ארץ ישראל בשירת יהודי מרוקו של המאה העשרים-יוסף שיטרית-מקדם ומים כרך ז' -פיוט לר׳ אהרן אלמאליח מרבאט לכבוד יום העצמאות.

 

3.7. פיוט לר׳ אהרן אלמאליח מרבאט לכבוד יום העצמאות

השיר נכתב כנראה לקראת יום העצמאות הראשון, היינו במאי 1949. עם תום מלחמת העצמאות. המשורר רואה בניצחון צה״ל אירוע משיחי ומכנה את חג העצמאות על פי הכינוי המודרני, שלא נהג לפני כן במרוקו, ״החג הלאומי״(טורים ו-4) . הוא מצי­ין את הנהגת העברית כשפה משותפת לכלל עדות ישראל (ט׳ 8-5), את תחילת הסוף של נדודי הגלות (ט׳ 12-9), את גבורת החיילים והחיילות שיצאו להגן על הארץ, ואת ניצחונם המזהיר (ט׳ 3ו-24). חלקו האחרון של השיר מוקדש לתפילת הודיה לה׳ על הנסים שעשה לעם ישראל עם הקמת המדינה והניצחון על הערבים (ט׳ 36-25).

הערת המחבר: אני מודה באן למר שלמה אלמאליח, שהעמיד לרשותי צילום של כתב היד ומסר לי פרטים על אביו.

 

ר׳ אהרן אלמאליח נולד ברבאט בשנת 1878 ונפטר שם בשנת 1956. בשנים 956-19391 שימש ברבנות בקהילות דברו, ווואזאן וסאלה הסמוכה לרבאט. כתב שירים עבריים שונים על נושאי גלות וגאולה ועל צדיקים וקדושים, ובעיקר על עניינים לימודיים כגון הדקדוק העברי. כינס אותם בחיבורו ספר מנחת אהרן, הכולל גם חידושים וענייני הלכה והנמצא עדיין בכתיבת יד אצל בנו שלמה ברבאט., בשער הדיוואן שלו הוא כותב:

 

״זאת מנחתי ואעשנה / בדרך בקשה ותחנה, / ובקול שירים ונגינה, / שירי הדקדוק ושירי הרנה. למזכרת אהבה / קראתיו בקריאה של חבה, / אשר גרסה נפשי לתאבה; / ללקט באומרים / מספרי הדקדוק אשר המה הגבורים, / שנים או שלושה גרגרים / ללכת בדרכי הישרים;/ ולהבין קצת ממאמרי רז״ל אמירה נעימה ובכתיבה יהיבא; לכתוב בכתב מפורש ושום שכל שכל טוב ומטיב לאחרינא, מענין לענין. ומה שאענה גם אני אבתריהו ביסודות הבנין ובדרכי הפעלים העומדים ויוצאים כמעין ובבאר הטיב, הנה נא הואלתי לדבר ואנכי עפר ואפר, ע״ה אהרן אלמאליח הי״ו [=ה׳ יחייהו וישמרהו] בן לא״א [=לאדוני אבי] בהה״ר [=כבוד הרב הגדול רבי] דור ז״ל״.

 

הפיוט שלפנינו בנוי במתכונת של שיר מעין־אזורי. הוא כולל תשע סטרופות בנות ארבעה טורים החורזים על פי התבנית אאאת בבבת גגגת וכו,. הלחן של השיר מיוחד בשירת הפיוטים שנכתבו במרוקו ובמערכת הלחנים שהשתמש בהם המשורר ביתר שיריו, שכן זוהי מנגינה של שיר ספרדי עממי, שלא נהג לפני כן בשירת הפיוטים. כתובת השיר: ״היום הזה יום בשורה בחמשה ימים לחדש זיו שנת שבו״ת נצחו אחינו בני בריתנו הציונים היושבים בארץ ישראל את בל האויבים ותהי להם הממשלה בארץ וגם דגל ישראל הונף וגם הורם לעיני השמש והירח. ה׳ יזכנו לראות בביאת משיחינו ובבנין בית קדשנו ותפארתנו כי״ר [=כן יהי רצון]. ואני הקטן יסדתי זה השיר לזכר כל יום בשנה שהוא חג הלאומי ולכל בני ישראל היה אור בשמחתם. סימן: אהרן אלמאליח חזק; נועם לגניא ספאניולא [=השיר הספרדי]: יו ריקווירדו לא נוותי [=אני זוכר את הלילה]״. לאותו מקור צורפה על גבי דף תלוש העתקה שנייה של השיר עם כתובת שונה: ״שיר חג הלאומי מדי שנה בשנה ביום חמשה ימים לחדש אייר בעה״ו [־־בעזרת ה׳ ובישועתו]. סימן השיר: אהרן אלמאליח חזק; נועם אלגניא ספאניולא: יו ריקווירדו לא נותי״. המקור: כ״י מנחת אהרן, דפים 68ב-70א.

