אלעד פורטל-החכם השלם-פרקי הגות, הלכה מנהג וציונות מתורתו של רבי יוסף משאש זלה"ה- מעללי צדיק.

מעללי צדיק

״הדברים עתיקים, כל העוסק במעשה צדיקים, כעוסק במעשה מרכבה,

ודגלו עלי אהבה״.

(נחלת אבות א, הקדמת המחבר, עמי מא).

בפרק זה ננסה לגעת, ככל הניתן, בדמות ההוד של היו״ם, תוך התבוננות וקריאה על מעלליו ואורחות חייו של רבנו המופלא, איש האשכולות. ליקוט המעשיות בפרק זה עניינו לחשוף מעט מזער מגדולתו של היו״ם, מתוך ציפייה למשוך את הלבבות אחר מידותיו המופלאות, ושהמעשיות הללו יהוו זרז להתחזקות בעבודת ה׳ וטיפוס בסולם המידות, על דרך מה שסלל רבנו הרמח״ל במסילתו: ״וכן תועיל הקריאה בסיפור מעשי החסידים באגדות אשר באו שם, כי כל אלה מעוררים את השכל להתיעץ ולעשות כמעשיהם הנחמדים״ (מסילת ישרים פרק כא).

הצפייה במעשיהם ובאורחות חייהם של גדולי ישראל הייתה חלק בלתי נפרד מעבודת המידות והמוסר של עם ישראל בכל הדורות. בכל עניין, בשעת מצוקה וברגעי הרווחה נישאו עיניהם של ישראל לחכמי הדור להורותם דבר ה׳. חכמי האמת, שתורתם לא הייתה רק ספרים, אלא תורת חיים המחוברת לחיי מעשה, היו תל תלפיות, תל שכל הפיות פונים אליהם, ומבקשים מהם מענה ותושייה בכל צרכי החיים. לא רק בענייני הדת והרוח, אלא גם במציאות החיים היומיומית, בענייני הכלל ובענייני הפרט.

גם רבנו היו״ם, ככלל חכמי ישראל, היה מעורב עם הבריות בשמחתם ובצערם, באופן פרטי וציבורי. הוא שילב בחייו את כל הכלים המודרניים שיכולים היו לסייעו בעבודת ה', ורכש השכלה כללית בכל תחום מתוך יראת שמים ופיקחות רבה. כמו כן, הוא היה שותף למנהיגים ולפרנסי הקהל בכל מקום, מתוך ערנות רבה לדרישות הדור והתקופה. בסיפורים המובאים להלן ניווכח עד כמה תורתו של רבנו הייתה תורת חיים המחוברת למציאות, לעם ישראל ומעורבת עם הבריות כולן.

ביומן מסעו של פרופ׳ חיים זאב הירשברג, חוקר יהדות צפון אפריקה, הנקרא ״מארץ מבוא השמש״, מספר החוקר על פגישתו הראשונה עם היו״ם ועל הרושם הגדול שחקק בו רבנו:

רבות שמעתי עליו באלג׳יריה, מאחר שכיהן תקופת מה בתלמסאן, לפני שנקרא לחזור לעיר מולדתו מכנאס. עוד יותר סיפרו לי עליו בקאזה[בלנקה]… ר׳ יוסף הוא כבן שישים, בן הדור הישן, ואולי משום כך התנהלה השיחה בעברית, שהרב שולט בה שליטה מלאה…

לאחר הסעודה ישבנו בחדר עבודתו ור׳ יוסף הראני את ספריו, את דרשותיו וחידושיו, פרי עטו ועטם של הרבנים בני משפחתו, מהם בדפוס ומהם בכתב יד. כתב ידו של הרב יוסף משאש עצמו יפה להפליא, הוא בעל חוש אומנותי ויודע לעשות עיטורים, ממש כסופרים המפורסמים. ספרייתו עשירה, ליד ספרי הש״ס והפוסקים ושאלות ותשובות של גדולי מרוקו ואלג׳יריה מצאתי את כתבי ביאליק ואת הפרסומים התורניים האנציקלופדיים של ארץ ישראל.

