מורשת יהדות מרוקו

בס"ד

ליקוטים לפרשת יתרו מאת יצחק פריאנטה

וישמע יתרו כהן מדין חותן משה את כל אשר עשה אלוהים למשה ולישראל עמו כי הוציא ה" את ישראל ממצרים [יח/א] אומר הזוהר הנגלה רבי אלעזר פתח ואמר" יודוך עמים אלוהים יודוך עמים כולם" בשעה ששאר עמים נכנעים ובאים ומודים להקב"ה- כיוון שהם נכנעים ומודים לו, אז נשלם כבוד הקב"ה למעלה ולמטה, בשעה שבא משה לפרעו ואמר לו : ה" אלוהי העברים נקרא עלינו פתח פרעה ואמר: לא ידעתי את ה". ורצה הקב"ה שיתכבד שמו בארץ, כשם שהוא נכבד למעלה. ואז כיוון שהיכה אותו ואת עמו, בא והודה פרעה לקב"ה , שנאמר: ה" הצדיק. כיוון שהודה פרעה שהיה מלך נכבד בכל העולם – הודו אף שאר המלכים. שנאמר: אז נבהלו אלופי אדום. ואף יתרו, הכומר הגדול והעליון, הממונה הגדול על כל אלוהים אחרים, בא והודה לקב"ה ואמר: עתה ידעתי כי גדול ה" מכל אלוהים, אז נתעלה ונתכבד הקב"ה בכבודו למעלה ולמטה. ואחר כך נתן התורה בשלמות ממשלתו על הכול. אמר רבי שמעון לרבי אלעזר בנו: על זה נאמר " יודוך עמים אלוהים יודוך עמים כולם".

יתרו אמר שמנה לחמו פירש רש"י ממכילתא שבע שמות נקראו לו ולמה וקראהו כאן בשם יתרו ולא בשם אחר משבע שמותיו, וגם הסדרה נקראת על שמו יתרו, [יתרו] בגי"[התורה], לפי שיתרו בא לקבל את התורה, ובפרשה זו נכתבה קבלת התורה ועשרת הדברות, שבהן נכללו כל תרי"ג מצוות שבתורה, והם שורש כל התורה, על כן נקראת פרשה זו על שמו יתרו שהוא בגי" התורה "יתרו כהן מדין חתן משה ראשי תיבות [חכמים] כי יתרו היה מחכמי פרעה, ולפי שפירש מפרעה וברח ממנו, זכה להיות חותן משה ולהדבק בחכמים ובשכינה. וזה שאיתא במדרש כבוד חכמים ינחלו זה יתרו כשבא אצל משה וגם ההולך את חכמים יחכם לפי שנתחבר למשה ונעשה חותנו, זכה להיות גם כן חכם, וזכה גם כן שיצאו מבניו חכמים ראשי סנהדרין בישראל.

וישמע יתרו אומר אור החמה פירש"י שבע שמות נקראו לו: רעואל/יתר/יתרו/חובב/חבר/קיני/פוטיאל והקשה הרא"ם למה אמר שנקרא בשבע שמות? הרי יש כאן רק שיש ודומה לאברהם, שנקרא מתחילה אברם ולבסוף אברהם, ונראה לי  ליישב, שאף על פי שנתוספה אות אחת, כיוון שנזכר בדברי הימים יתר לכך נקרא בשני שמות מה שאומרים כאן באברהם, שאף על פי שנקרא אחר כך בשם אברם כמו שכתוב " אשר בחרת  באברם ושמתה שמו אברהם, מכל מקום תשובתה בצידה משום שהכתוב מגיד " ושמתה שמו אברהם" ,לגבי השם יתר שנזכר בשם יתר לבדו הנה מצאנו שלארבעה אנשים נוספה אות אחת בשמם ואלו הם: אברהם- נוספה אות [ה]. שרה נוספה אות [ה]. יתרו נוספה אות [ו]. יהושע נוספה אות [י] צירוף האותיות הוא שם [הויה] ברוך הוא, והוא פלא! ונראה לתת טעם לדבר, שהיות שמצאנו שאברהם אבינו עסק בפעולת גיור, וכן שרה אמנו אברהם היה מגייר את האנשים ושרה את הנשים, וכן יתרו היה אביהם של כל הגרים שהוא הראשון שהתגייר מעצמו וכן מצאנו ביהושע שגייר את אנשי גבעון. נמצא שכל אלו הארבעה עסקו בפעולות גיור האנשים וזיכו את האנשים להיכנס תחת כנפי השכינה. הלכך הקב"ה העניק לכל אחד מהאות אחת משמו, כתמורה לפעולתם הברוכות להכניס את האנשים תחת כנפי השכינה כנגד מידה לא בטלה.

