לִילְת לְחְדְקַא / הלילה שלפני ליל הברית-מאיר נזרי.

לִילְת לְחְדְקַא / הלילה שלפני ליל הברית

החגיגה הלילית

״ לִילְת לְחְדְקַא ׳ או ׳לחדיקה׳ הוא הלילה שלפני ליל הברית. הוא קרוי כך על שנ הקטע המרכזי הקוראים בלילה זה הקרוי ׳חדקה׳. לילה זה מקביל ל׳ברית יצחק'  בשאר הקהילות. בליל זה לא נהגו לומר קטעים של זוהר ולא מה שכתוב בספר ברית יצחק׳. טקס ׳לחדקא׳ נערך בין מנחה למעריב. אווירה של חגיגיות משפחתיו שורה בבית, ומשתתפים בטקס קרובים ואורחים נכבדים, ובמרכזם — חזן בית הכנסת הקורא את הנוסח הארמי המיועד ל׳חדקה׳. האורחים יושבים מסביב לשולחן ערוך בתקרובת של מזונות, פירות, ביצים ותה, והחזן קורא את ה׳חדקא׳ . עומד מול ה׳אוהל׳ שבו חוסים היולדת והיילוד. מנהג לחדקא נהג בכל תאפילאלת כולל פגיג ובני אוניף.  (קהילות לא מאזור תפילאלת, אך מנהגיהם דומים לאלו של תאפילאלת מאיר נזרי..) 

נוסח ה׳חדקה׳ — משמעות המונח והרקע לחיבור הקטע.

נוסח ה׳חדקה׳ כתוב בחלקו הראשון בערבית בניב ובסגנון מוסלמיים. המילה ' חדקה' לא נתבררה כל צורכה אצל אנשי הקהילה. מילה זו נתפרשה במילון הערבי של בבת העין, גן או גן ילדים הנקשר לרקע חיבור ה׳חדקה', גן הילדים חדיקה- حديقة, כאן — במובן החדר המוסלמי הקרוי גם כתאב.

حديقة- גן, גינה (א.פ)

נוסח החדקה חובר על רקע חווייתי של אשה יהודייה, שהייתה מעוברת בחודשה האחרון. בדרכה לביתה עברה דרך איזה ׳כותאב׳ מוסלמי הקרוי גם ׳חדיקה; שמעה קבוצה של ילדים קוראת במקהלה קטע מוסלמי בקריאה קצובה. האשה התרגשה מן הקריאה הדקלומית הקצובה, ועז רצונה לשמוע שוב אותו קטע, ומחשש להפלת ולדה חיבר לכבודה איזה רב קטע בערבית בסגנון מוסלמי, אבל מוסב בתוכנו לאירוע המילה, והיו משמיעים לה אותו, כל אימת שנתגעגעה לכך. מאחר שהקטע נתפשט אם מטעמי סקרנות או כסגולה חדשה, נתמסד והפך להיות חלק בלתי נפרד של הווי הלילה שלפני ליל המילה, שמעתה נקרא ׳לילת לחדקרה'  על שם הקטע החדש.

תוכן קטע ה׳חדקה׳: בקשה ותפילה לשלום הילד, לגידולו ולחינוכו בתורה ובמצוות, שניתנו על ידי משה בהר סיני ואיחולים, שיהיה כאבותיו אברהם יצחק וכו'.

נוסח הקטע הנקרא כליל החדקא:

מקורות:כ״י יצחק נזרי, עמ׳ 11-7; (נוסח יסוד); כ״י יצחק מלול, עמ^׳ 2 צ­ד ב

­ 3 צד א; כ״י אליהו שטרית, עמ׳ 5-4; כ״י מכלוף לעסרי, דף קיד.

תעתיק מנוקד כעזר לקריאה.

