ארכיון חודשי: ספטמבר 2021


יהדות המגרב: רפאל בן שמחון- מנהג שירת הבקשות אצל יהודי מרוקו

יהדות המגרב

המשוררים והפייטנים

במאות ה־18 וה־19, נודעו במרוקו רבנים ־משוררים שפעלו בתחומי פרשנות המקרא, בהגות וקבלה, בספרות המוסר ובשירה. בתחום זה של השירה, חוברו עשרות ואולי מאות ספרי שירה אשר חלק מהם נדפס כבר. תוכן שירתם היה על חגי ישראל, על י״ג עיקרים, על הגלות הארוכה והמרה, קינות ותוכחות, וגם על אישים ונגידים.

בין הרבנים המשוררים, אפשר למנות: ר׳ דוד בן חסין, ר׳ יעקב אבן ־צור, ר׳ רפאל משה אלבאז, ר׳ יעקב בירדוגו  ר׳ יעקב ב״ר משה טולידאנו. גם על השירה הדידקטית חוברו הרבה שירים: ר׳ ברוך אברהם טולידאנו, ר׳ משה אבן צור ועוד…

ר׳ דוד בן חסין תפ״ב־תקנ״ב(1792־1722) מכנאס, מחבר הספר ״תהלה לדוד׳׳ נדפס לראשונה באמסטרדם בשנת תקס״ו. המהדורה השניה נדפסה ע״י חוטר המחבר ר׳ אהרן בן חסין בשנת יתפא״ר(1931) דפוס יאודה ראזון כאזאבלנקא ר׳ דוד בן חסין חיבר עוד חיבורים נוספים בתחום ההלכה: מקומן של זבחים, מגדול עוז, שתיל דוד ועוד כתבים נוספים מפוזרים ברחבי תבל. על תולדות המחבר נכתב הרבה ראה: חכמי המזרח, עמי 105־90 ;מלכי רבנן, אות ד, דף כה, עט׳ ב;אברהם אלמליח, חכמי ספרד;מזרח ומערב, כרך ב׳תרפ״ט;מאמרו של אליהו מלכא ״ר׳ דוד חסין ושירתו בתוך מקורות השירה, עט׳ 211־224 ;זעפרני, שירה, עמי 150173176 ;(ראה הערה 12).

ר׳ יעקב אבן־צור (יעב״ץ) 1753־1673 פאס, מחבר ״עת לכל חפץ״ נדפס בנא אמון (אלכסנדריה)־תרנ״ח ע״י חברת דובב שפתי ישנים בהשתדלותו של הרב רפאל אהרן בן שמעון רבה של מצרים . היעב״ץ היה משורר, מליץ ובעל כושר הבעה בכתב, חיבר ספרים רבים ובהרבה תחומים: שו״ת בשני חלקים בשם מוצב״י (משפט וצדקה בישראל), (פסקי דינים, עט סופר (נוסח תיקון שטרות), לשון לימודים (קובץ אגרות). ראה: זעפרני, שירה, בהרבה מקומות בספר;מלכי רבנן, אות י, עמ׳ סד;הרב מ. עמאר, מזרח ומערב ב׳, בר אילן תשל״ט;פאס וחכמיה, ח, א, עט׳ 350.

ר׳ רפאל משה אלבאז תקפ״ז־תרנ״ו 1896־1823 צפרו. מחבר ״שיר חדש״ – מליצות בעברית ובערבית, ״קול בוכים״-קינות על פטירתם של אישים שונים. שני הספרים, נדפסו בשנת תר״ץ (1930). מהדורה של שיר חדש וקול בוכים יצאה בפעם השניה ע״י הרב שמואל בן הרוש מצפרו. לרב ר. אלבאז, ידיו רב לו בתורה שבכתב ובתורה שבעל־פה, בנגלה ובנסתר, בשירה, בדרשנות, בהסטוריה, אסטרונומיה, מתימאטיקה ועוד. חיבר שורה ארוכה של ספרים בהרבה תחומים. על חייו ותולדותיו ראה: קהלת צפרו, ח. ד. עט׳ סו;מלכי רבנן, אות ר, עט׳ קז. על שירתו עיין: זעפרני, שירה, עט׳ 169.