ויספר משה לחתנו את כל אשר עשה ה" לפרעה ולמצרים על אודות ישראל אומר יהושע פולק בחוברת משה רבינו למדים אנו שכוונת יתרו לא היתה לטובת משה כי אם לטובת עצמו כי אלמלי רצה יתרו ליעץ עצה שתסייע למשה לא היה צריך לקבוע לו " נבל תבל גם אתה גם העם הזה" אלא היה עליו לשאול ולהתייעץ עם משה על קשיי עבודתו, לכן פנה במלים אלה ובהמשך שנאמר " ואתה תחזה מכל העם אנשי חייל וכו. ושמת עליהם שרי מאות שרי חמשים ושרי עשרות". בא יתרו למשה שעליו למנות שופטים אשר ישפטו את העם, והדגיש יתרו ששופטים אלה יהיו [ מכל העם] כלומר גם גרים יוכלו לשמש כשופטים .ורמז כאן למשה שיש ברצונו לשמש כשופט כי גר הוא בקרב בני ישראל. משה רבינו שהתורה העידה עליו " והאיש משה ענו מאד מכל האדם"[במדבר יב\ג] לא יכול היה לענות בשלילה לעצת יתרו ולכן קבל את עצתו באופן יסודי. אך את מחשבתו של יתרו לא קיבל משה שנאמר " ויבחר משה אנשי חיל מכל ישראל ויתן אתם ראשים על העם" כלומר משה קבע שהשופטים יהיו רק מבני ישראל ולא מהגרים הגרים בתוכם כך שיתרו לא יוכל להיות שופט וכאשר ראה יתרו כי משה לא קיבל  את מחשבתו פרש, שנאמר: וישלח משה את חתנו וילך אל ארצו".

ויאמר ה" אל משה כתב זאת זכרון בספר ושים באשני יהושע כי מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים[יז-יד] אומר רבי שמעון בר יוחאי בספר הזוהר הקדוש  פרשת ויקהל עמלק הוא קליפה קשה, שנתפס אל האדם כשחוטא ,ואף על פי אם חטא איזה חטא בשגגה, כבר יש לו שם יניקה והוא מקבל שפע ומתעצם ממנו. וזה כדוגמת הזבוב, שמחפש איזה פתח פתוח, פירצה קטנה בבשר ומשם יונק ומוצץ, ורמז יש לזה בפסוק [שמות יז-יד] "כתב זאת זכרון בספר ושים באוזני יהושע, שהמילים " זכרון בספר ושים באזני" ר"ת זבוב, שזה היה דרכו של עמלק, להרוס כל חלקה טובה בעם ישראל, על ידי שיונק מכל חטא ועוון שלהם. גם ר"ת זבו"ב הוא- זה בכה וזה בכה, שעמלק גם כן היה מפריד אלוף בעם ישראל להסיר מהם את האחדות וההתגברות עליו הוא על ידי התורה הנקראת "טוב" וזה מכניע את הזבוב. ודבר זה, רמוז במילת, זבוב שעולה גימיטריה "טוב", לומר שעל ידי התורה אפשר להכניע אותו, ועוד רמז לזה מהפסוק, " תמחה את זכר עמלק היא מתחת השמים" דהיינו האותיות שהם מתחת לאותיות שמים, שהם האותיות שלאחריהם, אחרי ש – ת אחרי מ – נ ואחרי י – כ  אותיות תנ"ך שעל ידי זה מנצחים את עמלק.

