שושלת חכמי ורבני מראקש -חביב אבגי
מכתבו של רבי שלום בוזאגלו לידידו רבי דוד מילדולה
מכל האמור לעיל, חשוב להביא מכתבו של רבי שלום בוזאגלו בכל הנוגע לעניין מחלוקת לעיל, וזה מכתבו של רבי שלום בוזאגלו לרבי ׳דוד מילדולה׳:
״ידידנו מורינו הנעלה נר״ו. עתה קבלתי מכתב מרבי אליהו ומבקש ממני ומהרב יהונתן. ווהיות ואין לי פנאי לכתוב לו התשובה. ובשבוע הבא לכתוב לו בפירוש: אפילו על חללו של עולם לא אשנה את דיבורי: ומה שכתבתי באגרת לרבי יונתן מאלטונא, על שקרא אותה הרב נר״ו המרור בחרוסת. הוא מה שאני אומר עוד, היות והוא מה שאומר לעתיד לבוא! כי: אותם ארבע קמיעות מלאים דופי מאמונת ש״צ. אבל אותה ׳קמיע׳ שאני העתקתי, פירושה כפי אותה נוסחה בלי תוספת או מגרעת, וכן הוא פירושה מפי המחבר. ואם כן: איני יכול לומר זולת מה שכתבתי באגרת, ובה מפורש מה שעבר בכלל ובפרט, והנה אותה אגרת היא בידי כי שלחתי אותה עם ארבע קמיעות.
וממנה לא יחסר ולא יעדיף, כי ההעתק שלהם הוא בידי. ואם כן לא ימחה ולא יקוה ממני שום תוספות, או שינוי לשון חלילה.
ועוד: הספרדים עכבו עלי שלא להכניס ראשי בסלע המחלוקת של האשכנזים [אזהרת הרבנים הספרדים מבני חברתו בלונדון ודברי הגנאי של היעב״ץ עליו.], ולכן לא אטפל עוד בדבר הזה. מתחילה הכריחוני בהמבורג לבקש השלום, וכשלא רצו, משכתי ידי. כי אני שלום וכי אדבר ולא לחרחר ריב. ולכן ימחל שאין לי עוד לכתוב – כי אם הכתוב באותה אגרת. ובלעם ימ״ש אמר: אם ייתן לי מלא ביתו כסף וכו׳ לא אוכל כו'. וכ״ש אני שהושלכתי לאש על קנאת ד׳: ומסרתי נפשי וד׳ שהצילני מכבשן האש. הוא יעזריני על דבר כבוד שמו. ואז תהיה תשובתי לו, וכן גמרתי בדעתי, והעתק אותה אגרת משמרתי למזכרת. ותמהתי על השומעים דברי רוח, ודנים על תורה שבע״פ עד מפי עד ־ וזו אינה עדות. כי זה עיקור הדת! וצריך מפיהם ־ ולא מפי כתבם. ועד היום איני יודע מה שכתבו לפ״פ על שמי כי אצלי דבר זה זר מאוד. בני ישראל לא ידברו דבר כזב בעניין בטח, ומה שהיה הוא שיהיה. ובעתיד זה הוא מה שאומר, ולא אטפל עצמי בדבר זה לבלבל ראשי. כאמור: וכך תהיה תשובתי לאליהו.
׳בהקדמתו לספר כסא מלך פירוש על התיקונים הוא כותב:
״מוצל מאש פעמים, ממלך ישמעאל ושר צבא חילו. ומוסף: להקדמה הנ״ל וז״ל: פי המדבר בתחנונים יחונן / כמו אוד מוצל מאש ביום המעונן: שחולק שללי הון עתק הגלוי, ובזזו גם הנטמן / ולב מלך ביד ד׳- הפך לבו עלי מאויב לאוהב נאמן, כי כפשע ביני ובין השרפה אשר לה הייתי כפות ומזומן,״.
רבי שלמה בוזגלו נוסח המצבה: "כהר״ר שלמה אבוזגלו שנת תס״ר״(1900).