ר׳ יעקב בירדוגו המכונה החכם או אל־חכם , מכנאס. חיי במאה השישית. חיבר קובץ שירים, פיוטים וקינות בשם ״קול יעקב״ ונקרא שמו בישראל ״מעבר יבק״. הספר נדפס לראשונה בלונדון בשנת תר״ט (1849) בהשתדלות ר׳ אברהם חלואה ור׳ משה טולידאנו. המהדורה השניה יצאה בהשתדלות הרב שמואל בן עמרם, יליד מכנאס, היום תושב נתניה. לספר מצורף פס״ד בשם הלכתא למש״יחא שנדפס בשנת תר״ד (1844). ספר נוסף של המחבר הוא ״יגל יעקב״־ליוורנו, תרי״ב (1822) והוא כולל גם כמה שירים של ר׳ יעקב אדהאן ממכנאס (ראה: חמד אלהים) עיין: מלכי רבנן, אות י, עט׳ ע;זעפרני, שירה, עמי .167 (ראה הערה 12)

ר׳ יעקב ב״ר משה טולידאנו. תרכ״ח־תרפ״ב(1868־1922) מכנאס. היה מו״צ ודיין, חיבר ספר שירים ותנים בשם ״יגל יעקב״. הספר נדפס בשנת יתפא״ר (1931) ע״י בנו מאיר טולידאנו שהיה יו״ר חברת יחזקאל במכנאס. הספר צורף לספר הפיוטים ״ישמח ישראל׳׳. הרב הנ״ל חיבר גם ספר שו״ת בשם״קהלת יעקב״ ונדפס בהשתדלות הרב יוסף משאש וצורף לספר ״נר המערב״ של ר׳ יעקב טולידאנו, רבה לשעבר של תל־אביב־יפו ושר הדתות בממשלתו של דוד בן גוריון. ראה ההקדמה שבספר קהלת יעקב; זעפרני, שירה, עט׳ 166.

ר׳ ברוך ב״ר אברהם טולידאנו, היה דיין ומו״צ במכנאס. חיבר ספר שירה דידאקטית (דינים משו״ע ואור״ח) בשם: ״רינה ותפלה׳׳. הספר יצא בירושלים בשנת תשל״ג(1973). המחבר היה משורר נשגב ותלמודי עצום, חיבר מספר ספרים: שאלו לברוך, גילו ברעדה, ויאמר ברוך ועוד ספרים רבים. המחבר עלה לארץ והייתה מנוחתו כבוד בשנת 1981 (מחבר הספר הזה היה תלמידו כאשר הרב היה מלמד תשב״ר).

ר׳ משה אבן־צור, חי במאה הה׳ בסאלי, שהה תקופה ארוכה בפאס ובמכנאס. היה משורר ומקובל, חיבר ספר שירה דידאקטית בשם: ״מערת שדה המכפלה״, ראשי אותיות של שם הספר, מסמלות את שמו של המחבר-(מ. ש. ה.). החיבור הוא קיצור ספר: ״אוצרות חיים״ למהרח״ו (ר׳ חיים ויטאל). הספר נדפס פעמיים בירושלים בשנת תר״ע עם פירושים. על תולדות חיי המחבר ועל שירתו, ראה: פאס וחכמיה, ח, א, עמ׳ 353 ;זעפרני,שירה, פרק שביעי עט׳ 129 מלכי רבנן, אות מ׳, עמ׳ צא־ב.

אחרי אלו, קמו בדורנו אנו, במאה ה־20, עוד רבנים ומשוררים והרחיבו את היצירה הרוחנית־תורנית, הן בתחום השירה והן בתחום הדת וההלכה, אבל בתחום השירה, היו מקרים בהם חלק מהמון העם, נמשך אחר השירה הערבית ומנגינותיה, אף על־פי שחלק מתוכנה היה ניבול פה ודברי הבאי, על־כן, כדי להרחיק את ההמון ממכשול זה, הרבה רבנים־משוררים נחלצו וחיברו שירים והתאימו אותן למנגינות חול ערביות.