ושם האחד אליעזר כי אלוהי אבי בעזרי ויצילני מחרב פרעה [יח/ד] אומר שמנה לחמו חמשה יודים בסופי תיבות, שם זכות אבות של חמשה צדיקים עד אביו עמדה לו שניצל מחרב פרע בזכותם, אך רצה לתלות הזכות רק באביו, לכן לא אמר אלוהי אבותיי , רק אלוהי אבי, שחייב אדם בכבוד אביו , ולא הן 5 צדיקים עד אביו, אברהם/ יצחק/ יעקב/ לוי/ וקהת שהצדיקים נדמו ליוד כפי שכתוב [מנחות כט/ב] מפני מה נברא העולם הבא ביוד מפני שהצדיקים שבו מועטים, ומפני מה כפוף ראשו מפני שצדיקים שבו כפוף ראשיהם.

ויחד יתרו על כל הטובה אשר עשה ה" לישראל אשר הצילו מיד מצרים[יח/ט] אומר שמנה לחמו ;ששמח ובגמרא [סנהדרין לד/א] שמואל אמר שנעשה בשרו חידודין חידודין , אמר רב היינו דאמרי אינשי; גיורא עד עשרה דרי לא תבזי ארמאה באפיה[עד עשרה דרי כי יתרו היה עשירי למצרים בנו של חם] ופירש רש"י בחומש גם בגמרא שהי מיצר על איבוד מצרים. ויש להבין למה ידאג ויצטער על איבוד מצרים אחר שהיו אכזרים ורשעים ונאבדו בעוונם , והוא יתרו איש צדיק וישר שמח ואמר ברוך ה" אשר הציל אתכם מיד מצרים כי בדבר אשר זדו עליהם, ואיך ידאג ויצטער על אבדן של מצרים , ויתרו לא היה מצרי כי אם מדיני, והמצריים לא היו בני עמו ולא קרוביו ולא ממשפחתו, ולמה יצטער עליהם אך נראה לי לפענ"ד שידוע במצרים גם ערב רב, והם היו מאומות אחרות, רובם מבני ערב ומבני מדין ומבני קטורה אשר הרבה מהם היו מאחיו ומבני עמו של יתרו מקרוביו וממשפחתו, שגם  מדין היו מבני קטורה, וגם עמהם היו המצריים משתעבדים בפרך, וכאשר יצאו ישראל ממצרים יצאו גם המה לחירות. ומתחילה חשב יתרו שבעבור כולם העניש הקב"ה למצרים, ולא בעבור ישראל לבד, אך כאשר סיפר לו משה שכל אשר עשה ה" לפרעה ולמצרים היה רק על אודות ישראל לבד, ולא על אודות שאר האומות, על כן היה מצטער יתרו שלא עשה ה" נפלאותיו גם עבור הערב רב, שהיו הרבה מהם גם מהמדיינים ובני קטורה שהם מאחיו ובני עמו של יתרו, לכן שפיר פירש שמואל שנעשה בשרו חידודין חידודין . ובא רב לא לחלוק על שמואל, רק להוסיף על דבריו, היינו דאמרי אינשי גיורא עד עשרה דרי לא תבזי ארמאה באפיה. כי בזה שהיה מספר לו שכל אשר עשה ה" לפרעה ולמצרים היה רק על אודות ישראל לבד, ולא על אודות ערב רב אף על פי שהרבה מהם היו גם כן מבני אברהם, היה שומע בזיון וחרפת בני עמו בזה אף על פי שהיו מבני אברהם, שהמדיינים הם מבני קטורה, מכל מקום לא היו שווים בעיני הקב"ה שיעניש לפרעה ולמצרים גם עבורם. ובזה מיושב מה שסיפר משה לחותנו את כל אשר עשה ה", כי מה חידש לו משה בזה, אחר שכבר נאמר וישמע יתרו אל כל אשר עשה ה" למשה ולישראל עמו, וכבר שמע וידע את כל זה, רק חידש לו בזה להודיעו שכל אשר עשה ה" לפרעה למצרים היה רק על אודות ישראל.

ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראה אלהים אנשי אמת שנאה בצע ושמת עליהם שרי מאות שרי חמשים ושרי עשרות [יח-כא] אומר הזוהר הנגלא . פתח רבי שמעון ואמר: "תבחר" לא נאמר, אלא "תחזה" לפי טביעות עין. במה? בצורת האדם, באותם ששה אופנים שאמרתם. וכלם נרמזו במקרא זה: אחד-ואתה תחזה- בשערות. שני- מכל העם – במצח שלישי- אנשי חיל- בפנים. רביעי- יראי אלוהים- בעינים. חמישי- אנשי אמת- בשפתים. ששי- שנאי בצע- בקוי הידים. שאלו הם סימנים. שאותם שרוח החכמה שורה עליהם,מכירים בהם בני אדם. לעם כל זה, משה לא נצרך לזה, אלא נאמר: ויבחר משה אנשי חיל מכל ישראל. מפני שרוח הקודש באה אליו והודיעה לו, ובה היה רואה הכל- שנאמר כי יהיה להם דבר בא אלי- באים אלי לא נאמר, אלא בא אלי, זו רוח הקודש שהיתה באה אליו, ובה היה יודע.

בחודש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים ביום הזה באו מדבר סיני [יט/א] אומר מדרש תנחומה זה שאמר הכתוב : הלא כתבתי לך שלישים במועצות ודעת [משלי כב/ב] אמר רבי יהושוע ברבי נחמיה: זו תורה שאותיותיה משולשים, אל"ף בי"ת גימ"ל והכל היה משולש: תורה משולשת, תורה/נביאים/ וכתובים. משנה משולשת, תלמוד/הלכות/ואגדות, הסרסור משולש, מרים/אהרון/משה, תפילה משולשת ערב/בוקר/וצהרים, קדושה משולשת קדוש/קדוש/קדוש, ישראל משולשים כוהנים/לוים/וישראלים , מ ש ה אותיותיו משולשים משבט ל ו י אותיותיו  משולשים, מזרע משולש,  אברהם/יצחק/יעקב, בחודש משולש ניסן/איר/סיון, על הר ס י ן סין שאותיותיו משולשים שנאמר ויחנו במדבר סין. לשלושה ימים נתקדשו שנאמר: והיו נכונים לשלושת ימים, אמר רבי יהושע בר נחמיה: לעולם השלישי חביב, אדם הוליד שלושה בנים קין/הבל/שת. שת חביב שנאמר זה ספר תולדות אדם וכתיב: ויולד בדמותו בצלמו, לנח שלושה בנים שם/חם/יפת אף על פי שיפת הגדול, לא זכה לגדולה אלא שם, שלושה בנים לעמרם, מרים/אהרון/משה וכתיב: לולי משה בחירו, בשבטים, ראובן/שמעון/לוי, לוי חביב שנאמר :בעת ההוא הבדיל ה" את שבט לוי, במלכים, שאול/דוד/שלמה, שלמה חביב שנאמר: וישב שלמה על כיסא ה" למלך בחודשים, השלישי חביב שנאמר: בחודש השלישי, ולמה לא נתנה תורה כשיצאו ממצרים? לא כך אמר למשה, בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלוהים על ההר הזה אמר רבי יהודה בר שלום כשיצאו ישראל ממצרים היו בהם בעלי מומים מן השעבוד, אמר הקב"ה: אמתין להם עד שיתרפאו, ואחרי כן אתן להם את התורה.

והייתם לי סגולה אומר הרב  סעדיה בן אור בספרו ערוגות הבושם והייתם לי סגולה מכל העמים, דהיינו אוצר יקר וחביב אשר אצורים בו דברים חשובים כגון זהב ופנינים ואבני יקרות, מלשון הכתוב [קהלת ב]  וסגולת מלכים. גם תמצא בפסוק זה 17 תיבות, כמניין טוב. לרמוז כי האומה הישראלית  היא אוצר טוב להקב"ה, ובפרט אם הם מדבקים  במידת היראה, דכתיב [ישעיה לג] יראת ה" היא אוצרו, וגם דבוקים במידת הענווה, דכתיב [משלי כב] עקב ענווה יראת ה". גם לשון סגולה רומז אל נקודת סגול הרומזת על ישראל אשר סוד אצילותו הוא בבחינת משולש, כוהנים/לויים/ישראלים הכוהנים מבחינת חסד, הלויים סוד גבורה, וישראל סוד תפארת, וכל דבר משולש הוא מקודש, כדאיתא בזוהר הקדוש פרשת פנחס [דף רכ"ח עמוד ב].