אַסְלַאם עְלִיכּוּם יָא הְל דַּארוּ / בּלְכְּרָאם וּלְחָאיאת וַלֵיסרַארוּ / אַלַּאהּ מַא יִּחְרְז עְלִינָא לְמוּלוּד וְיבְּקִּיה וְיִדְרְכּוּ חְתָּא יִכּוֹן כְּבִּיר וַיִּקְרָא לְעוּלַאמו / וַיְחְפְט' לְחְכּוּם וּרְשׂוּמוֹ / אוּקְפוֹ עְלָּא גְדַאְמְכּוּם תְעְדִ'ימַא / וּצְלִיו עִלָּא מוּסָא רָסוּל אַלַאהּ תְסְלִימָא / מוּסָא רָסוּל אַלַאהּ צִיפֵאדְהוּ עְלַא זְבְּל מִקְּדִישַׁא עְטַאהוּ סְרִיעְתְנָא מְחְקְקַה מְרְשׁוּמַה עִלַא לְוַואח לְיָאקוּת מְכְּתוּבָה / אוּצַא בַּנוֹ יִשְׂרָאֵל עְלִיִהַא אזְמַעִין / וּקָאל כּוְנּוּ אֵלְהַא תַאבְעִין / חִין קַאלְלְהוּם שְׁמְעוּ נוּצִיכּוֹם / סְרִיעְת רְבְּנַא אלִּי עְטַאכּוּם / פִּיהָא לְעְּז וּלְחְיַא וּלְכְּרַאמַא / וּמִן יְעְבְּד רְבְּהוּ יִכּוּן בְּסְלַאמַה / נְטְלְבּוּ לְלַאהּ לְעְזִּיז יִסַאעְדְנַא בְּהַאד לְמוּלִיד יֵחְרְזוּ עִלַא בּוּהּ וּאוְמּוּ פִּי טַאעַת רְחְמַאנִי אוּמוּ תְעְטִינַא לְבשַׂארַא / כְמְסַאַ מוּזוּנַאת מְן נְקְּרַא לְמְכְתַארַה / הָאֵל יְזַכֵּהוּ / הָאֵל יִחַיֵּהוּ / הָאֵל יְבָרְכֵהוּ / הָאֵל יְגַדְּלֵהוּ / כְּאַבְרָהָם וּמִילָּתוֹ / כְּיִצְחָק וַעֲקֵדָתוֹ / כְּיַעֲקֹב וּתְמִימוּתוֹ / כְּיוֹסֵף וְצִדְקָתוֹ / כְּמֹשֶׁה וּנְבוּאָתוֹ / כְּאַהֲרֹן וּכהֻנְתּוֹ / כְּפִינְחָס וְקִנְאָתוֹ / כְּדָוִד וַחֲסִידוּתוֹ / כִּשְׁלֹמֹה וְחָכְמָתוֹ.

הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ. ה' אֱלֹהַי אֲבוֹתֵיכֶם יֹסֵף עֲלֵיכֶם כָּכֶם אֶלֶף פְּעָמִים וִיבָרֵךְ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם. בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן.

תרגום:

שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם, אַנְשֵׁי הַבַּיִת, בִּיקָר, בַּחַיִּים וּבְשִׂמְחָה. ה' יִשְׁמֹר לָנוּ אֶת הַיִּלּוּד וִיקַיְּמוֹ וִיזַכֵּהוּ, עַד אֲשֶׁר יִגְדַּל וְיֶהְגֶּה בַּתּוֹרָה וְיִשְׁמֹר הַהֲלָכוֹת וְהַמִּצְווֹת. עִמְדוּ עַל רַגְלֵיכֶם בְּהַעֲרָצָה וְהִתְפַּלְּלוּ עַל מֹשֶׁה, שְׁלִיחַ ה' בְּשָׁלוֹם. מֹשֶׁה, שְׁלִיחַ ה' .

שְׁלָחוֹ (ה') לְהַר קָדוֹשׁ (=הַר סִינַי) וְנָתַן לוֹ אֶת תּוֹרָתֵנוּ, חֲקוּקָה רְשׁוּמָה עַל לוּחוֹת מַרְגָּלִיּוֹת כְּתוּבָה, וְצִוָּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כֻּלָּם עָלֶיהָ, וְאָמַר: הֱיוּ אַחֲרֶיהָ הוֹלְכִים, וְאַחַר כָּךְ אָמַר לָהֶם: שִׁמְעוּ אֲצַוֶּה אֶתְכֶם תּוֹרַת בּוֹרְאֵנוּ, שֶׁנָּתַן לָכֶם בָּהּ הַיְקָר וְהַחַיִּים וְהַכָּבוֹד, וּמִי שֶׁיַּעֲבֹד אֱלֹהָיו יִהְיֶה בְּשָׁלוֹם. הָבָה נְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם בְּתִקְוָה, שֶׁיְּבָרֵךְ זֶה הַנּוֹלָד וְיִשְׁמְרֵהוּ לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ בְּרָצוֹן הָרַחֲמָן. אִמּוֹ תִּתֵּן הַבְּשׂוֹרָה / חֲמִשָּׁה מִשְׁקָלִים מִכֶּסֶף נִבְחַר.

