מ. ד. גאון-יהודי המזרח בארץ ישראל-חלק שני- אסיאו

אברהם אנהורי

מרבני צפת בסוף המאה הקודמת. ישב בה על כסא הרבנות בין השנים תקפ״ו עד תקצ״ז. חתום ראשון בהסכמת רבני צפת על הספד ״פאת השלחן״ לדי ישראל משקלאוו, יחד עם הרבנים חיים יוסף צרפתי ונסים זרחיא אזולאי נכד חיד״א. הם חותמים שם ומכנים עצמם: עמוסי התלאות הנאנחים והנאנקים בשנת ולישרים (תקפ״ו). שלשתם יחד נהרגו ברעש הגדול אשר החריב את רוב ערי הגליל בשנת תקצ״ז.[1837]

שרבת ב״ר נםים אניםימוב׳ ד״ד

יליד דגיסטאן. מראשיה ומיסדיה של עדת הדגיסטניס בירושלים. בשנת תרכ״ה עלה לבקר באה״ק ומרוב חשקו ללמודי הקדש, נכנםס לשמוע לקח מפי הרב משה נחמיה כהנא ראש ישיבת ״עץ חיים״ בירושלים בעת ההיא. אחדר שבתו זמן מה בעיה״ק, וסיוריו ביתד ערי הקדש. חזר לחו״ל. שם השתלם בחכמת הרפואה ,שממנה מצא מחיתו בשפע. מקץ כ״ה שנה לעבודתו במקצועו בחו״ל, עלה להתישב בירושלים. בבואו אליה מצא בה כמה מבני ארצו במצב חמרי ירוד, ״נעים ונדים ומדוכאים, וכצאן בלי רועה״ ויחליט בנפשו לעשות כל אשר

לאל ידו לטובתם. במכתב המלצה שנתן לו הרב יעקב בהררי״ץ מדרבנד, אל הרה״ג משה הלוי חכם באשי בבירת תוגרמא יכנהו: המכ״ז ממיודעי בר אורין ובר אבהן, הרב המופלא ויראת ה׳ על פניו כמחיר שרבת ב"ר נסים לבית אניסימוב, הי"ו מתושבי מדינתנו, אשר מגמת פניו ציונה להשתקע שם, ולו יד ושם בחכמת הרפואה וכבר שמש בכהונה זו כעשרים וחמש שנה בעיר מגוריו, כאשר יעידו ויגידו כתבי תעודות שבידו משרי ממשלתנו יר"ה, ומאזרחיה כיהודים בישמעאלים אשד פיהם מלא תהלתו. ובהיות שרצונו להשתמש בכחו זה בירושלים ובנותיה לכן חלותי . . . שינחהו בעצתו וימליץ טוב בעדו. . . לקבל הרשיון הדרוש להשתמש במשרת רופא בפומבי ׳ , קבוץ קטן של יהודי דגיסטאן נמצא אז בירושלים, נלחם על קיומו החמרי בשארית מאמציו. הוא העמיד את עצמו לשרותו, וידאג לבסוסו בגדר האפשר.

בה בעת רכש בכספו חלקת שדה בקרבת שער האריות, ואמר לבנות עליה בית תפלה בשם ״מזרח שמש' וישיבה בשם ״תורה אורי, ליהודי דגיסטאן. בתקוה לישב כמה מאחיו על הקרקע, חכר שטח ידוע מאדמת הג׳יפטליק ביריחו, אך נסיונו זה לא הצליח. כפי הנראה הקדיש גם סכום כסף להקמת המוסדות הנ"ל, אך לא זכה לבצע את שאיפתו זו בחייו. נלב״ע בירושלים. צ י ו נ ו : מ"ק הישיש הח. הש. כה"ר שרבת ן׳ נסים נ״ע, נלב״ע ב. טבת תרס״ו.

רפאל אנקאווה

שr וגדול ברבאט. נולד בשנת תר"ח. אב"ד בסאלי, ואח"כ ראש הרבנים לכל ערי מרוקו מטעם השלטונות. נכבד על פני כל בתורתו וענותנותו. כל ימיו לא מש מתוך אהלה של תורה, וחננו ה׳ בעושר וגדולה ודעת רחבה ושכל זך ויהי מקבל כל אדם בסבר פניםר. רוב ספריו נדפסו בירושלים. מלכי רבנן עמ'. ק"ח.

