קהילות תאפילאלת/סג'למאסא-מעגל השנה-מאיר נזרי-מנהגי שבת

קהילות-תאפילאלת

ג. ערבית של שבת

  1. 1. סדר התפילה

ערב שבת לפני מנחה ניכרת תכונה מיוחדת לשבת, אנשים, נערים וילדים הולכים בזריזות לבית הכנסת לתפילת מנחה ולקבלת שבת, כשהם לבושים בגדי שבת. מתפללים מנחה, אחר כך אומרים במקהלה ובנעימה את ׳שיר השירים  ואחריו – קדיש ׳יהא שלמא אחרי הקדיש שרים ׳לכו נרננה/.. עד סוף ׳מזמור לתודה/ הכול בישיבה, במקהלה ובקול רם. ׳מזמור לדוד הבו לה״ אומרים בעמידה, ואחר כך יושבים. החזן אומר ׳אנא בכח׳ בקריאה קצבית מתונה ובהפסקה אחרי כל שתי מילים:

אנא בכח. גדולת ימינך. תתיר צרורה.

קבל רנת. עמך שגבנו. טהרנו נורא…

הערת המחבר: כך היה מנהגו של בבא־צאלי (ישראל סבא, עט׳ 83), וכן המנהג בקהילות אחרות (נתיבות המערב, עט׳ יט סעיף כד; עטרת אבות, שם, סעיף לא). אמירת ׳אנא בכח׳ כפיוט עתיק(המיוחם לתנא ר׳ נחוניה בן הקנה) בערב שבת נחשבת על פי הקבלה מעין הכנה של שבת לקבל הרוח על ידי שם מ״ב שביצירה הנוצר מראשי התיבות של המילים בשבע השורות, שמות המסומנים בסוף כל שורה בסוגריים והמרכיבים את השם מב בן ארבעים ושתיים האותיות, שהוא 'אנא בכח׳(פרי עץ חיים, שער השבת, פרק א).ע"כ

 

אח״כ החזן אומר ׳כל ישראל׳ וקורא פרק ׳במה מדליקין׳ בנעימה של משניות. בסיומו שרים כל הקהל את הפיוט ׳בר יוחאי נמשחת אשריך׳ לר׳ שמעון לביא, ואחריו – ׳אמר ר׳ אלעזר׳ וקדיש ׳על ישראל/

הפיוט ׳לכה דודי׳ מושר במקהלה ובישיבה, וכשמגיעים ל׳בואי בשלום׳ עומדים, ובסיום אומרים ארבעה פסוקים משיר השירים וסימנם יעקב: ישקני, עורי צפון, קול דודי, באתי לגני. אחר כך אומרים ׳מזמור שיר ליום השבת׳ בעמידה, ובסיומו יושבים, והחזן עומד ואומר ׳עדותיך נאמנו מאד׳ וקדיש ו׳ברכו ומתפלל תפילת ערבית ללא מנגינות מיוחדות, אלא בכובד ראש ובכוונה כדברי הפייטן:

 

יִתְפַּלֵּל עַרְבִית בְּאֵימָה / בְּקוֹל גָּדוֹל בְּסוֹד טַעַם

בִּרְכוֹת שָׁמַע הֵן בִּנְעִימָה / בְּכַוָנָה וּבְטוּב טַעַם

וּפֵרוּשׁ תּוֹסֶפֶת נְשָׁמָה / תְּכַוֵן בְּתוֹךְ קָהָל עַם

נִשְׁמַת שַׁדַּי תְּבִינֵנִי

 

  1. 2. החזרה על התפילה

מוסיפים את שתי המילים'יום חששי׳ לפני ׳ויכולו׳ לאחר העמידה, כמנהג קהילות מרוקו. בחזרה של ׳מעין שבע׳ אומרים את הנוסח ׳ונודה לשמו בכל יום תמיד מעין הברכות ורוב ההודאות לאדון השלום׳, ככתוב בתפילת החודש, ולא ׳אל ההודאות…

בתום ערבית שרים את הפיוט ׳יגדל אלהים חי׳ ומברכים איש את רעהו ב׳שבת שלום׳. להורים ולחכמים מנשקים את היד, ולשאר אנשים לוחצים יד ומנשקים את היד הלוחצת.

 

ד. הקידוש והסעודה בליל שבת

  1. 1. ׳שלום עליכם׳ ונוסחו

בהגיע האב הביתה ניצבים בני הבית סביב שולחן השבת ואומרים: ׳שלום עליכם׳ בנוסח הבא: ׳שלום עליכם, מלאכי השלום, מלאכי השרת, מלאכי עליון, מלאכי רחמים, ממלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא׳… שלוש פעמים.