 

1 אָשִׁיר שִׁירָה בְּתוֹךְ עֲדָתֵנוּ,

יוֹם זֶה חַג בְּאֶרֶץ אֲבוֹתֵינוּ,

חַג הַלְּאֻמִּי עַל גְּאֻלָּתֵנוּ,

וְחָזְרָה לְיָשְׁנָהּ הָעֲטָרָה.

 

5 הֵן עָם אֶחָד וְגַם שָׂפָה אַחַת

עָלְתָה נִצָּהּ וְהִיא כְּפוֹרַחַת

בַּעֲלוֹתָם בְּשׁוּבָה וָנַחַת

לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הַמְּפֹאָרָה.

 

רְאוּ הֵמָּה בְּאֹרֶךְ גָּלוּתָם,

10 נָעִים וְגַם נָדִים בְּצָרָתָם,

אָמְרוּ לְהִתְגַּבֵּר בְּמִלְחַמְתָּם,

וַה' וְעַזּוּר מִכָּל צָרָה

 

נִדְּבָה רוּחָם לַעֲשׂוֹת יָד וָשֵׁם,

מָסְרוּ עַצְמָם עַל קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם.

15 אָז נִלְחֲמוּ אֲנָשִׁים וְנָשִׁים,

נָפְלָה אֵימָתָם עַל בֶּן קְטוּרָה.

 

אָמַר אוֹיֵב אֶרְדֹּף אַשִּׂיג אוֹתָם.

חַרְבָּם תָּבוֹא בְּלִבָּם וְקַשְׁתָּם.

אָחוֹר נָסוֹגוּ מִגְּבוּרָתָם 

20 וְנָסוּ לְקוֹלָם הַמִּדְבָּרָה.

 

לְמוּל כָּל צַר וְאוֹיֵב הֵם עָמְדוּ,

שַׁדַּי בְּעֶזְרָם וְלֹא פָּחֲדוּ;

וְעָרִים מוֹשָׁבוֹת הֵם לָכְדוּ

בְּיָד רָמָה וְעֹז וְתִפְאָרָה.

 

25 אַשְׁרֵי עַיִן רָאֲתָה כָּל אֵלֶּה!

אֵין כָּאַל יְשׁוּרוּן בְּפֶה מָלֵא.

עָנוּ וְאָמְרוּ הַפְלֵא וָפֶלֶא,

כִּי לָהֶם יָאֲתָה הַגְּבוּרָה.

 

לְיָחִיד הַשּׁוֹכֵן בָּעֲרָבוֹת  

נַאֲוָה תְּהִלָּה בְּכָל לְבָבוֹת.

זָכַר בְּרִיתוֹ; גַּם בְּרִית אָבוֹת

הִיא לְאַבְרָהָם בַּאֲמִירָה.

 

חַזֵּק וְאַמֵּץ לֵב עַם יִשְׂרָאֵל,

וּבָנָה לָהֶם מִקְדָּשׁ וַאֲרִיאֵל.

35 אָז נָשִׁיר "וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל"

בְּמִינִים וְעֻוּגָּב וְקוֹל זִמְרָה.

 

מקורות וביאורים

  • יום זה… חג הלאומי: הכוונה לחג העצמאות. השיר נכתב לרגל חג העצמאות השני(1949) או השלישי(1950).

4-וחזרה ליושנה העטרה: מלשון חז״ל, עם ישראל חזר למעמדו כעם עצמאי בארצו.

5-ושפה אחת: רמז למעמדה של העברית כשפה לאומית.

6-עלתה נצה והיא כפורחת: על פי בראשית מ, י.

7-בעלותם בשובה ונחת: על פי ישעיה ל, טו.

11-אמרו להתגבר במלחמתם: הכוונה למלחמת העצמאות.

12-וה׳ יעזור מכל צרה: על פי מלכים א א, כט.

13-נדבה רוחם לעשות יד ושם: הכוונה כאן למעשי גבורה, על פי ישעיה נו, ה.

