הקצות בעדבית־יהודית-אוילי בלויל-ז'ולייט חסין

סוליקה הקדושה

הקצות בערבית־יהודית

אוילי בלויל

כתובת: קצת סוליכא תנצב״ה, שנת רשפי״ה [תקצ״ה] לפ״ק [=לפרט קטן], סי׳ [=םימן] אני משה ן׳ סעדון ן׳ אברהם חזק.

תבנית: קצא בתבנית מעין אזורית. בכל מחרוזת ארבעה טורים: שלושה טורי ענף וטור מעין אזור.

חריזה: אאאב, גגגב…

משקל: שמונה הברות בכל טור בדרך כלל(עם הרבה חריגים).

חתימה: אני משה ן׳ סעדון ן׳ אברהם חזק.

מקור: כתב יד אוניברסיטת בר־אילן, מם׳ 537.

שינויי כתיב: בנוסח המודפס כאן הדגש באות כּ או ךּ בא לציין עיצור סותם, להבדיל מן העיצור החוכך ח׳. הדגש בשאר האותיות מסמן דגש חזק. במילים שבהן האות כפולה לא סומן הדגש, כי הכפילות היא הדגש החזק.

 

אוילי בלויל עלא מא זראלי / עלא בתולה גאזית פי זמאני

נבכי ונגררד פי מתאלי / מתלהא מא כּאן פי זמאני

אוי לי ואבוי על מה שקרה לי / על בתולה שהייתה בימיי

אבכה ואקונן במשליי / כמותה לא הייתה בימיי

 

נדרהא מא כּאן פי זמאני / פי עבאדת לכאלק רב רחמאני

נקטעו קוואץ קלבי וכּנאני / ויהטלו בדמוע עיוני

[כ]מראֶהָ לא היה בימיי / בעבודת הבורא אב הרחמן

נקרעו קשתות [קירות] לבי ומעוני / ועיניי ניגרו בדמעות

 

יסמהא לעזיזא סוליקא / לגזאלא לחביבא צדיקא

קבדית פטריק לעאלי לחקיקא / דאזו עליהא סדדא ודיקא

שמה סוליקה היקרה / הצבייה [הנאווה] החביבה והצדיקה

החזיקה בדרך האמתית של הנעלה [הבורא] / עברו עליה צרה ומצוקה

 

מן זינהא תדוי אתּרייא / מכּמולת זין לחסביא

בכּיו עליהא מוואלייא / ועליהא נעמי עינייא

מיופייה תאיר המנורה / שלמת היופי והייחוס

בכו עליה אנשי משפחתי / ועליה אסטא את עיניי

 

סאריתלי כצומא ביני ובין אימא / דכלית מסלטא מן דיךּ לחומה

ותעייט ותקול יא לומא / ליהודייא רזעית מסלמא

קרתה לי מריבה ביני ובין אמי / נכנסה מוסלמית מאותו הרחוב

וצועקת ואומרת הוי בני האומה / היהודייה נתאסלמה

 

הרבו עלייא חבאבי וכוואני / ובקית בין לעדו לברראני

נודדי סאיין עמלת פי זמאני / סאיין קדר עלייא רבי רחמאני

ברחו מעליי אוהביי ואחיי / ונותרתי בתוך האויב הזר

איפרע על מה שעשיתי בחיי / מה שגזר עליי אלוהיי הרחמן

 

בסנאסל לחדיד סנסלוני / בלגייאד ולכבאל כבלוני

וזלאבייא מכרוגא לבשוני / ונעייט יא כוואני חננו מנני

בשרשראות ברזל קשרוני / באזיקים ובכבלים כבלוני

וגלימה קרועה הלבישוני / וצועקת אני הוי אחיי רחמו עליי

 

נעייט לבאבא ואימא / ואס האדי למחננא ורחמא

טיחת בין לעדו לעדומא / בכיו עלייא מלוך אססמא

צועקת לאבי ולאמי / האם זאת היא החנינה והרחמים

נפלתי בידי אויב קשה / בכו עליי מלאכי שמים

 

