המקובל האלוקי הרה"ג אברהם אזולאי- הרב משה אסולין שמיר

בשבת "חיי שרה" נציין את ההילולה ה-378 של המקובל האלוקי הרה"ג אברהם אזולאי, שעלה מפאס שבמרוקו לחברון, והוא תלמדו של רבי חיים ויטאל ע"ה, ומו"ר זקנו של החיד"א.הרב משה שמיר אסולין.

״אור זרוע לצדיק״

למקובל הרה׳׳צ רבי אברהם אזולאי ע״ה שזכה להיכנס ולצאת בשלום ־ לפתח גן עדן במערת המכפלה. יום ההילולא שלו ־ כד מרחשון ה׳ת׳ד-1643.

המקובל האלוקי רבי אברהם אזולאי ע״ה (1570 – 1643. נולד בפאס שבמרוקו. בשנת 1600, הוא עלה לא״י והתיישב בחברון. הוא עבר לירושלים עקב מגיפה, ושוב לחברון שם עלה לגנזי מרומים ביום כד חשון ה׳ת׳ד.

הוא היה תלמידו של רבי חיים ויטאל ע״ ה {תלמידו המובהק של האריז״ל}, ולמד יחד עם רבי שמואל ויטאל בנו של רבי חיים ויטאל. הוא הושפע רבות גם מתורתו הקבלית של הרמ״ק = רבי משה קורדברו השונה מתורת האריז״ל.

הוא פרסם ספרי קבלה רבים כמו ״אור החמה״ – פירוש לזהר, ״חסד לאברהם״ על הקבלה. ״בעלי ברית אברהם״ על התנ״ך, ״הגהות על הלבוש״, ׳הגהות על הרמב״ם׳, ״כנף רננים״ על כוונות האריז״ל, ״אור הגנוז״ ־ פירוש לשונות הזהר העמוקים. {ספר שאבד} וכו'. ספריו פורסמו אחרי מותו.

לפי המסופר בהקדמה לספר ״אוצרת חיים״ המהווה מבוא לקבלה מאת רבי חיים ויטאל ע״ה, רבי אברהם אזולאי ורב יעקב צמח נסעו לסוריה לקברו של רבי חיים ויטאל כדי להציל את כתביו המהווים את עיקר תורת האריז״ל שנקברו יחד אתו. לאחר יחודים קבליים, הם קיבלו את אישורו של רבי חיים ויטאל לחפור בקבר, ולהציל את כתבי היד המסולאים מפז. הוא זקנו של החיד״א = רבי חיים יוסף אזולאי ע״ה, תלמידו של רבנו-אוה״ח- הק׳.

בתקופת המקובל רבי אברהם אזולאי ע״ה, הגיע מושל טורקי לביקור במערת המכפלה. כאשר השקיף מבעד לפתח צד המוביל אל מעמקי המערה, נפלה לו החרב פנימה. כמה מאנשיו הורדו בחבלים כדי להעלות את החרב, והועלו ללא רוח חיים. הוא הבין שרק היהודים בזכות קדושתם כי רבה, הם אלה שיוכלו להציל את חרבו. הוא דרש מהם בתוקף להוציא את החרב, אחרת דינם לעונש קולקטיבי, כדרכם של העריצים הטורקים.

גם אצל היהודים, עברה מסורת מדורי דורות, שאין להיכנס פנימה בגלל קדושת המקום, וכל הנכנס – נשמתו פורחת. חכמי חברון דנו בנושא, ואף הגיעו למסקנה שיש לעשות הגרלה ביניהם בה יבחר ״המתנדב״ להוציא את החרב. רבי אברהם אזולאי הידוע כחסיד מקודש, ״זכה״ בהגרלה. לאחר שהתקדש כדבעי, הוא ירד פנימה עם שחר, שם התגלה אליו אליעזר עבד אברהם, שהלך לבקש אישור כניסה עבורו מהאבות. האישור אכן התקבל, ורבי אברהם צעד פנימה בדחילו ורחימו. כבר בצעדיו הראשונים הרגיש התעלות רוחנית של טעם גן עדן, וביקש להישאר במקום, לאחר שהעביר את החנית לסולטאן דרך חבלים. האבות שידלו אותו לצאת, והבטיחו לו שכבר למחרת הוא יפטר מן העולם, ויגיע לגן עדן.

