שירה ופיוט ביהדות מרוקו-רבי דוד בוזגלו- יוסף שטרית-שירי המלחמה- צִבְאוֹת עֲרָב-מתורגם ומוער .

שירה ופיוט אצל יהודי מרוקו

ח-339-338

4.3 שירי המלחמה

לאחר מלחמת ששת הימים וכיבוש העיר העתיקה כתב רד״ב את אחד משיריו הארוכים והעשירים ביותר מבחינת המבנים הפואטיים והלשוניים. בשיר הדו־לשוני מסוג המטרוז הפנימי ״ירושלים, אשרך ומה רמה קרנך // כי שם עליך חופף הוד יה מגנך׳ הוא מעלה בעיקר את תמונות בית המקדש, את העלייה לרגל ואת הקרבת הקרבנות עם תפילה שהעבודה תתחדש בקרוב בבית המקדש. בסוף הפיוט הוא מתנה את תלאות הגלות והשיבה לארץ המובטחת, ומסיים בתפילה לגאולה שלמה. השיר הורכב על סדרה מסודרת ורצופה מתוך אחד המודוסים של המוסיקה האנדלוסית־המרוקנית – ״אנציראף קודאם אצביהאן – ונכתב בשתי הלשונות ששימשו את המשורר, תוך יצירת מעין דו־שיח בסטרופות השונות בין החלקים העבריים לחלקים הערביים־היהודיים ותוך שכפול מסוים של התכנים בשתי הלשונות. בפיוט אחר לכבוד ירושלים – ״אורו, בת ציון, עיניך יום בו שמשך עלתה // וכשולי פארור נהפכו פני חובלינו׳ – המשורר נותן להתלהבותו ולצהלתו להתפרץ בשיר הלל והודיה על הבסת האויבים במלחמה ועל חזרת עיר הקודש לגדולתה, ונושא תפילה לשיקום מעמדה בעבודת האל.

רד״ב חיבר שישה־עשר פיוטים על מלחמת ששת הימים ותוצאותיה ועל תקופת ההמתנה והחרדה שקדמה לה. מפאת חשיבותם להכרת עולמו של המשורר והתהודה הרבה שהייתה לשיריו בקרב מכיריו וחסידיו נציג כאן את יתר השירים בקצרה:

בפיוט זה, כמו בכל יתר השירים שהקדיש לניצחון במלחמה, המשורר מנהל פולמוס חריף עם צבאות ערב שבאו להשמיד את ישראל ולבסוף הובסו וברחו על נפשם, ובא חשבון עם מנהיגיהם ובעיקר עם נאצר, ואף מרבה ללעוג להם. טענה נוספת החוזרת בכל השירים היא, שלא גבורת החיילים היא שהביאה את הניצחון אלא יד ה׳. כן הוא מעלה כאן את הסברה שאסונם של הערבים בא להם מאמונתם העיוורת בגורל. בסוף השיר המשורר משמיע מחמאות לעם ה׳, שקרנו עלתה כתוצאה מן הניצחון, ומביע את ביטחונו שתם סבלו של העם

 

ח-צבאות ערב עמדו לקרב עם קול פחדים // מול בת ציון למרות עליון מושיב יחידים״ – הפיוט חוזר במידת מה על הטענות המועלות בשיר מס׳ ד לעיל. ראה את השיר מוער ומבואר להלן.

 

