"וידבר ה' אל ראשי המטות לבני ישראל לאמר:-מאת: הרב משה אסולין שמיר

אור-החיים-הקדוש

"וידבר ה' אל ראשי המטות לבני ישראל לאמר:

זה הדבר אשר ציוה ה': איש כי ידור נדר לה'…

       לא יחל דברו – ככל היוצא מפיו יעשה" (מטות ל, ב-ג).

"מילה זו מילה" – כוחה של שמירת ברית הלשון.

 

הרה"צ רפאל עמנואל חי ריקי הי"ד אומר:

 אדם המקפיד לקיים את נדרו בבחינת "לא יחל/יחלל את דברו" –

 זוכה שהקב"ה "יעשה היוצא מפיו",

ויקיים את מה שהוא מבקש,

 לכן, הפרשה נקראת 'מטות',

שיוכל להטות מידותיו של הקב"ה מדין לרחמים (במדבר ל, ג)

 

מאת: הרב משה אסולין שמיר

 

"מטות" – שמה של פרשתנו, מהווה שם נרדף לשבטי ישראל. מה ההבדל בניהם? "שבט" – הוא ענף שנקטף מהעץ, ועדיין יש בו לחלוחית, וניתן לכופף אותו, ולעצב אותו. "מטה" – לעומת זאת, הוא גם ענף שנקטף מהעץ, אבל הוא כבר יבש לגמרי וחסר לחלוחית.

בעל "התכלת מרדכי" אומר: השבט והמטה – מסמלים את סוגי הקשר בין הקב"ה לעם ישראל.

 ה"שבט", מסמל את הקשר היותר גלוי כפי שהיה בנדודים במדבר, כאשר הכל התנהל ע"פ נסים גלויים.

 ה"מטה" לעומת זאת, מסמל את הקשר הסמוי לקראת הכניסה לארץ, כאשר המן כבר לא יורד מן השמים, וענני כבוד פרחו להם השמימה, אבל הקב"ה ועם ישראל, ממשיכים באותה ברית שנכרתה בהר סיני.

מצד שני, ה"מטה" מסמל את החוזק והעוצמה אותם עם ישראל אמור להקרין כלפי הגויים מסביב, כפי שקרה במלחמת מדין בה הרגו את הזכרים ואת מלכי מדין, כאשר את עריהם שרפו באש. אותה עוצמה, הופעלה במלחמת כיבוש הארץ ע"י יהושע בן נון, וכן במלחמות ישראל לדורותיהן.

 

פרשת "מטות" פותחת בדיני נדרים ושבועות אותם מצווה משה רבנו את ראשי המטות ובני ישראל. משה רבנו מדגיש כאן שהציווי הוא בשם ה' ככתוב: "זה הדבר אשר ציוה ה'", ביטוי שאינו נפוץ בשאר המצוות.

 

"כי ידור נדר": 

הנדר יכול להיות חיובי או שלילי.

 

בנדר חיובי, האדם מבטיח לתת דבר מה בתור נדבה, כגון נדרו של יעקב אבינו עליו נאמר: "וידר יעקב נדר לאמור: אם יהיה אלוקים עמדי ושמרני בדרך… ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש, ושבתי בשלום אל בית אבי, והיה ה' לי לאלוקים. והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלוקים, וכל אשר תיתן לי עשר אעשרנו לך " (בראשית כח, כ).

דוגמא נוספת הוא נדרה של חנה: "אם ראה תראה בעוני אמתך… ונתתיו לה'" (שמואל-א, א, יא). אכן, שניהם קיימו את נדרם בבחינת הכתוב בפרשתנו, "ככל היוצא מפיו יעשה". יעקב אבינו הפך את "האבן" {אבן השתיה בקודש הקודשים} ל"בית אלוקים", הלא הוא בית מקדשנו וכו', ואילו חנה הקדישה את בנה שמואל, לבית ה' במשכן שילה.

גם בפרשתנו, בני גד ובני ראובן וחצי שבט מנשה, הבטיחו למשה רבנו לצאת חלוצים עם אחיהם, במלחמת כיבוש ארץ ישראל: "ועבדיך יעברו כל חלוץ צבא לפני ה' למלחמה – כאשר אדוני דובר" (במדבר לב, כז).

משה רבנו דרש מהם לעמוד בהבטחתם, ככתוב: "והיוצא מפיכם – תעשו" (במדבר לב, כד).

אכן, בני גד ובני ראובן עמדו בהבטחתם כפי שמעיד עליהם יהושע בן נון: "אתם שמרתם את כל אשר ציווה משה עבד ה', ותשמעו בקולי לכל אשר ציוויתי אתכם" (יהושע כב, ב).

 

בנדר שלילי, כאשר הנודר מתחייב להינזר מהנאה מסוימת כמו הנזיר המתנזר מיין ככתוב: "כי יפליא לנדור נדר נזיר… יין וחומץ שכר לא ישתה" (במדבר ו, ב). נדר זה נקרא "איסר" = אוסר על עצמו, או כאשר נשבע לאסור על עצמו דבר המותר לו, ככתוב: "או השבע שבועה, לאסור איסר על נפשו".

על כל הנדרים הנ"ל, "לא יחל דברו – ככל היוצא מפיו יעשה".

"לא יחל דברו" – שלא יעשה דבריו חולין" כדברי רש"י. ו"לא יבטל פתגמיה", כדברי תרגום אונקלוס.

 שני הפירושים הנ"ל משלימים אחד את השני. בכך שכאשר אינו מבטל את דברו, הוא מקדש את הבטחתו.

רבנו-אור-החיים-הק' שואל מספר שאלות: א. הרי ידוע על פי חז"ל (נדרים עח) שמשה רבנו לימד את מצוות התורה תחילה לנשיאים שהם ראשי המטות, ורק אח"כ את העם. לכן, מדוע התורה הדגישה בדיני נדרים את עניין לימוד לראשי המטות תחילה, ורק אח"כ לעם?

 

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 182 מנויים נוספים

יולי 2021
א ב ג ד ה ו ש
 123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031
רשימת הנושאים באתר