החתונה היהודית בפאס-מחברים שונים-החתונה בפאס על פי ריאיון עם תושבות פאס

החתונה היהודית במרוקו

החתונה היהודית בפאס

מחברים שונים

א. החתונה בפאס על פי ריאיון עם תושבות פאם

תיאור זה לקוח מאנתולוגיה של טקסטים אתנוגרפיים בערבית יהודית בתעתיק מיוחד (עם תרגום לצרפתית ושעתוק לאותיות ערביות) שנאספה בשנות השלושים של המאה העשרים בידי שני חוקרים, האחד מומחה צרפתי ידוע לדיאלקטים ערביים של מרוקו ולתרבות העממית במרוקו והשני צעיר בן הקהילה, דובר הדיאלקט הקהילתי; הוא ניהל את הראיונות בשפת הדוברים והדוברות. מטרת החוקרים היתה לתעד את המסורות הלשוניות והתרבותיות של בני קהילת פאס בעידן של תמורות.

המקור

 Brunot & Elie Malka, Textes judeo-arabes de Fes: : Louis

 Textes, transcription, traduction annotee, Rabat 1939, pp. 107-109,

חתונת אל־כתאיב [=חתונת ילדים](שם, עמ׳ 109-107).

טקס אל־כתאיב עובר מאב לבן; עורכים אותו עדיין במשפחות מסוימות, שזה מנהגן. עורכים אותו לילד ולילדה בגיל הרך.

הולכים בליל המימונה לשדך את כלת אל־כתאיב. מביאים לה חינה וטבעת וכן סוכריות, ומחכים עד לליל ההילולא של רבי שמעון [בר יוחאי]. ביום ההילולא מביאים לכלה סוכריות וממתקים, בושם וטבעת וכן תכשירי איפור. ביום השבת לוקחים תבשיל לארוחת צהריים ומביאים לבית הכלה וסועדים שם את הסעודה כשהחתן יושב ליד כלתו [ושניהם] לבושים יפה. לאחר הסעודה מאפרים את שני הילדים, עוטפים את ראשה של הכלה במטפחת ראש כפולה ואת גופו של החתן עוטפים במעיל.

באים בחורים ונושאים את החתן ואת כלתו על כתפיהם וסובבים בבתי קרוביהם, וכשהם מגיעים לבתים נותנים להם חתיכת סוכר ומברכים אותם באריכות ימים. סובבים שבע פעמים ביום שני, ביום חמישי וביום השבת.

בלילה של ערב שבועות לוקחים את הילד ואת הילדה לבית המרחץ וטובלים להם יד ורגל, ולאחר מבן סרים לבית החתן ועורכים לו את התספורת בנוכחות מוזמנים ובשיתוף נשים הצווחות את צווחות הצהלולים, פייטנים ונגנים. אם הכלה סועדת סעודה דשנה בבית החתן ולנה שם.

בחג השבועות מכינים בבית החתן לחם קלוע עבור הכלה. ביום החג מלבישים את החתן ואת הכלה בגדים יפים. רב בית הכנסת כותב להם את הכתובה באותיות דבש ומושיט להם את הנייר כדי שילקקו אותו. נותנים לכלה את הלחם הקלוע, ולאחר מכן היא חוזרת לבית אביה. כשיגדלו, אם כתוב להם במזלם מן השמים, הם יינשאו זה לזו.

השידוכין והאירוסין

בימים עברו כשמצאו הורי הבחור איזו בחורה שמצאה חן בעיניהם הם שלחו איש מכובד שידבר עם אביה ויפציר בו שייתן את בתו לאישה לפלוני זה.

אבי הנערה אומר לו: ״אחי, אחכוך בדעתי שבוע או שבועיים ואתן לך תשובה״. לאחר פרק זמן זה חוזר השדכן אל אבי הנערה כדי לקבל את תשובתו, וכשהוא אינו מעוניין לתת את בתו הוא אומר ״אחי, בתי אינה רוצה להתחתן״, או אומר לו ״בתי עדיין צעירה״, או ״אין לי כעת במה לערוך לה את החתונה״, וכל זאת כדי שלא לומר לו ״אינני רוצה בבחור זה״. השדכן מבין שאבי הנערה אינו מעוניין לתת את בתו, ומוסר תשובתו להורי הבחור.