רבי הדאן בוז'ו נוסח המצבה: ״נכד להרב הגדול סבא המשפטים שלמה חזן, בן הרב בעל השולחן הטהור בעיר מראקש וירושלים, כמוה״ר אלעזר חזן, נתבש״ט תש״ב (1942).
רבי אליהו בוחבוט הא׳ נוסח המצבה:
״חכו ממתקים/ וכולו מחמדים-
תם וישר, נעים זמירות ישראל:
כך קונן עליו ואמר לבנו/ אחד מבני חברתו-
ובו אנו רואים חליפתו/ תהי כבוד מנוחתו:
הבן קרא עליו בקול מר/ ואמר-
הלא אם כה – ואם כה, אותנו עזב/ ולא דאב:
שירים ומזמורים, בנועם/ וטעם-
ערגת השירה/ כסירה. ׳ ׳ואסתכבר׳ / בדבר:
ובקשה באישה/ במות גירשה׳
פני יוצרו וצורו בכל שבת קבל / מי מלל ומי פלל:
ואנחנו פן- אל – פן בחידות/ שיר ידידות-
עלי גבר חמודות / זמן חומר פרידות:
קרבי לאיש סודות/ בחגורת שק ותנודות-
זמירותיי שדודות/ ורק קורות צרודות/ לרוח תעודות-
מצירה בתנודות. לבעל תום ומידות:
לו קדים בתודות/ חצות ליל להודות /
א-ל מלך כבודות / לא-ל עולם העתידות/ ומראה ולא בחידות״:
נלב״ע כו׳ לחו׳ סיוון שגת התרכ״א (1861).
רבי אליהו בוחבוט, הב׳ נוסח המצבה:
הח׳ הש׳ כהר״ר אליהו בוחבוט, הגמו״ן פזר נתן לאביונים, הוא חותנו של הרב סבא דמשפטים כמוה״ר יעקב אבן חיים. עלה לגן עדן עולם הנשמות ארבעה ימים לח׳ אלול שנת התרצ״ו(1936).
רבי אפרים בוחבוט בן המנוח רבי מימון בוחבוט והוא אביהם של החכמים הר״מ. ראיתי צוואה שציווה להם כל רכושו לשוב ולחלוק בניהם, ואסר עליהם למכור ולמשכן אלא רק על מנת לקנות קרקע אחרת.
רבי שלמה בומנדיל נוסח המצבה: נפטר לבית עולמו בשנת תרל״ג כך מצאתי כתוב על אבן הציון שלו, שם משפחה ידוע מאלג׳יריה.
רבי אברהם ביטון נוסח המצבה: הח׳ הש׳ כה׳׳ר אברהם ביטון נלב״ע ח״י תשרי שנת בדר״ך אמ״ת (1907).
רבי ישראל בנישתי נוסח המצבה: מצבת קבורת הזקן הכשר ישראל בנישתי. ז״ך לחו שבט שנת רמ״ד! (1484) ציון זה מהווה תעודה מוכחת שמשפחת בנישתי או אבי המשפחה, היו חיים במראקש מלפני התאריך הר"מ. המצבה השתמרה יפה כולל התאריך בשלמותו, והמצבה עדיין עומדת בשלמותה וכך היא נראית בתמונה לא נחסר ממנה דבר.
דומה כי בני המשפחה הגיעו למראקש במאה הט׳׳ו ואולי לפני כן, משפחת בן בנישתי היא שושלת בעלת יוחסין ארוכת השנים, אשר כמעט ואין דור בדברי ימיה של מראקש שבניה לא לקחו חלק בהנהגתה.
רבי חנניה בנבנישתי נוסח המצבה: הזקן הכשר ר׳ חנניה בנישתי ז״ל. רוח הבריות נוחה הימנו רחים ומוקיר רבנן תם וישר. נלב״ע יום שב״ק ער״ח אב רחמן שנת תסי׳׳ג לפ׳׳ק (1713).
