פרשת תרומה- יצחק פריאנטה
פרשת תרומה- יצחק פריאנטה
כה,ב דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ-לִי תְּרוּמָה: מֵאֵת כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ, תִּקְחוּ אֶת-תְּרוּמָתִי.אומר רבינו מימון בן עטר בספרו ״טעמי המקרא״:
יש לי לדקדק למה נכתבו כאן שלוש תרומות והלא היה די לכתוב: ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו זהב וכסף ונחושת. ועוד מה טעם נכתבו שתי תרומות האחרונות סמוכות ואילו תרומה ראשונה נפרדת. הטעם הנראה לי על מה שנכתבו שלוש תרומות לרמוז לשלוש מדרגות בנותני הצדקה, מדרגות אלו רמוזים הם בתיבות זהב וכסף ונחושת האמורים בפסוק וזה ביאורם: זהב בראשי תיבות זה הנותן בריא לרמוז בזה לאדם הנותן צדקה בהיותו בריא בגופו ורחוק רעה ודעתו מיושבת עליו ונותן הצדקה לשם שמים. כסף בראשי תיבות: כשרואה סכנה פותח לרמוז״ בזה לאדם הנותן צדקה בעת צרתו או בעת מחלתו כשהוא שכיב מרע וכוונתו שזכות הצדקה תציל אותו מרעתו או ממות. ונחושת בראשי תיבות: ובמותו נותנים חשבון של תרומתו לרמוז בזה לאדם שנותנים יורשיו צדקה מכסף הירושה שהשאיר יוצא לנו מזה הפסוק ברמז שלוש תרומות הנכתבים לענין צדקה להודיענו ולומר שהמדרגה המשובחת בשלושת התרומות היא המדרגה הראשונה כולה קודש לשם שמים, ועל כן תרומה זו נכתבת בנפרד בראשית הפסוק, בגלל חשיבותה.
וְזֹאת, הַתְּרוּמָה, אֲשֶׁר תִּקְחוּ, מֵאִתָּם: זָהָב וָכֶסֶף, וּנְחֹשֶׁת. (כח/ג) אומר שמנה לחמו הרב אשר בן יעקב
וזאת התרומה אשר תיקחו מאיתם ראשי תיבות(והאמת) וסופי תיבות(תרומה) גם כן, כי כל הנותן תרומה ומעשרות או צדקה, יקבל מן הקב״ה יותר ממה שיתן, לכן נאמרו בכולן לשון קיחה, ויקחו לי תרומה, תיקחו את תרומתי, וזאת התרומה אשר תיקחו מאיתם, ולא אמר לשון נתינה, ויתנו לי תרומה, תתנו את תרומתי, להורות שכל הנותן צדקה הוא לוקח מהקב״ה יותר ממה שנותן, כמו שאמרו חז״ל יותר משבעל הבית עושה עם העני, העני עושה עם בעל הבית. ועיקר הצדקה הוא לתת ללומדי התורה וליושבים לפני ה׳ ולעוסקים בתורה באמת לשמה, לכן בא הרמז בראשי תיבות (והאמת), וסופי תיבות(מתורה)(תרומה) אותיות(תורה מ), שצריכים להחזיק בעלי תורה בממון. לכן מיד אחר ציווי של הפרשת תרומה למלאכת המשכן, ציוה מיד בראשונה על הארון שהיו בו הלוחות והתורה, להורות שעיקר הצדקה לתת בתחילה רק ללומדי תורה. (את תרומתי) אותיות(תורתי אמת), שתתנו צדקה לאלה הלומדים תורתי באמת לשמה. (וזאת התרומה) אותיות (זו התורה אמת), (מאתם) אותיות(מאמת) שאין התורה מתקיים אלא במי שעוסק בה לשמה באמת.
זָהָב וָכֶסֶף, וּנְחֹשֶׁת.״(כח/ג) ממשיך שמנה לחמו:
כמו שאין ערך הזהב שווה לכסף, ואין ערך הכסף שווה לנחושת, כמו כן יש מדרגות שונות בנותני צדקה, מדרגה ראשונה, אלה הנדיבים לב הנותנים צדקה תמיד בלי שום טעם וסיבה, רק שיודעים שהמצווה גדולה עד מאוד, ולבבם טוב ורוח נדיבה תסמכם, הוא מדרגת הזהב. מדרגה שנית, אלה שיש להם לב קשה קצת וממאנים ליתן לצדקה כל זמן שבתיהם שלום מפחד, והם ונשיהם ובניהם וכל אשר להם הם בריאים וחיים, אינם רוצים ליתן לצדקה, רק כשהם או איזה מבני ביתם נופל למשכב, או איזה צרה וסכנה יבוא עליהם, אז ירך לבבם ויתנו לצדקה, וירבו לעשות צדקה וחסד, גם זה צדקה יחשב, אך הוא מדרגת הכסף. ומדרגה השלישית, הם אלה האנשים אשר להם לב קשה באבן, וקופצים את ידם מליתן צדקה בכל ימי חייהם, רק בעת חליים ונוטים למות ורואים שמיתתם קרובה לבוא, אז יעשו צוואה ליורשים, ויצוו גם כן לחלק מהונם ורכושם גם לצדקה ולדברים טובים, גם זה צדקה יחשב, והוא מדרגת הנחושת, לכן תיבות (זהב וכסף ונחושת) מרמזים על זה, זהב נוטריקון זה הנותן בריא. כסף נוטריקון כשיבא סכנה פתאום. נחושת נוטריקון נדבת חולה שאמר תנו.
״ זָהָב וָכֶסֶף, וּנְחֹשֶׁת.״(״(כה/ג) אומר ילקוט שמעון הרב שמעון בן אברהם לעשרי:
יש לרמוז מכאן שקוראים בתורה בסימנים האלו שהם זהב כסף ונחושת(זהב) ז – שביעי שהוא שבת ה – יום חמישי בשבוע, ב – יום שני בשבוע, (כסף) כ – כיפור, ם – סוכות, פ – פסח, פורים, (נחושת) נ – נא הושענה רבא, ח – חנוכה, ש – שמחת תורה, שבועות.
״ זָהָב וָכֶסֶף, וּנְחֹשֶׁת.״(״(כה/ג) אומר רבינו בחיי:
זהב כנגד מלכות בבל, דכתיב בנבוכדנצר אנת הוא רישא דדהבא. וכסף כנגד מלכות מדי, שנאמר (אסתר ג) ועשרת אלפים ככר כסף אשקול, ונחושת, כנגד מלכות יוון, שהוא פחות מכולם. אילים מאדמים, כנגד מלכות אדום שנאמר (בראשית כה) ויצא הראשון אדמוני, מה כתיב אחריו שמן למאור, זה מלך משיח, שנאמר (תהילים קלב) שם אצמיח קרן לדוד ערכתי נר למשיחי, בשמים לשמן המשחה, שעתיד למשוח כהן גדול, ולקטורת הסמים, כענין שכתוב(יחזקאל כ) בריח ניחוח ארצה אתכם. אבני שוהם אלו אבני כדכוד, שנאמר (ישעיה נד) ושמתי כדכוד שמשותיך, ואבני מילואים, אלו אבני אקדח שנאמר ושעריך לאבני אקדח. ועשו לי מקדש זה בית המקדש שיבנה במהרה בימינו ושכנתי בתוכם לעולם ולעולמי עולמים.