אם אבי הנערה מעוניין לתת את בתו הוא אומר לו ״אחי, בסימן טוב״, והשדכן מוסיף ״בברכה ובאושר״. מסכימים על ערב שבו באים מספר אנשים לשידוכין. בערב זה הולכים ארבעה או חמישה אנשים מכובדים לבית הכלה. שותים תה ואוכלים עוגיות ואומרים להורי הבת: ״אתם יודעים מדוע באנו. באנו לשדך את בתכם פלונית לבחור פלוני״. הורי הבת עונים ״בסימן טוב!״, וקוראים לבחורה שתבוא לנשק את ידי המכובדים, ומחליטים מתי לערוך את טקס האירוסין.

לפני טקס האירוסין מכינים בבית המאורס ובבית המאורסת עוגיות, עוגיות ״פאליבי״י ועוגיות ״קנאדל״ וכן מרקחת. ביום שבו נערך טקס האירוסין מזמין אבי הבת במו פיו את ידידיו וקרוביו וכן את אבי החתן. המוזמנים באים לאחר רדת החשבה. שותים תה. בעלי הבית מזליפים מי ורדים על הבאים ומבעירים להם קטורת. נותנים לכל אחד מהם שתי עוגיות פאליבי, עוגיית קנאדל ופרוסת פרות מסוכרים. לוקחים אותם בכפות ידיהם בלא נייר. לאחר מבן הולכים המוזמנים של בית החתן אל בית הארוסה ואתם אבי הבחור; זה לוקח אתו טבעת זהב או שתיים משובצות יהלומים.

עוגת הפאליבי עשויה מחלמונים וחלבונים מוקצפים לחוד ומעורבבים לבסוף, ומקמח, סוכר ושמן. העוגה אפויה בתנור בצורת לחם עגול גדול עם חור או בלא חור באמצע; מספרדית pan leve.

עוגיית קנאדל -עוגיות בצורת מנורות שמן קטנות ממולאות בשקדים טחונים מעורבבים עם ביצה מוקצפת וסובר ואפויות בתנור.

הבחורה נכנסת אליהם בלבוש נאה ומנשקת את ידי המוזמנים, וכשהיא מגיעה לאבי הבחור היא מנשקת לו את היד ואת הראש, והוא עונד לה על ידה את הטבעות. קמים וחוזרים לבתיהם ואומרים בקול רם: ״בסימן טוב!״. בימים עברו לא ראה המאורס את ארוסתו כלל עד לליל החופה. גם בליל האירוסין הוא לא הלך אל בית ארוסתו.

בין האירוסין לנישואין חלים חגים: פורים, פסח, שבועות וכיפור. בית החתן שולח לבית הכלה חמישה מגשים מלאים: האחד באגוזים, השני בתמרים, השלישי בסוכריות, הרביעי בעוגיות והחמישי בחינה. והיו מוסיפים תכשיט מזהב – צמיד, עגילים או טבעת. חמש נשים זקנות נושאות את המגשים, שמכסים אותם במטפחות משי ירוקות. הן מובילות אותם בליווי צהלולים מבית החתן עד לבית הכלה.

טקסי האירוסין של ימינו דומים לאלה של ימים עברו; אך הבחור הולך אל בית הכלה, ואף לפני האירוסין הוא נפגש אתה ומדבר אתה.

ביום השבת הראשון שלאחר האירוסין לפנות ערב, בין ארבע לחמש עורך החתן ביקור בבית ארוסתו. משתתפות בו קרובותיה וידידותיה של הכלה וגם לחתן מתלווים ידידיו. החתן מביא לה תכשיט מזהב ומעניק לה אותו. נשארים לשתיית תה ולאכילת עוגיות.

החתן והכלה נשארים מאורסים שנה או שנתיים ולאחר מכן עורכים את החתונה.

החתונה היהודית בפאס-מחברים שונים-החתונה בפאס על פי ריאיון עם תושבות פאס

עמוד 422

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 171 מנויים נוספים

יוני 2021
א ב ג ד ה ו ש
 12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930  
רשימת הנושאים באתר