רבי דוד בנישתי"חי במאה השישית רמו׳׳ץ במראקש. נמצא ממנו פס״ד בשרת משפט וצב״י, (חלק א׳ ס׳ מ),
וחבריו הם: כה״ר מרדכי ב״ר יעקב אבן חיים, והרב שלמה עמאר ב״ר אברהם עמאר, הרב יוסף בן סעדון, זכר צדיקים לברכה. ובפס״ד אחר נמצא חתום עם הרבנים אברהם בן ממאן וכמוהר׳׳ר שלמה בנישתי. והוסיפו לו הציון של כמוהר״ר דוד בנישתי קשישא, ונראה שזה הוא דוד הנז״ל, שהאריך ימים וזכה לזקנה מופלגת, זכר כולם לחיי העולם הבא״ [מל״ר, כה טור א׳).
משפט השותפים ״מפאס ומראקש״
״בפס״ד שבמשפט וצב״י הנ״ל משנת תס״ח (1708), רבי דוד בנבנישתי חתום ראשון עם שני הדיינים רבי יעקב בן חיים ורבי יוסף בן סעדון זלה״ה. במשפט כת א׳ השותפים ממראקש מסעוד דהאן ובנו. וכת ב׳ הידועה בשם שלמה גבאי מפאס. עשו שותפות ביניהם בפאס על מנת למכור ולשווק סחורות בשווקים של מחוז ׳דוכאלא׳.
השותפים של שלמה גילו חיש מהר שהאיש כבד מדי, וחלקו בנטל השותפות דל. ובאיזה שלב החליטו לפרק את השותפות ׳בדוכאלא׳. שלמה התנגד לפירוק עד שיחזרו ׳לפאס׳, כפי שהתנה עליהם. ובאשר הם חלקו אתו את הכל למרות התנגדותו, הוא מסר מודעה אצל חכם שם ׳בדוכאלא/ שהוא אינו מכיר בחלוקה, ותבע אותם לדין במראקש. שם קבעו לו בב״ד פשרה לקבל תוספת של מאה וששים על חלקו, ובתמורה ימחל אחד לשני על תביעה או טענה. והשותפות בטלה מאב התס״ח (1708), ע״כ תקציר דברי חכמי מראקש הדיינים: דוד בנבנישתי, יעקב בן חיים, יוסף בן סעדון.
מסעוד ערער על פס״ד בפני ב״ד של פאס זלה״ה. חכמי פאס דחו את הפס״ד של חכמי מראקש, וקבעו: היות ותחילת השותפות היתה בפאס וכו'. ועוד הם ראו וידעו ששלמה הוא אדם איטי וכבד. ועושה את העבודה באוהל כפי יכולתו. ונעים לו בחברתם ואינו חפץ בפירוק השותפות, עד שיחזרו לפאס.
יפרעו חובותיהם, ויתנו חשבון זה לזה, וישבעו זה לזה שבועת השותפים וכו'. הפשרה בטעות היתה. לכן ירדו עמו לחשבון בגמר זמנה של השותפות, ע״ש.
על הפסק חתמו החכמים: יהודה בן עטר, יעקב אבן צור, ושמואל צרפתי זלה״ה. תמכו בדבריהם וחתמו: חכמי צפרו ישועה בכמה״ר משה בן חמו, ושמואל בן חותא זלה״ה.
רבי אברהם בנבנישתי בר יצחק הראשון? אין לנו ידיעות עליו, נמצא חתום בפס״ד בשנת תצ״ב (1732). מל״ר, יב טור ג.
רבי יהודה בנישתי מרבני מראקש, והוא אביו של מוה״ר יוסף בנישתי, שהיה חי במאה הה׳ והו', הנדל היה חסיד וקדוש. במכתב לבנו מתואר כך: בן לאדוני אבי צדיק מורינו ורבינו חסידא קדישא מורינו כמוה״ר שלמה בנישתי. רבי יהודה חי בש׳ תק״ו(1746), מל״ר, נא טור ב.
שושלת חכמי ורבני מראקש -חביב אבגי–
עמוד קכג