה כזאת. הטבעת בתרמית… — שיקעת בערמה וחכמה רגלי. בת ענמית — כנוי למצרים. ופעמי שולמית… — אבל רגלי כ״י הלכו בתוך הים ביבשה. וכל רואי ישורון… — ולעתיד לבוא כל רואי בגדולתי ישורון, יביאו לי תשורה ומנחה, בעת הודך ישורון, כאשר ישורון, יראו נסיך ונפלאותיך עמנו, ואז, אין. כא־ל ישורון… — כל אויבינו יודו וישפטו שאין אלוה כמו א־להי ישראל. ראה מעשה חרש.

דגלי כן תרים… — כשם שרוממת דגלי על המצרים כן לעתיד לבוא תרימהו על שאר העמים. ראה מעשה חרש. דגל, כאן: סמל לשררה ושלטון. ותלקט — תאסוף, תקבץ. פזורים — ישראל, ע״ש שה פזורה ישראל(^ירמ׳ נ, יז). כמלקט שבלים — הנופלות מיד הקוצר אחת הנה ואחת הנה. מבטן… הם נמולים — כלומר שמונה ימים ללידתם, סמוך ליציאתם מבטן. הראו אותותם… — בניגוד לאות המילה שאינה נראית, הגדילים הפתילים נראים הם לכל רואה. למי זאת נרשמת… — מחרוזת זו דבקה היא לזאת שלפניה, אם אתה רוצה להכיר היהודי מבין אחרים, ראה למי יש רישום המילה בבשרו או הפתילים.בבגדו. והעלה אור שמשה… — האור כנוי לגאולה, והצללים, החושך, כנוי לשעבוד גליות. רוממוך — שבחוך. בשירה קדמוך — קדמו פניך ידי עמי בסמוכה… באמרם מי כמוכה… — אחזק ידי עמי ועמיד רגליהם עמידה איתנה כאשר יאמינו ביי ויאמרו שאין כמוני. דברי ה׳.

פרשת בשלח-כרך ג'- (395) — פיוט — סי׳ יהודה הלוי -יוֹם לַיַּבָּשָׁה