התנועה השבתאית במרוקו-אליהו מויאל-פרק שני: רבי אלישע חיים בר רבי יעקב אשכנזי – נפטר בשנת 1673
פרק שני: רבי אלישע חיים בר רבי יעקב אשכנזי – נפטר בשנת 1673
רבי אלישע עלה לארץ־ישראל מאחת מארצות אשכנז( מכאן שמו ) והשתקע בירושלים. בשנת ת׳׳י( 1650 ) יצא למרוקו בשליחות עדת האשכנזים בירושלים והתאכסן בביתו של רבי יעקב ששפורטש בעיר סאלי׳ עת כיהן הלה בעיר זו ברבנות.
את בנו הקטן נתן, שהיה אז כבן שש, ושעתיד להיות נביאה של התנועה השבתאית, השאיר בירושלים בביתו של ידידו רבי יעקב חאגיז (בר רבי שמואל- 1674-1620), רב מופלג בתורה שעלה לירושלים בשנת 1648 מפאס שבמרוקו ועמד בראש ישיבת ״בית יעקב״ בירושלים שמשפחת גבירים עשירה מליוורנו, משפחת ווגה, הקימה.
נתן הצעיר גדל בביתו של רבי יעקב חאגיז, על שולחנו אכל ובבית־מדרשו למד. יחד עם נתן למדו בישיבת ״בית יעקב״ רבי יוסף אלמושנינו, מי שעתיד להיות רבה של בלגרד, ורבי משה חביב, מי שעתיד להיות רבה של ירושלים בדור הבא.
את כל שנות נערותו ובחרותו בילה נתן בבית רבי יעקב חאגיז עד שנת תב״ד ( 1664) והוא כבן עשרים. פרטים על אותה תקופה אנו לומדים מפי ששפורטש: ״הרב יעקב חאגיז, רבו שלימדו תורה, וכל עוד שהיה אביו של נתן בעיר סאלי, שהלך בשליחות ירושלים מקהילות קודש אשכנז, היה הרב הנ״ל מפרנסו כנער קטן.״
הנה כי כן נתן אשכנזי, שעתיד להתפרסם כנתן העזתי וכנביאה של התנועה השבתאית, הוגה תורתה ועורך משנתה, גדל והתחנך בביתו של רב מקובל עולה ממרוקו.
רבי יעקב חאגיז, מורו מחנכו ומיטיבו של נתן, עתיד להיות לוחם מושבע נגד התורה והאמונה שמפיץ תלמידו, ובנו של רבי יעקב, רבי משה חאגיז, עתיד גם הוא בעוד דור להיות לוחם קנאי נגד התנועה ולהכריז מלחמת חורמה על ספיחיה של התנועה השבתאית ונגד כל שריד אשר ריח התנועה נודף ממנו, יחד עם רבי יעקב בן־צבי עמדין(יעב״ץ).
ר׳ משה חאגיז, בנו של ר׳ יעקב, לא הכיר את נתן בשנים ששהה בביתם, כי בן זקונים היה לאביו. הוא נולד מאוחר יותר, בשנת 1672, לאחר והתנועה התבססה ולאחר שידעה עליות וירידות ולאחר שנתן היה מפורסם כנביא התנועה. גם את אביו הוא הכיר אך בקושי. ר׳ יעקב נפטר בשנת תל״ד (1674) , בהיות הילד משה בן שנתיים, ועל נתן הוא יודע מכלי שני, ממה שסופר לו על־ידי בני ביתו וממה שקרא ברשימות שהשאיר לו אביו. הוא יודע כי נתן היה עילוי ותלמיד מוכשר, בקי בש״ס, בתלמוד ובפוסקים, וכי הוסמך על־ידי אביו להוראה.
משהגיע הנער נתן לפרקו נשא לאשה בשנת תכ׳׳ד (1664) בת סוחר אמיד תושב עזה, הגביר ר׳ שמואל לישבונה. הגביר פנה לר׳ יעקב האגיז וביקש ממנו למצוא לו חתן לבתו ״כלילת היופי אבל בעלת מום באחת משתי עיניה״. ר׳ יעקב חאגיז הועיד לבת הגביר את תלמידו המצטיין נתן. לאחר נישואיו עם המיועדת לו קבע את מגוריו בבית חותנו בעזה והיה סמוך על שולחנו, כמנהג בני ישראל בימים ההם, ואת זמנו הקדיע ללמוד תורה ולעבודת הבורא.
בשנת תי״ד (1654) סיים ר׳ אלישע, אביו של נתן, את שליחותו הראשונה במרוקו והתכונן לחזור לארץ־ישראל דרך אירופה. בהיותו באיטליה קרו לו שני מקרים מצערים שבעטים נתעכב כעשר שנים בארצות אירופה עד שנת תכ״ה (1665): ראשית, חברו לשליחות למרוקו, שנתלוה אליו, ר׳ שלמה נאוורו, המיר את דתו בהגיעם לאיטליה, ושנית כספי התרומות שאספו אבדו להם בדרך. ר׳ אלישע נאלץ להאריך את שהותו בנכר, ובמקום לחזור לירושלים חיזר על פיתחי נדיבים בנסיכויות הגרמניות ובפולין וקיבץ נדבות ותרומות.