(חיים זאב הירשברג, מארץ מבוא השמש, ירושלים, תשי״ז, ענל' 134-132)

הרב משאש לא חשש מעולם ההשכלה ולא מנע עצמו מכל חכמה; אדרבה, כל דבר שהתחדש לו וכל עניין חדש שלמד, חיבר אותו רבנו אל הקודש, והפיק ממנו את תועלתו כדי להתקדם בעבודת ה׳.

היו״ם כתב על חכמתם של חז״ל:

שא נא עניך לסדר זרעים, ותקע בו רעיוניך כמסמרות נטועים, ובין תבין כח חכמתם בטבע כל הצמחים והזרעים והאילנות, של כל הערים והמדינות, ומסכת בכורות והדומים לה יוכיחו עד חכמתם, בטבע בעלי חיים ותולדותם, ודיני ממונות יודיעו, עד היכן הגיעו, בחקירות העיוניות, בסדר המשפטים ותחבולות המסחר חכמות מדיניות… ידיעתם רבה היתה מאד בחכמת הרפואה והנתוח, והתכונה וההנדסה, והטבע והמספר, והשיר והמליצה וההגיון, ובכל חכמה ובכל מדע…

(מים חיים א, סי' קצה)

עוד הוסיף במקום אחר:

טובה חכמה עם נחלה ויותר לרואי השמש" (קהלת ז׳, י״ב) יש לפרש ״ויותר לרואי השמש״- דהיינו, שעיניהם פקוחות להתבונן בענייני העולם. כי על ידי כן מתפקחים ומתחדד שכלם. כמו שמצינו בדורות הראשונים וראינו בדורות האחרונים, שכל חכם לב שהיתה דעתו מעורבת בענייני העולם הוא למופת בדורו, כמו הרמב״ם וחבריו וכיוצא בהם בכל דור זיע״א. וכל שאין לו עסק בענייני העולם, חכמתו בתורה מלאת פתיות ותמימות וגם בערות.

(נחלת אבות ח, עמ׳ 78)

מה רבו מעשיך ה'

סיפר לי בנו של הרב, שכאשר היה מגיע קרקס לעירו, היה הרב חושק מאוד ללכת ולראות את פלאי הבריאה, אך מכיוון שאין זה ראוי לתלמיד חכם לילך למקומות מעין אלו, היה הרב הולך לראות את בעלי החיים בזמן הפסקת הצהריים של העובדים, והיה צופה באריות, בפילים ובשאר החיות בעיון רב, ועל כל בריה שהיה רואה היה משבח לה׳ בשבח המיוחד לה. וכן כאשר היה מגיע לעירו של רבנו איזה מיצג או תערוכה, הקפיד לראות ולחקור אודותיו.

היו״ם תיעד פעם רגע מיוחד של לימוד במקום שמרחיב את הדעת:

והלכתי לבדי לגן הטיול של בני העיר, וישבתי על אחד הספסלים הקבועים שם תחת עצי תמרים נוכח הים, וחשבתי והרהרתי והכנתי וסדרתי את כל הדרוש, ושניתי ושלשתי עד שהיה שגור בפי.

(אוצה״כו א, סי' רפא)

באחד מדרושיו של הרב משאש, הסביר הוא כמה מידות טובות הטביע הקב״ה בבעלי החיים שהם פרי יצירתו, בכדי ללמד אותנו בני האדם. ועל ידי ההתבוננות בבריאה ובבריות יוכל האדם לסגל לעצמו כמה טבעים טובים ולקנות כמה הנהגות ראויות, וז״ל:

הנה הבורא ב״ה, הטביע בנפש הבעלי חיים המצוים עם האדם, איזה טבעים יקרים שאינם צריכים להם, ורק כדי שילמוד מהם האדם צורך עצמו ומוסר ודרך ארץ. והם: אמרו הטבעיים, כי המנוחה מזקת את הגמל, ומביאתו לידי רפיון כח, וזה כדי שילמוד ממנו האדם שלא ישב בטל, כי הבטלה מביא לידי שעמום ולידי זמה, ובפרט שמביאה לידי רפיון כח, כמו שאמרו רז״ל במציעא (דף עז.), אכולי דמחוזא אי לא עבדי חלשי [הסבלים של העיר אם אינן עובדים הם נחלשים], ע׳׳ש. וכן אמרו בגיטין (דף סז:) גדולה מלאכה שמחממת את בעליה, ובנדרים (דף מט:) אמרו: גדולה מלאכה שמכבדת את בעליה, ע׳׳ש.