הערת המחברת:הפרק "טקסי האבל״ (לעיל פרק ה בחלק זה) דן באריכות בביטוי ״זלאבייא מכרוגא״. בטקסט הערבי מקורו, כנראה, בשורש הערבי ח׳ר״ק(המקביל לשורש העברי קר״ע). במילון הערבי הקלסי ״ח׳ארג׳י״ פירושו מורד, פורק עול, ולפי זה מדובר בגלימת מורדים. הפועל כר״ג משמש בפי יהודי מרוקו גם במשמעות ״ללבוש", ולפי זה אולי כאן גם במובן גלימה ישנה.

 

סבאהא לעדו ועבאהא / קדדאם למאליף וזאבוהא

ערראת זנאבהא וראהא / תכון מראתו סתהאהא

שבה אותה האויב ולקחה / לפני המלך והביאוה

נחשפו מותניה וראה אותה / להיות לו לאישה חשק בה

 

עארמי[?] תבאת מעאייא / ונזווזךּ ותכון ענאייא

20 ונפדלךּ ותכון חדאייא / חינא ליססיראת תחת קדאייא

נפשי היכוני לישון עמי / ואשאך ותהיי חשובה

וַאֲנשאך ותהיי לפניי / והנערות תחתייך משרתות

 

הערת המחברת: במקור כתוב "עארמי", ואינו מובן. אולי צ״ל״עאמרי", כלומר חיי, נפשי – ביטוי של חיבה ושל אהבה.

 

דינך דלילא ומנדוסא" / שנתךּ חקירא ונחיסא

ונזווזךּ ותכון ערוצא / בלפוואח ולמסק מרצוצא

דתך דלה דחויה / ומסורתך עלובה ושפלה

ואשאך ותהיי כלה / בבשמים ובמור ממורקת

 

הערת המחברת:קיימת בטור הקבלה סינונימית. אותו הרעיון במילים שונות מופיע בכל אחת משתי הצלעות. עלבונות כלפי היהדות כדת הבזויה רווחים בספרות היהודית כמו גם בספרות המוסלמית. כל חיבור המתאר עימות בין היהדות לאסלאם עשוי לינוק את השראתו מכותרת המשנה של ספר הכוזרי של ריה״ל, ״ספר תשובות לטענות נגד הדת המושפלת [היהדות] והבאת ראיות להגנה עליה״. על פי בר־אשר, תשס״ב(א, עט׳ 402-401), מורה המילה ״מנדוסא״ על טומאה ועל דחייה בשל זיקתה למילה בערבית המורה על טומאה, שנהגתה בערבית־יהודית ״נדס״. הכינוי ״מנדוס״ בערבית־ יהודית עממית מתאר אדם דחוי, לא נסבל או חסר מזל. בארצות המגרב השתמשו אנשים בעלי השכלה עממית במילה ״מנדוסא״ בהוראת ״עלובה ודחויה", ובעלי השכלה גבוהה יותר בהוראת "טמאה״, בהשראת תרגום רס״ג. בתרגום הקצא לעברית העדפנו את המושג ״דחויה״ בשל המשלב הלשוני המאפיין את הקצא, משלב העומד בין השפה המשכילית לשפה העממית. הקצא מכוונת יותר לאוזני הנשים שלא ידעו קרוא וכתוב.