14-מסרו עצמם על קדושת השם: על פי לשון חז״ל.

15-אז נלחמו אנשים ונשים: רמז להשתתפות הנשים והחיילות במלחמת העצמאות.

16-נפלה אימתם: על פי שמות טו, טז.

17-אמר אויב ארדוף אשיג אותם: על פי שמות טו, ט.

18-חרבם תבוא בלבם וקשתם: על פי תהלים לז, טו.

19-אחור נסוגו: על פי ישעיה מב, יז.

20-ונסו לקולם המדברה: על פי במדבר טז, לד.

23-ערים מושבות: ערים מיושבות עם אוכלוסייה גדולה.

24-ביד רמה: על פי לשון ההגדה של פסח.

25-אשרי עין ראתה כל אלה: על פי לשון פיוט ליום הכיפורים שמתאר את סדר העבודה ביום הכיפורים בבית המקדש.

26-אין באל ישורון: דברים לג, בו.

28-כי להם יאתה הגבורה: על פי ירמיה י, ז.

29-ליחיד השוכן בערבות: אלוהי ישראל, על פי לשון הפיוט.

30-נאוה תחלה בבל לבבות: על פי תהלים לג, א.

31-זכר בריתו; קיים את הבטחתו לגאולה

-32-31גם ברית אבות.״: הכוונה להבטחת אלוהים לאברהם, ליצחק וליעקב בעניין עם ישראל.

35-ובא לציון גואל: ישעיה נט, כ.

36-במנים ועוגב וקול זמרה: על פי תהלים קג, ד.

 

סיכום

הובאו כאן שירים שנכתבו כמעט כולם לאחר הקמת התנועה הציונית, בשתי תקופות שונות במאה העשרים — ברבע הראשון של המאה, לאחר מותו של הרצל ולאחר מתן הצהרת בלפור ומינוי סר הרברט סמואל לנציב העליון בארץ ישראל המנדטורית; ולרגל הכרזת העצמאות, הקמת המדינה והניצחון המזהיר במלחמת העצמאות. אירועים אלה, שנגעו לכלל העם היהודי ולכלל הקהילות בעולם, השאירו את רישומם גם על הקהילות היהודיות במרוקו. האירועים של תחילת המאה מצאו הדים בכתיבתם של משוררים עירוניים בעיקר, מוגאדור (ר׳ דוד אלקאים ור׳ דוד אסבאג) מכאן ופאס מכאן(ה״שיך״ נסים נקאב). לעומתם רישומיהם של האירועים שהתרחשו מסביב לקום המדינה ניכרים בשירתם של כותבים שחיו בזמנם בקהילות מרוחקות מאוד מן המרכזים העירוניים הגדולים, במו קהילות עמק הסוס, המיוצגות כאן בשירתו של ר׳ מסעוד בן יצחק בן שבת, וקהילות עמק התודגה ותאפילאלת, שר׳ מימון מלכא קיבל את חינוכו בהן. עם התפתחות החינוך המודרני הצרפתי והיהודי־צרפתי מחד והרחבת אפשרויות התחבורה החופשית במרוקו מאידך כתוצאה מנוכחות הצרפתים חוברו יותר ויותר הקהילות הכפריות לקהילות העירוניות, והדיהם של אירועים כלל־יהודיים הגיעו כמעט בו בזמן לכל אתר ואתר במרוקו. הוסיפה לכך גם התפתחותה המהירה של קהילת קזבלנקה, ששאבה אליה בשנים אלה עשרות אלפי יהודים מרחבי מרוקו כתוצאה מן האפשרויות הכלכליות שהציעה. הקשרים המשפחתיים בין יוצאי הקהילות שעברו לקזבלנקה לבין קרוביהם שנשארו בקהילות הגבירו גם הם את תפוצתו של המידע על העניינים היהודיים ברחבי מרוקו.