חלקי נוסח חחדקח

הקטע בנוי משני רבדים: ערבי ועברי. החלק הערבי הוא מעין קטע של תפילה פולחני הכתוב בשילוב חרוזים ובהשראה של סגנון מוסלמי כמו ׳וצליו עלא מוסא רסול אלאה תסלימא׳(= והתפללו על שליח אללאה בשלום), שהוא ביטוי של תפילה וברכה הנאמר על נביאם לחיוב ולא לגנאי. והנה קטע זה דווקא מקבל אופי של איזו סגולה מסתורית המצטרפת אל כל שאר אמצעי ההגנה על הילד בנוסף לפריסת הסדין והקמעות עם השמות בבחינת עוד קוד של שפה למזיק, שאינו משדין יהודאין שלנו והמבין לשון אחרת, גם הוא טעון השתקה והפחדה, וצריך לפנות אליו בשפתו ובסגנונו.

הרעיון העיקרי של הקטע: תורת משה היא הערובה לשמירה ולהגנה על כל אחד ובכלל זה היולדת והילד, שיגדל ויהגה בתורה, וחזקה היא שתהא מגנה עליו. ומה

שנאמר בלשון ישמעאל, נאמר שוב במשנה תוקף בלשון הקודש בצורות שונות: ׳האל יזכהו… יגדלהו׳ ובאיחולים, שהילד יהיה כאבותיו: כאברהם, כיצחק… ובתוספת ברכה כפולה: המלאך הגואל… ויוסף עליכם… / אמן ואמן.

עיקרו של לילה ותכליתה של ה׳חדקה׳ היא שמירה והגנה, תפילה וברכה לילד עם לידתו וגם בגידולו ובחינוכו והקפתו בכל מיני מילים ונוסחים, לחשים וברכות.

בליל החדקה אין אומרים את הפיוטים המושרים בכל לילות המילה: ׳בר יוחאי׳, ׳ארץ הקדושה׳ ו׳חנון עד מה׳.

׳תחדיד׳ ו׳תחדית״

המילה הערבית ׳תחדיד׳ במובן העברת סכינים קרובה למילה ׳חדיד׳ במובן ברזל משורש חדד, ואילו המילה ׳תחדית״ במובן ניהול שיח קרובה למילה ׳חדית׳ במובן שיח מהשורש הערבי ׳חדת׳. שני האירועים: התחדיד והתחדית׳ מתקיימים בלילה זה בקהילות תאפילאלת כולל קצר א־סוק ואגפיה. להלן סדרם ותיאורם.

מהווי ליל החדקא בארפוד על פי ר׳ ישראל בן ישי

התחדיד: בליל החדקא היה תפקיד מיוחד לגברים ותפקיד מיוחד לנשים. הגברים קראו קריאה מיוחדת הנקראת ׳לחדקא׳, ובעת הקריאה מילאו חמש נשים את ידיהן במלח והניפו אותן כל זמן הקריאה. הן גם העבירו סכינים על קירות הבית בעת הקריאה. פעולה זו נקראת בערבית ׳תחדיד׳ ונעשתה כדי לגרש את הרוחות והשדים. האמונה העממית היא, שמלח וברזל מגרשים את המזיקים. הנשים, הסבתות והמיילדות היו רוחצות את התינוק ומחליפות לו את בגדיו בפעם הראשונה.

התחדית: לאחר מכן היה נערך מעין טקס, שבו המיילדת הכירה לו את העולם,

שלא יחשוש מפניו. ההכרה הייתה נעשית בערך כך: תינוקי היקר, דע לך, שבעולם דברים רבים ומשונים, ושלא תפחד מהם, כשתיתקל בהם. יש רעמים וברקים, ויש חיות רעות, ורוח חזקה וגשם ומכוניות ואווירונים, שעושים רעש גדול וכו׳.

בתום הטקס הזה היו לוחשים לחשים שונים כנגד עין הרע. לאחר הטקסים האלה עסקו כל הלילה בהכנות לברית המילה, שנעשתה בבוקר מוקדם מיד לאחר שחרית.

מהווי ליל החדקא בקצר א־סוק על פי ר׳ בנימין בן ר׳ אברהם לעסרי.

ההווי המתואר למעלה דומה הוא לזה של רוב קהילות תאפילאלת, אולם בקצר א-סוק יש מנהג נוסף: בלילה זה מכינים חתיכת בד לבנה ומניחים עליה שקדים קלופים, והחזן אוחז יד של מכתש יד 'למהראז׳ וכותש אותם על הבד שלא וכל אחד נוטל קצת. את הבד מלבישים על בגדי התינוק אולי כסימן לציצית בבחינת ׳כי שקד אני על דברי לעשתו׳.

לִילְת לְחְדְקַא / הלילה שלפני ליל הברית-מאיר נזרי.