וייסעו מרפידים ויבואו מדבר סיני ויחנו במדבר ויחן שם ישראל נגד ההר[יט/ב]אומר שמנה לחמו " ויחן שם בגמ" [וזהו השכינה] כי כבוד השכינה קדמה לבוא שם, כמו שכתוב אחר כך " ומשה עלה אל האלוהים" שכבר קדמה שם כבוד השכינה לבוא קודם לה. ויחן שם ישראל. ולא נאמר ויחנו, ודרשו בזוהר זהו ישראל סבא, שבא יעקב אבינו לראות איך בניו מקבלים את התורה. וכמו כן באו גם כן אברהם ויצחק. " נגד ההר" בגי" [זהו אברהם]. ההר בגי" [ביצחק], שכולם באו לראות ולעמוד בקבלת התורה ולשמוח בשמחת התורה, ולפי שהיה יעקב יושב אוהלים באוהלי של תורה של שם ועבר, ומדתו היה אמת שהתורה נקראת אמת, על כן נזכר שמו בפירוש .ועל ידי מה שכתוב בפרשת נשא אצל חנוכת המשכן" ויקרבו נשיאי ישראל ראשי בית אבותם  "ויחן שם ישראל"  שחנו שם [ש"ם] ימים, רוצה לומר מיום מתן תורה עד שנסעו משם לשנה האחרת בעשרים לחודש השני, היו ש"ם ימים.

ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי וחייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ [יט/ה] אומר שמנה לחמו ועתה אם שמוע בג" [הם שמע והיה אם שמוע], רוצה לומר פרשיות קריאת שמע " תשמעו בקולי" אותיות [יתקבלו שמע] רוצה לומר שתקבלו עליכם בכול יום עול מלכות שמים בקריאת שמע, שמוע תשמעו בקולי ראשי תיבות [שבת] תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי ראשי תיבות[באבות] את בריתי בג" [זאת התורה] ובג" [תורותי] לכלול שבכתב ושבעל פה, בריתי בג" [הם בתפילין] ובג" [מצות מילה ] והייתם לי סגולה בג" [ובציצית] ובפרשת ציצית נאמר והייתם קדושים לאלוהיכם, סגולה בג" [זו היא המזוזה] והייתם לי סגולה מכל סופי תיבות [מילה], אם תשמרו כל אלה את השבת, ואת התורה, ומצות תפילין, וציצית, ומזוזה, וברית מילה שכרתי עם האבות, בזה תהיו לי סגולה מכל העמים, אף כי לי כל הארץ, מכל מקום לא בחרתי בשום אומה אחרת כי אם בכם, ואם תשמרו את כל אלה אז תהיו אתם לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש.

והר סיני עשן כולו מפני אשר ירד עליו ה" באש ויעל עשנו כעשן הכבשן ויחרד כל ההר מאוד[יט/יח] אומר הזוהר הנגלה אמר רבי אבא: בשעה שעשן הר סיני היה יוצא, עלתה האש והתעטרה בעשן ההוא בגלוי והיה מראיה כעין אשכול. העולה ויורד. וכל ריחות ובשמים שבגן עדן היה מעלה אותו עשן, כמראה לבן ואדום ושחור . זהו שאמר הכתוב " מקוטרת מור ולבונה מכול אבקת רוכל" עשן ההוא מה היה? אמר רבי יצחק: זו השכינה שנתגלתה שם. כמו שנאמר: מי זאת עולה מן המדבר כתימרות עשן אמר רבי יהודה: למה לך כל זה? הרה מקרא שלם הוא, שנאמר: והר סיני עשן כולו מפני אשר ירד עליו ה" באש ויעל עשנו כעשן הכבשן אשרי העם שראו זאת וידעו זאת.