אכן, לאחר עלייתו, הוא אסף את בני ביתו ואת חכמי חברון, וסיפר להם חלק ממה שראו עיניו. לאחר התקדשות והטהרות, נשמתו עלתה לגנזי מרומים דרך חברון, המחברת בין עמ״י לאביהם שבשמים.

גרגירים מתורת רבי אברהם אזולאי ע״ה.

״במעלת המחזיק תלמיד חכם״(׳חסד לאברהם׳. מעין שני. נהר לב).

תלמיד חכם, נקרא בן המשמש את אביו שבשמים שלא על מנת לקבל פרס, היות ו״שכר מצוות בהאי עלמא ליכא״ כדברי חכמים, ולכן אין לו בעולם הגשמי כלום. עם הארץ התומך בו כלכלית, עושה את עצמו תיק ולבוש לתלמיד חכם, במה שמאכיל ומשקה אותו.

בשבת, לא מבשלים ולא מכינים אוכל נפש, היות ומאכל השבת הוא רוחניות ולא גשמיות. ״הטעם לכך, תוספת הנשמה שיש לשאר בני אדם בשבת, יש לתלמיד חכם גם בימי חול, לפי שהוא נעשה כשבת, בזמן שהיה לו נשמה יתירה, ובאותו שימוש בתורה שעשה בחול, נשתתף בו

נשמה יתירה דשבת, כנזכר בזוהר(תרומה דף קלו). באופן שלעולם לתלמיד חכם יש נשמה יתירה, ובשבת יש לו כפליים״ כדברי קדשו. וכאשר עם הארץ תומך בתלמיד חכם, הוא זוכה למיתה נקיה כמוהו, ״כי הצדיקים מתים ע״י סכין בדוק (והרשעים בסכין פגום} שהוא מסיטרא דקדושה, ולכן הם נקרבים על גבי המזבח למעלה, בסוד ׳ואישי ישראל ותפילתם מהרה באהבה תקבל ברצון״ כדברי קדשו.

חשיבות לימוד הקבלה(״אור החמה״ על הזהר). ״ומצאתי כתוב מה שנגזר למעלה שלא יתעסקו בחכמת האמת, היה לזמן קצוב עד תשלום ה׳ אלפים ר״נ{1490}.

מן המובחר שיעסקו בקבלה ברבים, גדולים וקטנים כדאיתא בפרשת נשא, מאחר שבזכות זה, עתיד לבוא מלך המשיח, ולא בזכות אחר״.

רבי בנאה – האמורא הא״י שחי בסוף עידן התנאים וראשית אמוראים, וביקורו במערת המכפלה.

רבי בנאה נהג לסמן מערות קבורה, כדי להימנע מטומאת מתים. הוא הגיע למערת המכפלה כדי למדוד את המקום ולסמן אותו, כפי שעשה בקברים אחרים. בפתח המערה הוא פגש את אליעזר עבד אברהם, ממנו ביקש להיכנס לפנים המערה, ולראות את אברהם. אכן, אברהם הסכים, ורבי בנאה נכנס ומדד את המקום. כאשר ניסה למדוד את מערת אדם הראשון, יצאה בת קול ואמרה: ״הסתכלת בדמות דיוקני, בדיוקני עצמו אל תסתכל״. הוא ענה לה שבא לציין את המערה. תשובתה הייתה: ״כמידת החיצונה, כך המידה הפנימית״(בבא בתרא נח ע״א).

באגדה הנ״ל ישנם סודות עילאיים. הרי״ף אומר: ״כל המעשה אירע בחלום״(כפתור ופרח, הוצאת לונץ, עמי ש).