הסוס הוא אוהב את הניקיון הרבה, ויש סוסים שמשתגעים אם לא ירחצום וינקו אותם, ויש באים לידי חולי ורפיון כח אם לא ינקום וירחצום, וזה כדי שילמוד האדם מהם ליזהר ברחיצה וניקיון, כי הם עוזרים את האדם הרבה בכל עניניו בגשמיות וברוחניות, וכן אמרו רז״ל בסוטה (במשניות ע״פ רבנו עובדיה סוף פרק ט), נקיות מביאה לידי טהרה (עיין תפארת ישראל שם). ועוד אמרו בסוכה (דף כ:) דשינת הסוס שתין נשמי (שישים נשימות), ע״ש. ובאוצר ישראל(אות סי ״סוס״) כתב, שחכם אחד חקר על זה ודקדק כמה פעמים בשינת הסוס, והיה מונה חמישים ותשעה נשמי והסוס היה מתעורר, ועוד חמישים ותשעה נשמי והסוס מתעורר, ושיעור חמישים ותשעה נשמי הוא יותר מחצי שעה, ע״ש. וגם זה בא ללמד דעת, שלא ישתקע האדם בשינה, רק ירגיל עצמו לישון מעט בין ביום ובין בלילה, וזה מועיל מאד לגשמיות ולרוחניות, וכמאמר המלך החכם, "אל תאהב שינה פן תורש פקח עיניך ושבע לחם״(משלי כ, יג), ופירש הגאון המלבי״ם זיע״א, דקאי על שניהם, הגשמיות והרוחניות, יעו״ש.

הפרד – ראיתי בספר בעלי חיים, משם חכמי הטבע והמחקר, כי הוא מבין הרבה רמזי בעליו, לילך או לעמוד, לנטות הצדה או לילך ישר, לעלות להר או לירד לעמק, לצהול או לשתוק, ופעמים אינו מבין כלל, ואמרו, כי הוא מבין רק עושה עצמו שאינו מבין, וזה ללמד האדם דעת, שלפעמים יעשה עצמו שאינו מבין, אם כדי שלא לבייש העומד לפניו אם שגג והוציא מפיו דבר שלא כהוגן, אם כדי שלא להשיב חרפו דבר, והרבה אופנים באים לידי האדם בזה.

החמור הוא ירא מאוד מהמים, ובעמל רב ובכבדות גדולה הוא עובר את אמת המים, כי נראית בעיניו לנהר גדול, וירא פן יטבע בו, ולפעמים מרוב פחדו משתין מים, ואפילו כשהוא שותה הוא מחבר את שפתותיו ושותה מעט מים, וגם זה ללמד דעת לאדם, להיות תמיד ירא מעבור ימים ונהרות, כי הם מקום סכנה, ומזה ילמוד עוד להרחיק עצמו מכל נזק.

הבקר – אמרו רז״ל למה נקרא שמם בקר, מפני שהם מבקרים זה את זה, וכאשר יחלה אחד מהם בעדר, כל אחד יבוא ויעמוד לפניו רגעים אחדים ומביט בחולה עין בעין והולך לו, ואם יהיה קשור שאינו יכול לילך לבקר את החולה, הוא מביס בו מרחוק, ועושה כל טצדקי(תחבולות) להראות לו את קשריו שהוא קשור בהם. כן ראיתי בספר בעלי חיים הנזכר. מזה ילמד האדם תמיד להיות מצטער בצער חבירו, ולבקרו ולדבר טוב על ליבו.

הצאן, אי אפשר להם לילך בלא אחד הולך בראש העדר, וכן אמרו רז״ל (ב״ק נב.) כד רגיז רעיא על ענא, עביד להו נגדא סמיותא (כשהרועה כועס על הצאן, מנקר את עיני העז המנהיגה והיא נופלת וכל העדר נופלים אחריה), ומזה ילמוד האדם, שתמיד יעשה לו מנהיג שילמוד ממנו דברים טובים ומועילים, ואל יסמוך על בינתו, כמו שנאמר "ואל בינתך אל תשען" (משלי ג, ה), וכן אמרו רז׳׳ל ״עשה לך רב".