 

 

ואזבתו מא נכצצר דיני / ולא תקול בלמאל תגויני

ונסלם ונכצצר זיני / ונְכְּר בראהים לכאליל חניני / ולו סם למות תסקיני

ענתה לו לא אאבד דתי / ואל תחשוב בהון תפתני

ואתאסלם ואפסיד יופיי / ואתכחש לאברהם הידיד זקני / ולו בסם המוות תשקני

 

25 נאדא ליסיראת יגויוהא / בדהב ולייאקות כברוהא

ופי פראץ צלטאן גללסוהא / יאך תנגווא ותבדל דינהא

קרא לנערות לפתותה / בזהב וביהלומים כיבדוה

ובמצע המלך הושיבוה / אולי תתפתה ותמיר דתה

 

בדאפל דפלית עליהום / וילהום עלא מא יסיר ביהום

יום יזי מלך למות יפניהום / ונאר זאהנאם תסויהום

ביריקות ירקה עליהן / אוי להן מה שעתיד לקרות להן

יום יבוא מלאך המוות להשמידן / ואש של גיהנם תצלה אותן

 

נפקע למאליךּ בלחרזא / ורסל לבן זלול בלגמזא 

קאלו נחבך תקדילי חאזא / תכטללי די פא נרזא

התפרץ המלך בזעם / ושלח ברמז לבן זלול

אמר לו רצוני שתעשה לי דבר / ותשיג לי את מה שאני מצפה

 

אבדא לקאדי יגויהא / בסיוף ולבארוד כלעוהא

ואמר עלא לפגירא וסעלוהא / יאך תנכלע ותבדדל דינהא

התחיל הקאדי לפתותה / בחרבות וביריות הפחידוה

ופקד על המדורה והבעירוה / אולי תיבהל ותמיר את דתה

 

בגומאן כּתאר תזמעו / ולזבאל ולכדא תזעזעו

חללו פמאמהום עליהא ותגררעו / קאלו פהאדי פאס נסאפעו

במקהלות התאספו / והרים וגבעות הזדעזעו

פתחו פיהם עליה וגיהקו / אמרו בזאת אנו ננקום

 

35 ראתהום ותלקית דלאייל / דרבהא בלחדיד ודמהא סאייל

ותעייט יא כּתיר לפדאייל / נתי עאלם עלא כול מסאייל

ראתה אותם והתירה הצמות / הכה אותה בברזל ודמה ניגר

וצועקת הוי רב החסדים / אתה היודע כל תעלומות

 

הוולוהא בסיוף לחאררא / ובלמזאדג דוורוהא בדאדא

והייא כיף ערוצא מסרארא / ולכיל תחנחן בלגארא

הפחידוה בחרבות חדות / וסובבוה סַבֵב בכידונים

והיא כמו כלה שמחה / והסוסים צוהלים ביהירות

 

מד סאייפו דבח עליהא / וחלל עיניה וסאף פיהא 

קאלתלו חדד סאייפךּ ומדדיהא / ודרב דרבא לא תתניהא

ואידא תניתהא רבי יחאסבךּ עליהא

נטה חרבו עליה [לשחטה] / ופקח את עיניו והסתכל עליה

אמרה לו השחז חרבך וחדדנה / והכה מכה אחת ולא תשנה

ואם תשנה ה׳ יבוא אתך חשבון בגללה

 

חלית סער ודלאייל / וקראת בלפדחא שמע ישראל

וקאלת יא רב דלאייל / תזיב פקריב משיח לישראל

התירה השערות והצמות / וקראה בשמחה שמע ישראל

ואמרה הוי אדון השחקים / הבא בקרוב משיח לישראל

 

זכותהא תכון מעאנא / וזמע יא רבי סמלנא

 ובנילנא בית טקדשנא / ונראוו נקמה פי עדייאננא

זכותה תעמוד לנו / וקבץ אלוהיי את פזורינו

ובנה לנו בית מקדשנו / ונחזה נקם באויבינו

 

קרב ביאת משיח / ובנה היכל ומזבח

ונקריב אשה ריח / ונשיר לך שיר ושבח / ונקריב אשה וכו׳

קרב ביאת משיח / ובנה היכל ומזבח

ונקריב אִשֶה ריח / ונשיר לך שיר ושבח / ונקריב אשה וכו׳

הקצות בעדבית־יהודית-אוילי בלויל-ז'ולייט חסין

עמוד 174

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 200 מנויים נוספים
נובמבר 2022
א ב ג ד ה ו ש
 12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930  
רשימת הנושאים באתר