על הניגונים הזרים ושירי עגבים כותב ר׳ יוסף בן־נאים מפאס, בהקדמתו לספרו ״נפלאותך אשיחה״:

״ועוד שראיתי איזה ניגונים בלשון ערבי, נעימים ומתוקים, ודבריהם הבאי, והוללות וסכלות, ניבול פה, לשון מדברת גדולות, ולעריבות הניגון, חושקים אותו בני־אדם, ושאינם נשמרים, מלהוציא מפיהם דברי נבלה, מי המרים המאוררים… וזאת היתה נסיבה גדולה, שעוררה בי רוח השיר, קום כתוב לך את השירה״. .

מטרת הרבנים הייתה, להרחיק ככל האפשר את היהודי מן השירה החילונית, ותהא היא ממקור ערבי, מקומי או ממקור מערבי מיובא מאירופה, שיוקרתו מרובה ופיתוייו גדולים עוד יותר. על־כן, בהקדמתו לספרו ״הטיבו נגן״ (קובץ שירים), מבטא מחברו המשורר והפייטן ר׳ רפאל אדרעי (אלפאסי) ממכנאס, את הסתייגויותיו מן השירה ואת חששו הרב שמא ייסחף אף־הוא אחר טעמיו ואהבתו למוסיקה ולשירה, ויבוא בכך לידי טעות, אך יראת־שמים הממלאה אותו וכן התלהבותו הדתית גוברים על היצר־הרע  וכותב:

״הגם שאין בי מאומה, עם כל זה זיכני ה׳ לחבר השירים כפי קט שכלי הדל, ואומר לא אחדל, יען רבו בזמן הזה, יודע נגן, כינור עם נבל ורוח השיר קשקשה בחבי, כפעמון וסעיפים וחזיונות כים נגרש לבי, ורוח מרחפת על משבריו וגליו בהטיבו את הנגינות המנגן. . . ונמשך לב רק כמוני לתשוקת הניגונים ההם, שערבים לשומעיהם, על־כן זחלתי ואירא, פן יסור מאחרי ה׳ הנכבד והנורא, העירוני רעיוני להמיר שירי עגבים רק בטוב שירה וזמרה. . . ונגזלה שנתי כל הלילה התחפש רוחי לקום לחבר שירים ויעוררני כאשר יעיר איש משנתו, קום קח עטך עט דודים לחבר שיר ידידות״.

ר׳ יוסף בן נאים, תרמ״ב־תשכ״א, (1882־1961) פאס. היה אחד מטוביה הרבים של העיר ההיא. היה אספן גדול של ספרים וכתבי־יד נדירים ועתיקים. חיבר שורה ארוכה של ספרים־ארבעים ושבעה חיבורים במספר ובכל התחומים, ביניהם גם ספר שירים בשם ״נפלאותיך אשיחה״ המהווה מחזור־שנה לחגים, שבתות ולאישים, אבל גולת הכותרת של ספריו הוא הספר ״מלכי רבנן״ ביבליוגרפיה של חכמי צפון־אפריקה. ראה עליו: א. אלמליח, אוצר יהודי ספרד;פאס וחכמיה, ח, א, עט׳ 322־23 ¡נוהג בחכמה, מבוא לתולדותיו מאת הרב משה עמאר, עמי 105 ¡זעפרני, שירה, עט׳ 172, 167.

