קְצָּצא עְלָא כֵלִיָּיאן יְרוּשָׁלַיִם-יעקב לסרי-השירה היהודית עממית במרוקו
קְצָּצא עְלָא כֵלִיָּיאן יְרוּשָׁלַיִם
אווילי נמסי האייס, וונזדד פי חזאני,
עלא כלייאן ירושלים מא יידחכוסי סנאני.
נבכי בדמוע אדדם, וואלא נקבל לעזא.
עלא להיכאל דדי נהדם מן כתרת למעזזא,
וודכלו כיול מסררזא, ווכלאוו למכאגי,
ווכלאוו חיוט לבהזא בדדכאן וונניראני.
קינה על חורבן ירושלים
אויה לי כי אלכה המום, ואחדש ימים אבלים,
על חורבן ירושלים, לא יחייכו שיני השפיים.
אבכה בדמעות דם, ולא אקבל תנחומות,
על ההיכל, אשר נהרס, מרוב הוקרות.
פרצו לשעריו פרשים על סוס מאוכף, ורמסו המקומות.
וניתצו קירות ההדר בעשן ומדורות.
ייא נאס אללאה אסכט ווחנא מא בינא נשעפו,
בדדם נכתב אלכטט, לא סמאחא וואלא אעפו.
סמאוואת בתתלאלס לחפו, אווילי עלא מא ואני,
ווננצארא בחדידהום חררפו, דבחו לוי מעא לכוהני.
אנשים! האל זעף עלינו ולקח לא למדנו,
כי בדם נחקק הסימן, בלא סליחה ולא רוחמנו.
הרקיעים עטו בשחור אמתחות, אויה על אסונים,
הצוררים בברזל מוטטו, טבחו לויים עם כוהנים.
שממרו כמאמהום וזאוו, פארחין לדאכ אננהאר,
סתפאוו פינא אוגאזאוו דבחו וחדקו בננאר.
ייא חוסרא חכמוהום כיף לחות לקננאר, סגיר וושיבאני,
חתתא לכהן הודלק בננאר למקריב לקורבני
זקפו קומתם ובאו ששים ליום ההוא נכספו,
לאידנו שמחו וגייסו חיילות, שחטו ובאש שרפו.
אויה! כמו דגים לכדום בחכה, צעיר וזקנים,
גם כהן על מוקד הועלה, זה שהקריב קרבנות ושלמים.
תקאלת לחאלא בינא, עלא דדנוב וולכדע,
סבבתלנא מות אנבינא, זכריה בן יהודיע.
עלא סבבתו מאתו סגיר וולמראדדע דזאל או־נסוואני,
בלא אוצאייא ובלא אודע, מדבוחין פי כול רכאני.
הוחמר מצבנו מרוב עוון ומרמה,
על המתת הנביא זכריה בן יהוידע במזימה.
מתינוק ועד טף, מאשה ועד גבר.
בלי שאול בלי התרות, שחוטים בפינות ובכל עבר.
מן ססמא נאדא נאדי, אוצאח עלא נבוכדנצר,
קאללו, קום תפנני אולאדי, ירושלים תכצצר,
זאב לזיוס וובקא חאצר.
עלא פממ למדינא בעד ממא זא למבששר,
מא בא ייאמן ייא כוואני.
מזבולה זעקה בת קול, קראה לנבוכדנצר,
אמרה לו, קום השמד בני, וירושלים לתל נחרב.
הביא צבאות, במצור הקיף וסבב,
ולשער העיר בא, זעזוע המתרה להיזהר,
כי איש לא האמין לנביא המזהיר.
הוודו זוז דלמלאייכא סאגוהא למדינא,
דככלוה לבלאד טאייקא, נכסי כול מא חדינא.
אמר אללאה וודדינא מא אילו סארכ תאני
מקביל מא ייעטינא ארראחים אררחמאני.
ירדו שני מלאכים, הובילו אותו לירושלים המדינה,
הכניסוהו לעיר המובטחת, ונותץ כל אשר נבנה.
גזר מאמר האל קיבלנו, הוא אחד ואין שני לו.
סבלנו כל אשר גזר עלינו האל, ברחמיו שלו.
בית למקדש סארת מחקורא, וולחללוף מדבוח פיהא,
קדדאם ארון התורה, אלצנאם מעא ססביהא.
ייא חצרא וואיין נביהא, ללי ייסכר אררחמאני,
וידדד סיבא פיהא, מותת זכריה ייא כוואני
בית המקדש נותר נכלם, כי נזבח בתוכו החזיר,
ומול ארון קודש התורה, פסלים וצלמים למכביר.
עתה אין עומד על המשמרת, ואין משרתי האל הרחמן,
וכל זה נגזר על שהרגנו זכריה נביא נאמן.
הקצצא מובאת כאן בחלקה….(א.פ)
קְצָּצא עְלָא כֵלִיָּיאן יְרוּשָׁלַיִם-יעקב לסרי-השירה היהודית עממית במרוקו