 

כפי שניתן היה לצפות, פרשנותם של אירועים אלה שהתרחשו רחוק מן הקהילות היהודיות במרוקו — אם באירופה ואם בארץ ישראל — בשיח השירי של המשוררים העבריים במרוקו מציבה ומאירה אירועים אלה במסגרת השאיפות המשיחיות הנמשכות, שעיצבו מאז ומתמיד את השירה העברית במרוקו. בשירים שהוצגו כאן האירועים המסעירים משויכים קודם כול לפרוגרמה המשיחית הרסטורטיבית שעמדה ביסוד התרבות הרבנית במרוקו. לכן המשוררים, שהיו כולם תלמידי חכמים וספוגים בערכיה של תרבות זו, רואים בהם אתחלתא דגאולה וחלק מקיום ההבטחה האלוהית לעם ישראל. בשירים שונים ציפיות משיחיות אלה אף עוטפות את התמטיקה האירועית של השיר ומוסרות את תחושות הכותב ואת התפעמותו וסערת נפשו על חשבון הצגת האירועים עצמם. רק בשירו הערבי־היהודי של ר׳ מימון מלכא מקבלות ההתרחשויות ביטוי נאות בגוף השיר תוך התמקדות בשחזורן על פי הסיפורים שהכותב שמע. אולם גם כאן השיר העברי הפותח את השיר משמש למעשה מעטפת פרשנית לאירועים שהוא מתאר אותם על פי דרכו בשירו הערבי־היהודי. דרך פרשנית זאת נובעת גם מן ההקשרים והאילוצים הבין־טקסטואליים של הכתיבה הרבנית הבאה לידי ביטוי בשירה העברית שנכתבה במרוקו ובכל הקהילות היהודיות עד לדור התחייה.

על אף שמירת מסגרת פרשנית בין־טקסטואלית זאת בהצגת ההתרחשויות והתחושות הקשורות לארץ ישראל התמטיקה של השירים שהוצגו כאן מקבלת פנייה ברורה. במקום התיאורים האידיליים ותיאורי החורבן, שהציגו את הזיקה המסורתית לארץ ישראל והעידו כאילו על קיפאון בזמן היהודי בגלות, המשוררים מפנים כאן את תשומת הלב להתרחשויות ולאירועים המצביעים על תמורות חיוביות במעמדה של הארץ ובמעמדו של העם היהודי. השינויים הפוליטיים החדשים הסעירו את דמיונם והגבירו בהם את הדריכות והציפיות למימושה המלא של הגאולה, שאותותיה הופיעו לגבי דידם דרך האירועים שהם שמעו עליהם ושהם מעלים את רישומיהם בשיריהם. פועלו המדיני של הרצל והפעילות הציונית סימנו עבור הכותבים את הדרך לגאולה, וכמוהם גם מתן הצהרת בלפור עם ההבטחה להקמת בית לאומי לעם ישראל בארץ ישראל ומינויו של סר הרברט סמואל לנציב העליון בארץ ישראל. אולם רק הידיעה על הכרזת המדינה ובמיוחד הידיעות על הניצחון המזהיר של היישוב על צבאות ערב השלימו תהליך זה של הגברת האמונה בהתממשות הגאולה ואת הרצון של המשוררים כפרטים וכדוברים של הקהילות להיות חלק מן החווים תהליכים אלה בארץ עצמה דרך העלייה לארץ. גם השתתפותם לצד הגברים של נשים נושאות נשק ולוחמות במערכות הצבאיות הקשות של המלחמה זכתה לציון מיוחד אצל כל הכותבים. הם ראו בה חלק מהתחדשות פניה של ההיסטוריה היהודית.

 

למעשה רק בשירים שכתב ר׳ דוד בוזגלו ז״ל לאחר עלייתו לארץ חזרו נופיה הישנים והחדשים של הארץ לשירה העברית של יהודי מרוקו, ובכללם אתרי הקודש הרבים המפוזרים בה. יצירה זאת סגרה את המעגלים התמטיים של שירת יהודי מרוקו בחמש מאות השנים האחרונות וחיברה בין הזיקה הנרגשת לארץ האבות ולארץ ״המולדת״ הרחוקה לבין המציאות הישראלית, שהייתה אופורית לזמן מה אחרי מלחמת ששת הימים. לכן אין פלא שרישומיה של שירת ר׳ דוד בוזגלו על יהודי מרוקו לא התפוגגו וממשיכים לתפוס מקום נכבד בשירת הפיוטים והבקשות שהמשורר והפייטן תרם לחדש ולפתח אותה בשנים המעטות שחי בארץ.

ארץ ישראל בשירת יהודי מרוקו של המאה העשרים-יוסף שיטרית-מקדם ומים כרך ז' -פיוט לר׳ אהרן אלמאליח מרבאט לכבוד יום העצמאות.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 171 מנויים נוספים

יוני 2021
א ב ג ד ה ו ש
 12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930  
רשימת הנושאים באתר