ר׳ רפאל אדרעי המכונה ״אלפאסי״, יליד מכנאס. היה פייטן מעולה גם משורר. התפרנס מיגיע כפיו והיה ספר. אצלו הסתפרו רוב תלמידי־חכמים והאנשים האמידים. הפייטנות הייתה אצלו כתחביב ולא התפרנס ממנה כרוב הפייטנים. גם בשמחות הסכים ללכת רק אצל תלמידי־חכמים ואנשים יראים. חיבר קובץ שירים בשם ״הטיבו נגף׳ . המחבר הכניס לחנים ומנגינות חדשות ומודרניות אירופאיות. חיבר גם קצידה על היטלר. המחבר נפטר בחודש סיון תש״ך. הספר יצא לאור בשנת תרפ״ט (1929) בדפוס מסעוד שרביט ועמרם חזזאן בפאס. זעפרני, שירה, ע׳12־13. (ראה הערה 9)

״הבעיה העיקרית שהעסיקה את הסופר ואת מנהיגיה הרוחניים של מכנאס, היא השמירה על אמונת ישראל והגותו תוך שימור זהות המסורת הפיוטית היהודית ותכליותיה. יותר מאשר בכל תקופה אחרת, ריחף עליהן אז איום ההשפעות הזרות, שפעלו בעיקר דרך אמצעי המוסיקה והשיר . . . ולכן יש להרחיק את היהודי מן השירה החילונית״ , כך כותב זעפרני, שירה, עט׳ 12.

יהדות המגרב: רפאל בן שמחון- מנהג שירת הבקשות אצל יהודי מרוקו

Laredo Abraham-les noms des juifs du Maroc- Huerta- Ohayon- Benoudis- Auday

 

  1. אודאי Auday

Aoudaï, Oudaï, Udaï

Ce nom signifie «Juif» en langue berbère et semble être l’adaptation dans cette langue de l’Araméen ,יהודאי Yehudai.

Yahya Auday, rabbin mort à Tanger en 1727, fondateur de la -plus ancienne synagogue de cette ville qui porte son nom

Samuel Auday, fils de Yahya (1), figure dans un document com­me s’étant marié en 1753

 

 בן אודיס           Ben Udis

Benudiz, Benoudis

אודים ou אודיץ était le nom hébraïque d’Uzès, ville dans le département du Gard en France, près de Nimes, où il existait déjà une Communauté juive au Ve s. JE XII, 392. Ben Udiz signifie originaire  d’Uzès

 

אוחיון   Ohayon

Ouhayon

Ce nom semble être une forme augmentative du nom hébraïque חי -«Vivant», avec le sens de «Très vivant», précédé de l’indice de filiation Ferbère «ou», «Fils de Hayon», «Fils du très vivant» (voir No. 522).

Shalom Bar Mokhluf Ben Ohayon et son fils Mokhluf figurent parmi les noms relevés sur les tombes de l’ancien cimetière d’Oufran, «couvrant une période allant du 1er au VIlle s., d’après les traditions locales

Isaac Ohayon, rabbin réputé miraculeux au Portugal avant 1497

Samuel Ben Abraham Ben Ohayon, rabbin à Taza, XVIIIe s

Mokhluf Ohayon, rabbin notaire à Safi, XVIIIe-XIXe s

Jacob Ohayon, rabbin à Marrakech, mort en 1838

Jacob Ohayon, rabbin cabaliste originaire de Mogador, mort à 'Tanger au XIXe s. Arrière grand-père maternel de l’auteur du présent ouvrage

Mussa Ben David Ohayon, rabbin «Dayyan» à Marrakech, mort en 1817

Joseph Ohayon, fils de Mordekhay, rabbin marocain, auteur de Sépher Abaqat Rokhel, recueil de Commentaires sur les Midrashim, les Agadot et la Bible (Casablanca, 5708)

Shalom Ohayon, président de la Communauté de Demnat en 1952. Flamand.

Mimon Ohayon, rabbin délégué de Rabat en 1951.

 

אוירטא  Huerta.

Guerta, Uerta

Nom dérivé de la localité de Huerta, dans la province de Salamanca  en Espagne, et dont le sens est «Jardin», «Verger».

Autre graphie ancienne : Guerta.