  1. 5. צבאות ערב עמדו לקרב ־ שיר על ניצחון צה״ל במלחמת ששת הימים

הפיוט נכתב מיד אחרי מלחמת ששת הימים, לאחר שנודע גודל הניצחון של צה״ל על צבאות ערב ולאחר שהתמוגגה החרדה הרבה שאחזה בעם בשבועות שלפני המלחמה. השיר כולל שתי חטיבות מובחנות היטב: האחת מציגה את תיאור האירועים ערב המלחמה ובמלחמה עצמה (טורים 14-1), והשנייה מביאה את פרשנותו האישית של המשורר על שורשי המלחמה ועל תוצאותיה המפתיעות ואף הפלאיות(29-15). בחלק הראשון המשורר מעלה את האיומים המחרידים שהשמיעו הערבים כלפי ישראל לפני המלחמה (4-1), את המזימה שזממו נגד ישראל מדינות ערביות קרובות – מצרים, סוריה, ירדן ועיראק (7-5) – ורחוקות, מרוקו ואלג׳יריה, ששלחו גם הן גייסות למלחמה (9-8), את מעשי התוקפנות של האויבים (12-10) ואת מטרות ההשמדה והלעג שלהם (14-13). בחלק השני של השיר המשורר מסביר את חוסר הפחד של הערבים לצאת למלחמה ואף את להיטותם לכך על פי אמונתם העיוורת בגורל כפי שציווה להם כביכול נביאם בקוראן, גם כשהם יודעים שסיכוייהם לנצח קלושים (19-15), ואת אחריותו האישית של נאצר למלחמה, משום שהיה ״דיקטטור מבעית״(21-20) שסמך על עזרת הסובייטים, שאף שלחו מטוסים למצרים (22), והחריד את כל עמי העולם לגורל ישראל (23). אשר לניצחון המזהיר של צה״ל על כל צבאות ערב, הוא לא יכול היה להתקיים בלא התערבותו הישירה של אלוהי ישראל למיגור אויבי עמו ולהורדת קרנו של מנהיג הערבים כתוצאה ממפלת צבאו(29-25).

השיר בנוי במתכונת מעין־אזורית. הוא כולל סטרופת פתיחה בת ארבעה טורים תלת־צלעיים המשמשת מדריך וחמש סטרופות בנות שלושה טורי ענף דו־צלעיים ושני טורי אזור תלת־צלעיים.

תבנית החריזה ששתררתקקתצצת, אבאבאבפפבעעת, גדגדגדססדננת, הוהוהוממוללת, זחזחזחככחיית.

המשקל: בטורים הדו־צלעיים תשע או עשר הברות בדלת וחמש הברות בסוגר; בטורים התלת־צלעיים ארבע או חמש הברות לצלעית. אשר ללחן, זהו אחד מן המקרים הבודדים של לחנים שחיבר רד״ב עצמו בהסתמכו כנראה על מלודיות של שירים קיימים. על כל פנים במקורות השונים אין מציינים ״נועם״ קודם כלשהו ללחן זה אלא רק את המודוס של המנגינה – ״חגאז״ או ״זידאך. הלחן של השיר שימש את רד״ב גם בגרסה הערבית של השיר (שד״ה, 341-340), שתובא בסמוך, וכן בשיר ערבי־יהודי שהוא חיבר על ערכי התשובה ״ליך, יא רבי, נציח מן קלבי״ [=לך, אלי, אקרא מעומק לבי] (שם, 343-342).

 

המקור: שד״ה, עמ׳ 338־339. ראה גם חזן, השירה העברית, עמ׳ 352-351.

חג'אז לכביר וזידאן

צבאות ערב

שיר — לכבוד הנצחון במלחמת ששת הימים

לחן — חג׳אז — או — זידאן

מילים — ר׳ דוד בוזגלו

 

פזמון

צִבְאוֹת עֲרָב, עָמְדוּ לַקְּרָב, עִם קוֹל פְּחָדִים

מוּל בַּת צִיּוֹן, לַמְרוֹת עֶלְיוֹן, מוֹשִׁיב יְחִידִים,

וּכְדֹב נִזְעָם, פָּעֲרוּ לוֹעָם, אֶל הַיְּהוּדִים

לוּלֵא צַהַ"ל, אֲשֶׁר נִקְהַל, וּנְתָנָם אוֹבְדִים.