הכלב הוא נאמן לאדונו, ומוסר נפשו עליו כידוע, כך האדם צריך שיהיה נאמן לאדונו למלך ולשרים, וכל שכן וקל וחומר לבורא ב״ה, שימסור נפשו על קדושת שמו. ורמז לדבר אמרתי, "ואהבת את ה׳ אלוהיך בכ״ל לבבך" אותיות כלב, ללמוד ממנו להיות נאמן לדתו למסור נפשו עליה.

ועוד נמצא לרז״ל מאמר אחד בעירובין(דף ק:), וז״ל: "מלפנו מבהמות ארץ״, זו פרדה שכורעת ומשתנת, דהיינו עושה בזה מעט צניעות, גם כדי שלא יהיו נצוצות נתזין למרחוק, כדי שלא לטנפם אחרים, כן האדם יהיה צנוע בהטילו מים, ויזהר שלא לשפוך דבר מרחוק כדי שלא יטנף אחרים.

וסיפרו רז״ל מעשה בחסיד אחד, שראה לאחר שהיה בונה בית ומוציא אבנים ומשליך ברשות הרבים, ואמר לו אותי חסיד, מפני מה אתה מוציא מרשות שאינו שלך לרשות שלך? לגלג עליו. לימים מכר את ביתו והיה מהלך ברשות הרבים ונתקל באותם אבנים, אמר: יפה אמר לי אותו חסיד.

ועוד אמרו שם "ומעוף השמים יחכמנו", זה תרנגול, שמפייס ואח"כ בועל, מאי מפייס לה, אמר רב יהודה אמר רב: הכי קאמר לה (כך הוא אומר לה) זביננא לך זיגא דמטי ליך עד כרעיך, לבתר הכי אמר לה לישמטתיה לכרבלתיה דההוא תרנגולא אי אית ליה ולא זביננא ליך(אקנה לך מעיל שמגיע לך עד רגליך. ואחר כך אומר לה, תישמט כרבולתו של אותו תרנגול, אם יש לו ואינו קונה לך). והנה רז״ל למדו את זה ממה שאנו רואים אותו בשעת תשמיש פושט כנפיו עד סוף כרעיו ומשמש, ואחר תשמיש כופף ראשו וכרבלתו, משמע שרומז לה איזה דבר, וכמ׳׳ש רש״י ז״ל.

ועוד דבר גדול נלמוד מהתרנגול שמכוון השעות של אשמורת הלילה ושל חצות ושל עמוד השחר, כדי שהחי יתן אל לבו לעמוד לעבודת בוראו ועל כן קבעו רז״ל ברכה על זה "הנותן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה".

עוד אמרו שם, אמר רכי יוחנן אילמלי לא נתנה תורה, היינו למדין צניעות מחתול, וגזל מנמלה, ועריות מיונה, ופרש״י ז״ל, צניעות מחתול, שאינו מטיל רעי בפני אדם ומכסה צואתו, וגזל מנמלה, שאין אחת גוזלת מאכל חברתה. ועריות מיונה, שאינו נזקק אלא לבן זוגו, ע״ש. הרי לך כמה מוסרים ומדות טובות נלמוד מהבהמות והחיות והעופות הביתיות, מהטבעים שהטביע בהם הבורא ב״ה, ללמד לאדם דעת. והמלך שלמה בראותו איזה אנשים מבני דורו דבקים במדת העצלות המגונה, בגשמיות וברוחניות, הטיף עליהם לקח טוב לאמר ״לך אל נמלה עצל, ראה דרכיה וחכם׳׳, ורצה לומר: אתה העצל, צא מן הבית ולך לשדה למקום הנמלה, וראה דרכיה והתחכם ללמוד מהם.

(נחלת אבות ד, עמי 219)

אלעד פורטל-החכם השלם-פרקי הגות, הלכה מנהג וציונות מתורתו של רבי יוסף משאש זלה"ה- מעללי צדיק.

עמוד 45

Recent Posts

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
מאי 2023
א ב ג ד ה ו ש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031  
רשימת הנושאים באתר