Jucef de Huerta, de Calatayud, médecin du roi Don Alfonso III de Aragon ; fait l’objet d’un acte du roi signé à Egea le 13 septembre  1287. En récompense de ses soins, le roi Don Alfonso lui accorde à titre  personnel et viager le poids royal de Calatayud avec tous les revenus y afférant, suivant acte signé à Alagon le 26 octobre 1287. Par lettre de  cette même date, il l’affranchit de toute participation aux tributs, quêtes  et autres exactions annuellement infligées aux Juifs de Calatayud

Moses de Guerta figure parmi les signataires d’un engagement sur le droit de capitation pris par l’«Aljama» de Tudela en date du 23  janvier 1350

Mossé Huerta figure dans un procès à Badajoz du mois d’Oc- tobre 1486

David, fils de Salomon Huerta, de Mogador, figure parmi ceux qui ont contribué à la publication du Sepher Ot Berit Qodesh de R. Jo­seph Knafo (Livourne, 5644)

 

            בן אוראול Ben Orol.

Ben     Oreol, Ben Oriol

Nom dérivé de la localité d’Orol, dans la province de Lugo, en Es­pagne, précédé de l’indice de filiation hébraïque : «Fils ou habitant d’Orol».

Guillelmi Oriol figure dans un acte de vente passé à Barcelone en date du 29 septembre 1208 (Jo. Miret y Sans. Moïse Schwab, Docu­ments sur les Juifs Catalans aux Xle, Xlle, XIIIe

 

Bar O ray

Nom de formation hébraeo-araméenne dont le sens est: «Fils du Lu­mineux» (voir: Nehoray, No. 616).

Mar Abraham Bar Isaac Bar Oraï, rabbin à Tahert au Xe s. NM.

Laredo Abraham-les noms des juifs du Maroc– Huerta- Ohayon Benoudis- Auday

Laredo Abraham-les noms des juifs du Maroc-Noms d'origine

  1. Noms d’origine 1. M a r o c

 Noms ethniques du Pays et de la race Berbères

Ben Amozeg- H.-B. «Fils de Berbère».(Hebraeo-berbere)

Hama'Arabi-H- Le Marocain(Hebreu)

Moghrabi-A-Marocain(Arabe)

 

villes et de tribus anciennes :

Wacrat – Ben Wacrat B.-Ph. ville phénicienne sur la côte méditerra­néenne du Maroc

Crabsa –Ph. de Crabis, nom ancien de l’Oued Sebou

Ben Tghida-H.-Ph. de Tig'hidis, ville judeo-phénicienne près de Tlemcen

Anfawi –H.-Ph. d’Anfa, la ville antique de Casablanca.

Ben Tabulit-H.-B. de Tabulit, ville ancienne d’origine juive au sud du Maroc.

ParienteL.ancien nom de Badis, dans le Rif.

Azaguri-B.de Zagura, ville antique dans le Draa.

Meder'a-H. de Der’a, ancien nom du Draa.

Alsejelmassi-A-de Segelmassa, l’ancienne capitaledu Tafilalet.

Elsejelmassi-H.de Segelmassa, l’ancienne     capitale du Tafilalet.

Meselgemassa-H-de Segelmassa, l’ancienne capitale du Tafilalet.

Bahtit-B- de Baht, ancienne ville des Berghouata.

Ben Bahtit H.-B. de Baht, ancienne ville des Berghouata.

Les Berghouatas (également Barghwata ou Barghawata) sont un groupe de tribus berbères sur la côte atlantique du Maroc, appartenant à la confédération Masmouda.

Après s'être alliés avec la révolte berbère sufrite kharijite au Maroc contre le califat omeyyade en 739/740, ils établissent un État indépendant (744-1058) dans la région du Tamesna, sur la côte atlantique entre Safi et Salé, sous la direction de Tarif al-Matghari.

Benguzi -Alguozi R.de Gouz, port ancien près de l’embou­chure du Tensift.

Alqubbi- Elcubi Ben Alqubbi Benelcubi- A.de Qubbia, ville ancienne au sud du Cap Sim.