׳בואכם לשלום, מלאכי השלום, מלאכי השרת, מלאכי עליון, מלאכי רחמים, ממלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא׳…

 

אין אומרים ׳בשבתכם לשלום׳ ולא את הפיוט ׳בר יוחאי/ אבל בריסאני נהגו לומר ׳בשבתכם לשלום

אחר כך שרים ׳אשת חיל׳ בנועם הפילאלי הידוע, קוראים בזוהר ׳זכור את יום השבת לקדשו׳ ו׳אתקינו/ שרים ׳אזמר בשבחין/ ומסיימים ב׳ויהי רעוא׳, זוהר ׳יומא דא מתעטרא׳ ו׳לשם יחוד׳ לפני הקידוש – הכול על פי נוסח תפלת החודש.

 

  1. 2. כללי הקידוש

משקה הקידוש: רוב העם מקדשים במאחיא (=עראק), הנחשב לחמר מדינה, מפני שהיין היה מצרך נדיר, ואפילו בליל הסדר היה קשה להשיגו. זו הסיבה, כנראה, שלא נהגו לעשות שבע ברכות בבית החתן בתאפילאלת, אפילו כשיש פנים חדשות, אלא בליל החופה ובמוצאי שבת.

בבצאר היה היין מצוי והיו מקדשים רק בו, והיו נוהגים בו במשנה זהירות. בעת שמביאים בקבוקי יין בדרכם הביתה עוטפים אותם בבד לבל יבוא במגע עם גוי, אפילו מגע עין.

אחיזת הכוס: אין נוהגים לאחוז את כוס הקידוש עצמה, אלא את הקערית, כשהכוס מונחת עליה.

 

נוסח הקידוש: נוסח הקידוש כולל ל״ה תיבות בכל חלק, כמצוין בתפילת החודש. הקידוש נפתח במילים ׳שבת מקודש שבת שלום ואחריהן ׳יום השישי..

אמירת הקידוש: נוסח הקידוש נאמר כולו במקהלה על ידי בני הבית יחד עם המקדש, חוץ מברכת ׳בורא פרי הגפן׳ וחיתום ברכת ׳מקדש השבת' שנאמרות על ידי המקדש בלבד.

עניית ׳אמן׳ ו׳ברוך הוא וברוך שמו׳: בני הבית עונים ׳ברוך הוא וברוך שמו׳ על הברכות הנזכרות, וכן ברוב הברכות שבהן המברך מוציא את השומעים ידי חובה.

 

  1. 3. נטילת ידיים

נוטלים ידיים בכלי, מגביהים אותן, מברכים ׳על נטילת ידיים׳ סמוך לשולחן, לא במטבח ולא ליד הכיור, ואחר כך מנגבים כל אחד במפית המונחת לידו, ואב המשפחה מגישים לו ליטול ליד השולחן.

בנטילת ידיים בתאפילאלת לא הקפידו על שלוש פעמים רצופות ביד ימין ואחר כך ביד שמאל, אלא נוטלים לסירוגין יד ימין אחר כך יד שמאל, שלוש פעמים, ואת המים הנותרים בכלי שפכו על שתי הידיים כאחת  מברכים בישיבה, ומנגבים כל אחד במפית שלידו.

 

הערת המחבר: באירועי שמחות, כשהאורחים מרובים, הישיבה צפופה והגשת המים אינה קלה ונוחה, השמש שלוקח על עצמו לחלק מים לנטילה שופך את המים על הידיים של האורחים לסירוגין, ולא תמיד יש הקפדה על שלוש פעמים, ויש שהשמש שופך מים של חצי נטלה סבירה על שתי הידיים כאחת של אדם אחד, והמחצית השנייה על שתי ידיים של אדם אחר וחוזר חלילה. מן הדין, אם שופך רביעית מים על שתי הידיים כאחת דיו. אכן מהלשון בשו״ע שם, סעיף ב, משמע ששופך את המים על שתי הידיים כאחת שלוש פעמים או בפעם אחת אם יש במים רביעית, ולא נזכר שם כיצד תהיה הנטילה שלוש פעמים, האם לסירוגין או שלוש פעמים רצופות על כל יד. ע"כ

4 ׳המוציא׳

לאחר שנטלו הכול את ידיהם ובירכו ׳על נטילת ידיים׳ אומרים במקהלה ובנועם ׳למבצע על ריפתאבלי ׳מזמור לדוד ה׳ רועי לא אחסר׳. האב נוטל את שתי כיכרות הלחם, מניח את גב הכיכר העליונה על גב הכיכר התחתונה, מגביהן בשתי ידיו, מברך ברכת ׳המוציא׳, ועונים אחריו גם כאן: ׳ברוך הוא וברוך שמו׳. אחר כך משמיט את הכיכר העליונה ובוצע פרוסה גדולה על הכיכר התחתונה, מטביל במלח שלוש פעמים, טועם ראשון ואחר כך מחלק למסובים בהושטה ובעדינות ולא בזריקה.

 

קהילות תאפילאלת/סג'למאסא-מעגל השנה-מאיר נזרי-מנהגי שבת-עמ'49

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 167 מנויים נוספים

פברואר 2021
א ב ג ד ה ו ש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28  
רשימת הנושאים באתר