והר סיני עשן כולו מפני אשר ירד עליו ה" באש אומר הרב סעדיה בן אור בספרו ערוגות הבושם הנה כל העניין מתן תורה באש, כי הקב"ה הוא אש ומראהו אש. וירד באש ונראה באש, ונתן תורת אש על הר אש לעם אש ממקום אש מתוך האש. הוא אש, דכתיב [דברים ד] כי ה" אלוהיך אש אוכלה הוא. ומראהו אש כדכתיב ומראה כבוד ה"  כאש אכלת בראש ההר לעיני בני ישראל. וירד באש, דכתיב מפני אשר ירד עליו ה" באש. ונתן תורת אש, דכתיב בה [ירמיה כג] הלא כה דברי כאש, וכן הוא אומר [דברים לג] מימינו אש דת למו, על הר אש זה הר סיני, דכתיב והר סיני עשן כולו ויעל עשנו כעשן הכבשן. לעם אש זה ישראל, דכתיב ישעיה י] והיה אור ישראל לאש, וכן הוא אומר [עובדיה] והיה בית יעקב אש. ממקום אש, דכתיב [דברים ד] מן השמים השמיעך את קולו, שכן תמצא שמים אותיות אש מים כדכתיב בגמרא [חגיגה יב\א]    מתוך האש, דכתיב [דברים ד] ודבריו שמעת מתוך האש.

אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה" ויאמרו לאמור אשירה לה" כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים [טו/א] אומר הזוהר הנגלה [דברי המחבר אומנם זה לא המקום לכתוב על שירת הים  אלה בפרשת בשלח אבל לאור המהומות   והמצב במדינה מצאתי לנכון להביא את הפרשנות של הזוהר הנגלה בהקשר לשירה ששר משה ובני ישראל על הגאולה שהייתה ועל הגאולה שעתיד הקב"ה להחיש את גאולתנו במהרה ולהגיד די לצרותינו ולהביא לנו משיח צדקנו במהרה בימינו אמן סלה ובזכות שאנו אומרים את השירה הזאת כל יום תבוא גאולתנו במהרה]  ישיר שר היה לו לומר?- אלא, דבר זה תלוי ועומד, ובא לשלמותו בזמן ההוא, ויבוא לשלמות לעתיד לבוא, ועתידים  ישראל לשבח שירה זו " משה ובני ישראל"- מכאן למדנו, שצדיקים ראשונים, אף על פי שהתעלו במדרגות עליונות למעלה והתקשרו בקשר צרור החיים, עתידים כולם לעמוד לתחיה בגופם, ולראות אותות וגבורות שעושה הקב"ה לישראל, ולומר שירה זאת. זהו שאמר הכתוב: " אז ישיר משה ובני ישראל". ועל כך שנינו: עתיד משה לומר שירה לעתיד לבוא מה הטעם? לפי שנאמר" כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות" אראנו – אראך היה לו לומר? אלא אראנו ממש. למי שראה בתחילה, יראה לו שנית וזהו אראנו כמו שנאמר " אראנו בישע אלוהים ואראהו בישועתי. ואז " אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה". שנינו: כל אדם שאומר שירה זו בכל יום ומכוון בה, זוכה לאמרה לעתיד לבוא. שהרי יש בה עולם שעבר, ויש בה עולם הבא, ויש בה קשרי האמונה, ויש בה ימי מלך המשיח. ותלוית בה כל אותן תשבחות אחרות שאומרים עליונים ותחתונים. ויאמרו לאמור – לדורי דורות, כדי שלא תשכח מהם לעולם. שכל מי שזוכה לשירה זו בעולם הזה זוכה לה בעולם הבא. וזוכה לשבח בה בימיו של מלך המשיח, בשמחתה של כנסת ישראל בהקב"ה שנאמר: לאמור. לאמור בזמן ההוא לאמור בארץ הקדושה בזמן שישבו ישראל בארץ. לאמור בגלות לאמור בגאולתם של ישראל לאמור לעולם הבא.