EL KOUBBI : A rattacher à l'arabe qubba (= dôme). On peut y voir un surnom désignant celui qui a une grosse tête, une tête ronde. Autre hypothèse : celui qui est originaire d'un lieu portant ce nom, qui est notamment celui d'un quartier d'Alger, mais que l'on trouve aussi au Maroc (Gouba, Alquba, Qubbia). Le nom de famille est également porté par des Juifs (Cobbi, Koubi, Kouby, Elkouby, El Koubi). Outre les solution envisagées plus haut, on a proposé aussi pour les patronymes juifs une aphérèse du prénom Jacob (arabe ya `qûb).

ALQUBBI Origin of surname

ALQUBBI, EL KOUBY, EL KUBY, KUBY, CUBY

Surnames derive from one of many different origins. Sometimes there may be more than one explanation for the same name. This family name is a toponymic (derived from a geographic name of a town, city, region or country). Surnames that are based on place names do not always testify to direct origin from that place, but may indicate an indirect relation between the name-bearer or his ancestors and the place, such as birth place, temporary residence, trade, or family-relatives.

The surname Alqubbi is associated with the city of Alqubba in Algeria; and in some cases with the Arabic name Qubbia, an old city in the south of Cap Sim, Morocco; with Qubbain, near Debdou, Morocco. In some cases, Alqubbi, in which the Arabic prefix "Al-" means "the", means "like a jar", or "large-headed". The name is found as a surname of both Jews and Muslims in Morocco and in Algeria, mainly in Meknes, Fez, Sefrou, and Tangiers, Morocco. The name (and variants) is recorded as a Jewish family name in the following cases: Shalom Alqubbi and his sons Nissim and Judah, of Tlemcen, Algeria, are listed among the contributors to the publication of 'Sefer Zebahim Shelemim' by Abraham Anqawa (Livorno, 1837); David Alqubbi of Sefrou, Morocco, is listed among the contributors of the publication of 'Sepher Marpe La-Nefesh' by Raphael Maman (Jerusalem, 1894); in the 20th century, Mokhluf Cuby was a rabbi, shochet ("ritual slaughterer"), notary and cantor in Tangiers, Morocco; Prosper Elkoubi was a teacher at Alliance Israelite Universelle in Meknes, Morocco; Azuz Elkuby was leader of the Jewish community in Meknes. He made aliya to Eretz Israel in 1844 and settled in Tiberias, together with 70 other Moroccan immigrants.

Page 116

Laredo Abraham-les noms des juifs du Maroc-Noms d'origine

חזן בבית המרחץ-אשר כנפו-מעשיות מחורזות מחיי יהודי במרוקו-המצוה הראשונה

המצוה הראשונה

הבן נולד, נערכה לו ברית מילה כדת וכדין. בחרו בשבילו שם מתאים, עד עכשיו הכול בסדר. ומה הלאה? האם הם יעצרו כאן ויגדלו בשובה ונחת את הבן שחנן בו אותם הא־ל יתברך שמו לעד? אבל רבותיי, אל נא נשכח שהוא – יתברך שמו – נתן לנו שש מאות ושלוש עשרה מצוות שעלינו לקיים בקפידה! ואתם יודעים מהי המצווה הראשונה שהוא ציווה אותנו? נכון, ניחשתם! זאת היא מצוות פרו ורבו:

 

פְּרוּ וּרְבוּ

הָאוֹרֵחַ שֶׁהִגִּיעַ לָעִיר,

הָיָה חָסוֹן גָּבוֹהַּ וְשָׂעִר,

גַּבּוֹת שְׁחֹרוֹת, עֵינַיִם יוֹקְדוֹת

שִׁנַּיִם צְחוֹרוֹת וּמִלִּתְעוֹת חֲזָקוֹת.

כְּרֵסוֹ הַגְּדוֹלָה רַבַּת כְּפָלִים,

פָּשׁוּט מְאֹד אֶחָד הַנְּפִילִים!

כְּשֶׁבָּא אֶל בֵּית מַסְעוּד – הַר הָאָדָם,

נִבְהֲלוּ, כִּי אֹרַח כָּזֶה, לֹא רָאוּ מֵעוֹדָם!

