חכמי המערב-שלמה דיין-הרה״ג יוסף יצחק שלוש זצ״ל.

באחד הימים אבד לו, כדרכו, ארנק ובו מספר גדול של ״המחאות דואר״. הצטער חכם שלוש צער רב, שכן כסף זה היה מיועד לאלמנות. ובראות האלמנות את צערו השתדלו לנחמו בקשו ממנו שלא יצטער וותרו לו על כספן שאבד.אולם הוא לא ויתר על האבידה. ובשבתו באחד הימים בביתו עצוב ושקוע בהרהוריו, נתגלה לפניו הארנק.

הוא היה נענה לכל דורש. בהיותי בביתו באחד הימים בא אליו צעיר רכוב על קטנוע ובקש ממנו שיבוא לביתו לערוך ״קריעה״ לאמו שקבלה ידיעה על מות אחותה במרוקו. הוא נענה מיד. קיפל את גלימתו, עלה על הקטנוע מאחורי אותו צעיר והלך למלא את שליחותו. ואני עמדתי והסתכלתי על פשטותו וחביבותו של זקן זה אשר לא היסס להענות לבקשת הצעיר וכצעיר עלה על הקטנוע.

☆

מאת: הרב אברהם שלוש שליט״א הרב הראשי הספרדי של כפר סבא. בנו ותלמידו של רבי יוסף זצ׳׳ל:

אורחותיו ומעשיו

״…כל מי שבא עמו במגע כל מי שנזקק לעזרתו ולעצתו או עמד במחיצתו ושמע ממנו תורה ודעת ואף שיחת חולין של ת״ח, הרגיש וראה כמה תוסס וחי ומלא חדוה היה. ומחדותו היה נוטף על כל הבא אליו חדוה וחיות, מעורה מאד היה בכל שטחי החיים ומעורב עם הבריות רבים השיב מעוון במתק אמריו ונועם לקחו. וכל אלה ששבו על ידו אל מקור הקדושה מעידים כי אילולא הוא שהשיבם ספק אם היו אי פעם שבים, הוא קדש את רחובות העיר ירושלים בתורתו ובתפלתו הן בדבור והן במחשבה.

אפילו בשנות הדמים של תרצ״ו תרצ״ז לא מש מהעיר העתיקה, ובימי העוצר בשעה שהמשפחה היתה בירושלים החדשה היה הולך לפני שעת העוצר ללון בירושלים העתיקה שאותה העריץ מאוד, ואני הצעיר נלויתי אליו תמיד, בדרך היה שר לי מפיוטי המערב ומשננם לי עד שקלטתים, כך שגם בשעת צרה וסכנה, היה לבו שמח ובטוח בחסדי ה׳ פודה ומציל ומקדים שירה לנס והודיה להצלה. בשנים כתקונם היה יורד לפני עלות השחר חול ושבת לקבוע תורה ותפלה עם הצבור במקום הקודש, רגיל הייתי ללכת עמו בלילי שבתות כשהדומיה שוררת בכל ורק צעדי רגלינו נשמעו ברחוב הריק, לעתים נפגשנו בדרכינו עם שוטרים וכראותם אותו ברכוהו לשלום ואיחלו לו דרך צלחה, בדרך היה קורא פרקי תהלים בנעימה שר שירי שבת ויו״ט וגם שואלני שאלות שונות בסוגית הגמרא שלמדתי באותו שבוע והיה אם עניתי נכון על שאלותיו היה שמח שמחה גדולה וברכני ואם שגיתי הוכיחני והסביר לי את הדברים בצורה נכונה וברורה, ושנן לי אותם היטב, כך קיים את הכתוב, ושננתם לבניך ובלכתך בדרך.

בבואנו לביהכ״נ מצאנו חסידים ואנשי מעשה היושבים יחדיו חברים מקשיבים ושפתותיהם אומרים שירות דוד המלך ע׳׳ה בשפה ברורה ובזמרה נעימה ואף כי האורות שדלקו היו פמוטות של נפט לא גדולות היה ביהכ״נ זוהר באור התורה ופני היושבים קורנים מרוב אושר ושמחה על חבלם הטוב שזכו לחזות בנועם ה׳ ולבקר בהיכלו. לאחר התהלים שרו את הפיוט יגדל אלקים חי ושירים ובקשות שבת. עם סיום הבקשות כאשר הלב מלא שמחה של מצוה קמו להתפלל, כמו ששנינו: אין עומדין להתפלל אלא מתוך שמחה של מצוה, ומו״א עי׳ה היה עובר לפני התיבה ומנעים בזמירותיו, ובעת שמחה מוסיף הוא תוספת מרובה של שירים וזמירות לכבוד בעלי השמחה.

פעמים רבות התעכבנו עד חצות היום מלבוא הביתה והיה זה קודש למצות ג׳׳ח עם החיים ועם המתים. בעלותנו הביתה הנפשנו קמעה מן הדרך וישבנו לסעודת החמין, בסעודה היה מאיץ בנו לשיר שירי שבת וזמירותיו, ובעצמו היה נושא קולו בשיר להתחרות אתנו, כדי שננעים קולנו יותר ונדקדק יותר בלחן לכבוד השבת. אחר הסעודה נוהג היה לישון מעט, למעשה זה היום היחידי שבו היה יכול לנוח קצת, אולם גם ביום זה לא נח כדבעי. ביודעו כי עלולה השנה להתגבר עליו בקש מבני הבית שיעוררוהו בשעה מסוימת ואז שם פניו לעיר העתיקה לביהכ״נ העתיק של הר״א בן טובו זצ״ל(מחבר ספר פקודת אלעזר). לתת שעורים בתורה לשומעי לקחו, דבקותו במקום קדוש זה היה עפ״י חלום שנגלה לו הרי׳א הצדיק בן טובו בעודו צעיר ואמר לו: ”אני אלעזר בן טובו מייסד ביהכ׳׳נ ואני מצוך: אתה תהיה על ביתי ויהיה אלקיך עמך כי מצאת חן בעיני וכי בן גדולים אתה, וכשתערוך לי השכבה אמור: ״המרחם הוא ירחם על נר״ו עבדו בן אמתו אלעזר בן טובו״, מאז שמרה רוחו במסירות ובהקרבה את פקודת הרב והיתה לו ס״ד בכל אשר עשה והיה תולה זאת בזכות אבות ובזכות הרב זצ״ל.