אומר אהבת חיים על סיום פרשת יתרו נסים את הפרשה הנכבדה פרשת קבלת התורה עוז ומבצר ישראל, עם קידושו. כאמור ופרשת יתרו כולה מיוסדת עבור

אומר אהבת חיים על סיום פרשת יתרו נסים את הפרשה הנכבדה פרשת קבלת התורה עוז ומבצר ישראל, עם קידושו. כאמור ופרשת יתרו כולה מיוסדת עבור ה [יוד] עשרת הדברות ו [יוד] שבמילת שובבים, אכן ה [יוד] על המחשבה נאמר נגד עשר דפיקים שבגוף שעל ידם זורם מרוץ הדם לכל עורקי הגוף דוגמת עשרת הדברות, העורקים והיסודות  המכילים בקרבם את הוד קדושת כל התורה כולה ,וידוע כאשר הדופק בגוף בסדר אזי יש תקווה הנגוע ביותר, דוגמת הגוף כן הנשמה, לכן ראיתי חובה להביא כאן תפילה קצרה ויקרה אשר מכילה בקרבה אל כל  הבקשה הקדושה  לכל נפש איש הישראלי, מספר ליקוטי מהורנ"ת מברסלב זכותו יגן עלינו אמן. וזה תוכנה  :    יהי רצון מלפניך ה" אלוקינו ואלוקי אבותינו, שאזכה תמיד לקבל על ידי אוירים קדושים וטהורים הבאים מדבורים קדושים, ועל ידי זה אזכה לדופק דקדושה, תסבב ברחמיך ותעזור לי ותושיעני שהדופק שלי יהיה דופק ונוקש בי לטובה ויזכרני על ידי דפיקתו לעבודת השם יתברך כמו שכתוב " קול דודי דופק פתחי לי אחותי רעיתי , יונתי תמתי, שראשי נמלא טל קווצותיי רסיסי לילה", ורוח רעה הנמשך מסטרא אחרא הבא מדבורים פגומים, ותגן עלי ותשמרני ותצילני מהדופק דסטרא אחרא, ולא יהיה כוח להידפק לדפוק בי להזכיר לתאוות רחום ברחמיך הרבים עשה מה שתעשה ברחמיך הרבים ובחסדיך העצומים באופן שאזכה לשוב אליך מהרה, אדון הנפלאות מחיה מתים, מזכיר נשכחות , דפוק בי לטובה והזכירני בכל עת לשוב אליך, באופן שאזכה לתשובה שלמה באמת, חיש קל מהרה ולא אשוב עוד לכסלה, רק אזכה לעבוד אותך תמיד באמת ובלבב שלם, ולהדבק בך באמת אני וזרעי וזרע זרעי וכל יוצאי חלצי וכל זרע עמך בית ישראל מעתה ועד עולם, אמן סלה.

 השם יתרו אומר רבינו מימון בן עטר בספרו טעמי המקרא נאמר ברש"י כי בתחילה היה שמו [יתר] ולאחר שנתגייר וקיים המצוות הוסיפו לו אות על שמו ונעשה שמו [יתרו] עדיין צריכים אנו להבין מדוע הוסיפו לו האות [ו] לשמו ולא אות אחרת, ונראה לי להסביר על פי דברי חז"ל שאמרו: רשעים בחייהם נקראים מתים וצדיקים אף במותם נקראים חיים. והנה יתרו לפני שנתגייר היה כומר לעבודה זרה וגרם במעשיו להרבות כח הטומאה בעולם, ורשעים בחייהם נקראים מתים כל כן היה שמו [יתר] מלשון [מיותר] שלא היה בו כל תועלת לעולם.אולם לאחר שנתגייר וקיים המצוות ונקרא "חותן משה" וזכה לכך שיאמר לו משה "והיית לנו לעיניים" נוספה לו האות [ו] על שמו כי האות [ו] היא סימנא דחיי, כידוע על פי הסוד, וצדיקים נקראים חיים.

                              י  צ  ח  ק    פ  ר י  א  נ  ט  ה