– אֲבוֹי! אָמְרָה פְרֵחָה לְמַסְעוּד בַּעֲלָהּ,

הוּא בְּוַדַּאי אוֹרֵחַ רַם מַעֲלָה,

 

אַךְ עִם מִלִּתְעוֹת כְּשֶׁלּוֹ, מַהֵר חִישׁ

הוּא יְכַלֶּה כָּל־אֲשֶׁר לַשֻּׁלְחָן נָגִישׁ!

עַל־כֵּן, בַּעֲלֵי, הָבָה נְטַכֵּס עֵצָה,

אֵיךְ לְצַמְצֵם אֶת הַנֶּזֶק לְמֶחֱצָה.

אֶת דָּג הַשַּׁבָּת, הַמְּמֻלָּא, נַחְבִּיא הֵיטֵב

וְלוּ, נָגִישׁ דָּג קָטָן עִם הַרְבֵּה רֹטֶב.

הוּא יֹאכַל בְּנַחַת אֶת סְעֻדָּתוֹ

יְנַגֵּב בְּרֹטֶב אֶת פִּתּוֹ

וּכְשֶׁיַּעֲלֶה לִשְּכַּב עַל מִטָּתוֹ,

נוֹצִיא מִתַּחַת לְשֻׁלְחַן הַדָּג הַגָּדוֹל

אָז נוּכַל גַּם אֲנַחְנוּ לֶאֱכֹל!

וְכָךְ אַחַר הַתְּפִלָּה בִּסְעוּדַת לֵיל שַׁבָּת,

יָשְׁבוּ עִם הָאוֹרֵחַ, קִדְּשׁוֹּ, בָּצְעוּ הַפַּת.

 

כְּשֶׁהִנִּיחוּ דָּג זָעִיר בְּצַלַּחְתּוֹ,

חִיֵּךְ הָאוֹרֵחַ וְגֵרֵד אֶת פַּדַּחְתּוֹ.

בְּעֵינָיוֹ הַחַדּוֹת אֶת הַחֶדֶר בָּחַן

וּכְשֶׁרָאָה מָה הֻחְבָּא מִתַּחַת לַשֻּׁלְחָן,

אָחַז הַדָּג הַזָּעִיר בֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו

וְהִדְבִּיק פִּיו אֶל בֵּין זִימָיו

אַחֵר כָּךְ שָׁם אֶת פִּי הַדָּג מוּל אָזְנָיו

כְּאִלּוּ שׁוֹמֵעַ הוּא אֶת דְּבָרָיו.

 

וּבְנֵי הַבַּיִת מַבִּיטִים בּוֹ בְּבֶהָלָה

וְכִי יָצָא מִדַּעְתּוֹ הָאוֹרֵחַ, חָלִילָה!

־ אֲנִי, הִסְבִּיר הָאוֹרֵחַ, בִּקַּשְׁתִּי מֵהַדָּגִיג,

שֶׁיֹּאמַר לִי אֵיזֶה חָגִיג

עַל מַעֲשֵׂי ה' מָה רַבּוֹ

עֵת צִוָּה עַל הַדָּגִים: פְּרוּ וּרְבוּ!

־ וּמָה עָנָה הוּא? שָׁאֲלוּ בְּנֵי הַבַּיִת.

– הוּא עָנָה שֶׁיְּדִיעוֹתָיו הֵן רַק כַּזַּיִת,

אֲבָל הַדָּג שֶׁמִּתַּחַת לְשֻׁלְחַן, הַמְּמֻלָּא,

הוּא יָדַע לַעֲנוֹת עַל כָּל־ שְׁאֵלָה וְשָׁאֲלָה!

 

חזן בבית המרחץ-אשר כנפו-מעשיות מחורזות מחיי יהודי במרוקו-המצוה הראשונה

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 178 מנויים נוספים

ספטמבר 2021
א ב ג ד ה ו ש
 1234
567891011
12131415161718
19202122232425
2627282930  

רשימת הנושאים באתר