 

מִצְרַיִם וְסוּרְיָה עָמְדוּ, כִּשְׁתֵּי מִפְלָצוֹת

לֶאֱכֹל אֶת יַעֲקֹב נוֹסְדוּ, וְטִכְּסוּ עֵצוֹת,

יַרְדֵּן עִם עִירָק נוֹעֲדוּ, לִפְרֹץ פְּרָצוֹת,

אַלְגִ'ירִינִים מָרוֹקַנִים קִפְלוּ אֲרָצוֹת,

לִטְרֹף טֶרֶף, לְלֹא הֶרֶף, יָצְאוּ מַחֲרִידִים

 

נשענים על מנדינו לבשו חרדות

פצצות ממטוסים נגדנו, הרבו לידות

פגזי הרס על צדינו, עברו כל מדות

הביטו על, כל חיל צה״ל, פעל צאן אובדות

אוי לשיות, אוי לחיות, הם מעתדים.

 

אֹמֶץ לֵב וְעֹז רוּחַ לוֹ, לִבְנָהּ שֶׁל הָגָר,

כִּי מָסוּר הוּא לְגוֹרָלוֹ, וּבְיָדוֹ סֻגָּר,

כָּךְ הוֹרֵהוּ נָבִיא שֶׁלּוֹ, יוֹם בּוֹ נִתְבַּגָּר,

וּלְכָל תִּגְרָה, יוֹם לָהּ נִקְרָא, אֶת חַרְבּוֹ חָגַר,

זֶה גּוֹרָלִי, עִקָּר הוּא לִי, אֹמֵר וּמַקְדִּים.

 

דִּקְטָטוֹר מַבְעִית כָּל רוֹאָיו, הָיָה הַמִּצְרִי,

אוֹי לְיוֹם הִקְדִּישׁ קְרוּאָיו, טוֹרְפִים כַּאֲרִי

חֵיל אֱדוֹם נִלְוָה לִצְבָאָיו, בַּמָּרוֹם הִמְרִיא,

עַד כִּי חָרְדוּ, עַמִּים נָדוּ, לָעָם הָעִבְרִי,

וְאֵיךְ נַחְנוּ, סוֹף נִצַּחְנוּ, אַלְפֵי גְּדוּדִים,

 

אִם לֹא כִּי שׁוֹכֵן עַד נֶצַח, קִנֵּא לְעַבְּדוֹ,

יוֹם עַל נָאצֶר עַז הַמֵּצַח,הִשְׁלִיךְ אֶת פַּחְדּוֹ,

וּבְנֵי בְּרִיתוֹ עַם רֶצַח, אֲשֶׁר עִמָּדוֹ,

בָּא יוֹם אֵידָם, יוֹם נְגִידָם, רַד מִמַּעֲמָדוֹ,

וְיִשְׂרָאֵל, רְחוּמִי אֵל, הַכְנִיעוּ זֵדִים,

תם

 

 

מקורות וביאורים

1-עם קול פחדים: והשמיעו איומים מחרידים על חורבן ישראל.

2-בת ציון: כינוי מקראי שגרתי לעם ישראל בלשון הפיוט; למרות עליון: ומרדו בכך באל עליון, על פי תהלים עח, יז; מושיב יחידים: שהחליט ליישב מחדש את ישראל בארצו, על פי תהלים סח, ז.

3-דוב נזעם: דוב העומד לתקוף; פערו לועס אל היהודים: ניהלו מבצע תעמולה והשמיעו דברי איומים כלפי ישראל.

4-ונתנם אובדים: השאיר אותם חסרי ישע לאחר שהביסם.

5-כשתי מפלצות: משום שהשמיעו איומים מחרידים ונקטו פעולות צבאיות מבהילות.

6-לאכול את יעקב: להשמיד את ישראל, על פי ירמיה י, כה; נוסדו: התייעצו ותכננו פעולות איבה, על פי תהלים ב, ב; טכסו עצות: מלשון חז״ל.

7-לפרץ פרצות: להשתתף במלחמה נגד ישראל, על פי איוב טז, יד ומקורות מקראיים נוספים.

8-קפלו ארצות: מרוקו ואלג׳יריה דילגו מעל המרחק הרב ושלחו גייסות למלחמה, כאילו קיפלו והקטינו את המרחק.