אברהם בכר יצחק אסא

חי במאה הי״ח בקושטא. מטובי הרבנים והמשכילים בדודו. חייו היו שלשלת פעולה תרבותית בלתי פוסקת, ובכל הליכותיו והופעותיו מורגשת חריצותו, חרדתו האמתית לטובת בני עמו, ומתוך דאגה מתמדת פן תשתכת תורה מישראל, הרבה לתרגם ספרים ממיטב ספרות המוסר והדינים, המתאימים לרוח הצבור. אם לשפוט ע"פ הספרים הידועים כיום שהגיעו אלינו, ושיש לו שייכות אליהם אפשר לומר, כי הוא עשה בשביל הספרות הספרדית יהודית לאדינו, יותר מכל איש אחד לפניו או לאחריו. ברוב ספריו המתורגמים לא נזכר שמו על

השער, ועל חלקו והשתתפותו בעבודה אפשר להוכח רק מתור עיון בספר עצמו. פרט זה נתן להקבע בודאות כיון שדרכו היתה להוסיף לכל ספר, שירים וחרוזים בעברית או בלאדינו, שמהם יוברר בדיוק כי הוא המתרגם. עיקר פעולתו בספרות היתה מלאכת התרגום. הוא תרגם מעברית ללאדינו םפרים רבים שקשה לקבוע עדיין שמם ומספרם. בפעולתו המאומצת התכוין בעיקר להרים את מצבם התרבותי של ההמונים אשר כנראה היה בעת ההיא בשפל המדרגה. זאת יובן מדברי הקדמתו לס׳ ״צרכי צבור״:

אברהם אסיאו

מיחידי ישיבת הגביר מרדכי תלוק בירושלים בשבת תקי״ח, השלישי במנין הרשומים שהם ח״ר מאיד סורנאגה ראש ישיבה, וח״ר יוסף ברבי. עליו כנראה רשם כעבר חמש שבים הרב חיד״א בספר מסעיו: כי בד' , שבט תקכ״ד בא אלי כתב מהר״א אשיאו מצידון, להודיע, כי השר הר״י זונאנה שלח פירמאן בענין מנוי הפקיד וכו'. מתחור מזה כי היה מתושבי צידון בעת ההיא. צריך להניח, כי הוזמן מירושלים למלא שם תפקיד מו״צ בקהלה, או כי נסע לזמן מה בקשר עם השליתות הנ״ל.

מרדכי אסיאו

מרבני שלוניקי שהתישב בירושלים. טרח ועמל הרבה לטובת ישוב אה״ק. היה שד״ר צפת וירושלים בשבת תקפ״ח. מהר״מ כרמי בתשובה סי׳ ח. מפליג בשבחו וקוראהו ׳׳מתביתא דלית בה טימי טובייבא דחכימי, לא פסיק פומיה מגירסא לילי ויומי, אסא קרו ליה ואסא שמיה״. נלב״ע בשבת התקצ״ח.

משה אסיאו

נולד בשלוניקי. בצעירותו העתיק מושבו לדובניצה בבולגריה, ובה התעסק במסחר תבואות וטבק. מתוך היותו חביב על הצבור מנוהו לנשיא הקהלה ובהשתחרר בולגריה מעול התורכים נבחר לראש העיריה מטעם כל תושבי העיד באין הבדל דת. מעונו היה פתוח לרוחה לכל עובר ושב, ונודע כבית ועד לחכמים. בערוב ימיו עלה לארץ ונלב״ע בה.

רחמים בן משה אסיאו

נולד י״ז אלול תרמ״ו בדובניצה, הסמוכה לסופיא. קבל חנוך דתי מסורתי. בהיותו בן שש, הובא ע״י הוריו ירושלימה. אז נכנס לבית הספר לבנים ״התורה והמלאכה״ לחברת כי״ח, להמשיך בו את למודיו. מחנכו בעברית היה הב"ילויי ר׳ ישראל בלקינד, ומפי הרב מרדכי ישראל שריזלי שמע שעורים בש״ס ופוסקים. מנהל המוסד נסים בכר ז״ל חשב לשלחו אח״כ לבית המדרש לרבנים בפריז, בראותו בו עלם מצליח ובעל כשרון רב בהוראה, ואולם בינתים הסתלק ר״י בלקינד ממשרתו והוא הוזמן למלא מקומו תחתיו באפן ארעי. תוך כדי כך,