בשנת תכ״ה (1665) בהיותו בליוורנו שבאיטליה הגיעו אליו שמועות על נבואות בנו נתן ואז גמר אומר לארוז את מטלטליו, לשים לדרך פעמיי ולשוב לירושלים. בדרכו הגיע למצרים ושם נתקבל בכבוד גדול על־ידי הקהילה היהודית כאביו של נתן הנביא ששמו הלך לפניו. נגיד הקהילה רפאל יוסף, השפיע עליו כל טוב והרעיף עליו מתנות למכביר.
על קורותיו של ר׳ אלישע באותה שנה, מספר לנו ידידו הותיק ר׳ יעקב ששפורטש:
״כאשר הגיע (ר׳ יוסף בן־שלום מלמד תינוקות) לליוורנו… מצא שם להח׳ כה"ר אלישע אשכנזי, אביו של הנביא, שבא משליחותו מברבריאה ואני הדל באלפי ישראל בהיותו בעיר סאלי נתאכסן אצלי ושלחתיו לעיר ארג׳יל ובאתי אני לאמסטרדם עם כל בני ביתי מחמת המלחמות והרעב, ונתעכב שם בארג׳יל וחזר לכאן לאמסטרדם והמבורג והפסיד את ממון השליחות ביען שחברו שלמד נאבארו שהיה חכם ומקובל וחסיד בבואו לעיר ריג׳ו באיטליה שם חשק גויה אחר. ונשאה והמיר דתו יש״ו(ימח שמו וזכרו). וזה כה״ר אלישע לאחר טלטולו בכאן הלך לו דרך אשכנז ופולין עד הגיעו לליוורנו ושם מצאו כה״ר שלום בן יוסף הנ׳׳ל וכשמעו על נבואות בנו נתן שם לדרך פעמיו בחברתו(של שלום בךיוסף) וכשהגיע למצרים יצאו כל גדולי ק״ק (קהילת קודש) מצרים ורוב ההמון והיו מנשאים אותי וכבוד גדול עשו לו. והגביר רפאל יוסף הממונה על הנמל ועל אוצרות המלךהתוגר (התורכי) הוציא לו בגדים חשובים ויקרים, ובעת צאתו ממצרים ללכת לארץ ישראל הלך הגביר ללוותם ושלח עמיהם פרשים ונתן להר' אלישע הנ״ל תי״א(411 גרושוש (מטבעות כסף) בתורת מתנה כמנין שם אלישע באופן שהלך טעון ממון ובגדים.״
על פעילותו בירושלים לא ידועים לנו פרטים. מכל מקום, הוא שהה בירושלים רק תקופה קצרה ושוב יצא בשנת תכ״ו (1666) בשליחות ירושלים למרוקו. באותה שנה היתה התנועה השבתאית בשיאה, ושם בנו .נתן, נביא התנועה, נישא בפי כל. בהגיעו למרוקו חזר גם הפעם לאכסניתו הראשונה – העיר סאלי – בה פתח ישיבה ועמד בראשה. בין תלמידיו הידועים והמובהקים היה ר׳ חיים אבן־עטר הזקן, סבו של ר׳ חיים בן־עטר בעל ״אור החיים״. בשנת תל״א (1671) עקר מסאלי ועבר לגור במקנס. שם התאכסן בביתו של ר׳ שמעיה מאימראן, חמיהו של ר׳ חביב טולידאנו שהזכרנו לעיל.
ר אלישע אשכנזי הרבה להתמסר לתורת הקבלה ועשה הרבה למען הפצת תורת הח"ן (חכמת הנסתר) בכתב ובעל פה. הוא טרח להביא לדפוס את כתב־היד של ספר החזונות ״מגיד מישרים״, היומן הקבלי של ר׳ יוסף קארו בעל ה״שולחן ערוך״. כן הביא לדפוס ״זוהרי חמה״ ו״ירח יקר״, פרושים על הזוהר לר׳ אברהם גאלאנטי. הראשון פרוש לספר בראשית —שני פרוש לספר שמות. את הספר השני ״ירח יקר״ הביא עמו למרוקו ולאחר פטירתו בשנת תל״ג(1673) במקנס, ״נשאר הספר עם שאר עזבונו בבית האכסניא שלו אצל החכם ר׳ שמעיה מאימראן ז״ל עד שבאו שלוחי ארץ ישראל בהרשאה ונטלו הספר עם שאר עזבונו.״
פרק שני: רבי אלישע חיים בר רבי יעקב אשכנזי – נפטר בשנת 1673
עמוד 143