9-לטרף טרף: לחסל את מדינת ישראל, כהצהרת התוקפים, על פי מקורות שונים ביחזקאל; ללא הרף: בלא הפוגה, במכה אחת; יצאו מחרידים: יצאו בהצהרות מחרידות ובכוונות זדון.

10-מנדינו: עמים העוינים לנו. הכוונה למדינות הגוש הסובייטי ובראשן ברית המועצות שתמכו בערבים, על פי ישעיה סו, ה; לבשו חרדות: ניהלו תעמולה משתלחת, מלאת איומים מחרידים ומבהילים, על פי יחזקאל כו, טז.

11-הרבו לידות: השליכו פצצות רבות.

12-עברו כל מדות: לאין שיעור, על פי ישעיה מה, יד בשינוי משמעות.

13-כעל צאן אובדות: קלות לטרף. הערבים חשבו שלא יקשה עליהם לגבור על צה״ל.

14-אוי לשיות: הערבים היו בטוחים בניצחונם, שכן היו רבים לעומת ישראל; לחיות הם מעתדים: האויבים היו בטוחים שיהרסו וישמידו את ישראל ויחלקו ביניהם את השלל הנשאר.

15-לבנה של הגר: ישמעאל, כינוי שגרתי לערבים ולמוסלמים בשירת הפיוט; מבנה הסמיכות הכפולה אינו שגרתי בהרכב זה, והוא כנראה חידוש של המשורר.

16-כי מסור הוא לגורלו ובידו סוגר: הערבים והמוסלמים מאמינים אמונה עיוורת בגורל, ואינם מנסים להפעיל את רצונם החופשי ואת שכלם.

17-כך הורהו: כך כתוב לטענת המשורר בתורת האסלאם, בקוראן; נביא שלו: הנביא מחמד; יום בו נתבגר: לאחר שהערבים קיבלו את דת האסלאם.

18-ולכל תגרה…: הערבים מוכנים לצאת לכל קרב אף אם הם יודעים שהוא אבוד מראש.

19-זה גורלי: האמונה המוסלמית העיוורת בגורל.

20-דקטטור מבעית…: הכוונה לנאצר, שעמד בראש המלחמה נגד ישראל.

21-אוי ליום הקדיש…: מחשבתו של נאצר, שהיה בטוח שיצליח לגבור על ישראל בהיותה טרף קל; הקדיש קרואיו: אסף את הצבאות שעמדו להשתתף במלחמה, על פי צפניה א, ז.

22-חיל אדום: הכוונה לצבא הסובייטי, הצבא האדום, ששלח עזרה למצרים; במרום המריאו: בעת המלחמה המריאו מטוסים סובייטיים למצרים.

23-עד כ׳ חרדו: העמים בעולם חרדו מן הסכנה שבה הייתה נתונה ישראל ערב מלחמת ששת הימים; עמים נדו: על פי איוב ב, יא.

24-סוף: לבסוף; אלפי גדודים: צבאות חזקים וגדולים.

25-אם לא כי: הרי זה מפני ש…; שוכן עד נצח: כינוי לאלוהי ישראל, על פי ישעיה נו, טו; קנא לעבדו: בא לעזרת ישראל, על פי מקורות מקראיים רבים.

26-עז המצח: השחצן, שיש בו מידה של עזות מצח, מלשון חז״ל.

28-יום אידם: יום תבוסתם ומפלתם, על פי מקורות מקראיים שונים בנביאים; נגידם: מנהיגם. הכוונה לנאצר; רד ממעמדו: ירדה קרנו ואבדה יוקרתו בעולם כתוצאה מתבוסת צבאו.

29-הכניעו זדים: הביסו את הצבאות שהקיפו את ישראל עם כוונות זדון.

 

שירה ופיוט ביהדות מרוקו-רבי דוד בוזגלו- יוסף שטרית-שירי המלחמה- צִבְאוֹת עֲרָב

מתורגם ומוער .

 

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 226 מנויים נוספים
אוגוסט 2021
א ב ג ד ה ו ש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031  
רשימת הנושאים באתר