בבואנו לביהכ׳נ מצאנו את הקהל יושבים ועוסקים בתורה ומחכים לו לשמוע מפיו הסברים על פר׳ השבוע עם פירש״י, בשבתות שבין פסח לעצרת היו קוראים את ה״פרקי אבות״ בשירה ובנעימה מסורתית כפי הסדר בספר ארבעה גביעים, אני הייתי נכנס לביהכ׳ע הגדול של הרב ״צוף דבש״ שהיה בצדו של ביהכ״נ הנ״ל. ובספסל שליד תיבה הגדולה הגבוהה וההדורה הייתי יושב וחוזר על לימודי שלמדתי בישיבה במשך השבוע, מדי פעם היה נכנס מו״א ע״ה להשגיח עלי אם לומד אני ולהקשות לי איזה קושיא או לבקש ממני הסבר של קטע בגמרא או בתוס׳. והיה אם כונתי אל האמת שמח ויעלוז ואמר ״חשוב״ כלומר טובים דבריך ויקר אתה בני, ואם שגיתי הוכיחני בדברים קשים וגם שבטו לא חשך ממני, לאחר מכן פייסני ושב בסבלנות ובאהבה להסביר לי הענין עד שקלטתי במוחי וחזרתי עליה לפניו. מדקדק היה על כל מילה בגמרא וברש״י ובתוס׳ ועי״כ היו מתעוררות קושיות ותירוצים שעליהם עמד המהרש״א או יתר המפרשים והיה זוכה ומכוון לדעתם ברוחב בינתו. היה מקפיד מאוד שכל מחשבתי תהיה מרוכזת בלמוד ולא אשחק בידי זב״ז, עסוק ומשמוש הידים מפריע לרכוז המחשבה וממילא להבנתה המלאה של הסוגיא.

לאחר מנחה סעדנו סעודה שלישית וישבנו ללמוד הסוגיא מחדש ברציפות ובריכוז כי אז כל איש הלך לביתו והיה שקט. שוב נתאספו האנשים לקרוא את האלפא ביתא ושירות בנעימה ובהגיע הזמן התפללנו ערבית. לאחר מכן נאמרה ההבדלה כשכל הקהל משתתף באמירת קטעים ממנה בניגון ובהטעמה וכשהשמחה אופפת את כלם, לאחר מכן נפרדו איש לביתו לשלום. שמחים וטובי לב כשברכת ״שבוע טוב ומבורך״ ״עליכם ועלינו״ מהדהדת בחצר ביהכ״נ ובסימטאות שמחוצה לה, ואנו עלינו לביתנו לשלום כשפינו מפזמן שירים ותשבחות, דברי מוסר, ושיחת חולין של ת״ח. זה היה דרכו בקודש מדי שבת בשבתו.

בשבתות הקיץ הארוכים היינו הולכים לאחר סעודה שלישית לביהכ״נ המקובלים ״בית אל״ ושם באוירה הספוגה רוח קדושה רבה והאפופה מסתורין במקום השקט ושלות הנפש שם ישבנו והגינו בתורה והרגשנו כי ״אין זה כי אם בית אלקים וזה שער השמים״ שם נפקחו עיני ולבי להבין דברי תורתנו כפי שהסבירם לי מו״א עט״ר זצוק״ל שם ישבו התלמידי חכמים עטופים לבנים ועטרותיהם בראשיהם רכונים על ספרי קדש ונהנים מזיו השכינה ומאור התורה. דומים למלאכי עליון, פניהם פני להבים וזוהר להם ויראה להם קדושים בגופם ונשמתם גם מחשבותיהם בקודש יהלכו, והדרכתו זאת היא שמאירה לנו דרכנו עד היום הזה״.

נוסח הציון שעל מצבת קברו

ציון במרר תבכה וירושלים תתן קולה

על האי שופרא דבלי בעפרא

פה נטמן הרה״ג

איש האשכולות

אוהב שלום ורודף שלום

רב פעלים מקבצאל לתורה

ולעבודת ה׳

עושה חסד לאלפים

בגופו ובממונו

עם החיים ועם המתים

כל ימי חלדו

איש על העדה המערבית בירושלים

מעורר השחר וקובע עתים לתורה

ולא מחזיק טיבותא לנפשיה

ה״ה הדיין המצויין החסיד ועניו

ר׳ יוסף יצחק שלוש זצ״ל

בן להגאון המפורסם אדוננו

המלך דוד שלוש זיע״א

עלתה נשמתו השמימה

עודנו במלוא מרצו ואונו

בשנת הס״ח לחייו

בליל שב״ק

א׳ דר״ח תמוז שנת תש״ך

ת נ צ ב ״ ה

חכמי המערב-שלמה דיין–הרה״ג יוסף יצחק שלוש זצ״ל.

עמוד 386