הואיל ולא נמצא מורה מתאים, אושרה משרתו וימשיך לכהן בתור מורה קבוע. העדר ספדי למוד בעת ההיא הכביד מאד על מקצוע ההוראה העברית, ולתכלית זו, היה מכין את שעוריו לפי השיטות הנהוגות בשפות הלועזיות. לקט זה נתפרסם אח״כ בצורת ספרי למוד, בין השנים תרנ״ט תרס״ב בירושלים, בלוית תמונות וציורים. טבעית היא איפא העובדה שכמה מעסקני הצבור העברי בירושלים כיום, מורים ומשכילים, נמנים בין תלמידיו הותיקים ששמעו לקת מפיו, אף יתיחסו אליו בכל הכבוד הראוי. כל פעולותיו מאז ואילך נושאות עליהן אפי חנוכי תרבותי. נחשב בין המעטים שהקדיש את כל מרצו וכחותיו לחנוך, להדרכת הדוד הצעיד והתעוררותו. אישים מסוגו מביאים ברכה לכל חברה, ומכניסים בקרבה רוממות ורוח חיים. ספרי הלמוד שחבר אשר הכילו ראשית ידיעת הקריאה, הדקדוק והחשבון בדרך נוחה וקלה, נתקבלו ברוב בתי הספר של חברת כי״ח, הן בא״י והן בערי חו״ל. בימי עבודתו בירושלים הקדיש הרבה מעתותיו לצרכי צבור. היה חבר פעיל בועד האגודה בני ישראל, לשכת שלם א. של בני ברית, מנאמני חברת ישוב ארץ הקדש וכו'. בשנת תרס״ג, הוזמן מטעם ועד הקהלה בקיוסטנדיל[בבולגריה..א.פ] לנהל שם את בית הספר. שנתים ימים עבד בנאמנות, ואח״כ עבר לרוסג׳וק. כאן מצא כר נרחב לעבודה תרבותית. בינתים החל עוסק במסחר, אך זה לא מנעהו מלתת ידו לכל מפעל טוב ומועיל כאשר לפנים. בעיר זו יסד אגודה בשם ״מקרא״ אשר הציבה לה למטרה להגות בכתבי הקדש ולהפיץ את השפה העברית בין חבריה והקהל, הקימת עד היום. בין המון תפקידים צבוריים שמלא בעיר זו יזכרו: היותו חבר בועד הקהלה, נשיא חברת המכבי בבולגריה, שבשנת תרע״א הוכתר בתאר נשיא הכבוד שלה. השתתף כציר יהודי בולגריה בקונגרסים ציוניים בבזל ובהמבורג. בעצם ימי מלחמת העולם העתיק מושבו לסופיא, וכאן נבחר לנשיא אגודת תאודוד הרצל, לחבר ביה״ד הגדול וכו'. עשה הרבה לטובת הקרנות הציוניות, וקרן הגאולה בפרט. היה בין מיסדי הבנק בולגריה פלשתינה בשנת תרע״ח, במגמה לרכוש קרקע בא״י לשם יצירת נקודות חקלאיות, נוסף לאוצר עברי עממי שנוסד ברוסג׳וק עוד בשנת תרע״ג. השתתף בפרי עטו ברוב עתוני היהודים בבולגריה, ביניהם השופר, המכבי, לה לוז, איל דיאה, המשפט, לה ב׳ירדאד, איל ז׳ודייו, ואחרים. בדרך בלל היה מסור מאד לעניני ״המכבי״. בהקדמה לספר ״שפת עבד״ שהוציא בשנת תר"ס כותב:__ ״וטוב טוב כי יכניסו בלמודים מעט שיר, ציור וחלוץ עצמות. הראשון ירנין לב התלמידים,  השני יפתח להם את חוש הראות יכינם לכתיבה יפה ויעורר בלבם דגש החן והיופי. והשלישי יחליף כחם, יחזק עצמותיהם ויעשם אנשים חזקים ובריאים״ בראשית תרפ״ו עלה עם משפחתו לא״י, והתישב בתל אביב. מיד קנה נחלת שדה במגדיאל, ויטע בה פרדס, המתנהל ע״י בנו חניך ביה״ס החקלאי מקוה ישראל.

מ. ד. גאון-יהודי המזרח בארץ ישראל-חלק שני– אסיאו