תולדות חב"ד במרוקו

שליח ורוכב על חמור

הרב מטוסוב עבר במסעותיו את מדבר סהרה כדי להקים מוסדות נוספים

מחיל אל חיל

חופשת הקיץ באה אל קיצה, ושוב היה צורך להקים תלמודי תורה של ממש.

בתקופה זו שהה הרב בנימין גורודצקי מספר חודשים בקזבלנקה כדי לסייע בהקמת המוסדות וביצירת קשרים עם רבנים ואישי ציבור. הרב גורודצקי והרב מטוסוב נסעו יחד כדי להקים מוסדות ולבדוק אפשרות ליצירת קשר עם קהילות יהודיות מרוחקות. הנסיעות היו תמיד ברכבו של העסקן ר׳ יצחק אלמליח שתרם את רכבו עם נהגו לנסיעות לכפרים. ר׳ יצחק היה יהודי מקומי, איש עסקים, שהיה מסור ונתון בלב ונפש לשלוחי הרבי בקזבלנקה, ועשה למענם כל אשר יכל ומעבר לכך, ועל כך אף קיבל מכתבי עידוד מיוחדים מהרבי. הנה אגרת אליו מחודש טבת תשי״ב:

כבוד הנדיב המהולל נכבד ונעלה איש ירא אלוקים עסקן נמרץ ורב פעלים, מוכתר במדות תרומיות וכו' הא׳ יצחק ני״ו אלמאליח

שלום וברכה!

קבלתי מכתביו […] וקראתי בקורת רוח אשר השתתף בסעודת מצוה די׳׳ט כסלו, חג הגאולה, וביחוד כי נהנה ותודה לא־ל מצליח בעבודתו לעזרת המוסדות ״אהלי יוסף יצחק ליובאוויטש״, אשר במחנו ומדינתו. ואני תקוה אשר גם להבא תביא לו השתתפותו בעבודת הקדש זו שמחה רבה, ונשען על הבטחת השם יתברך ויתעלה מובטחני אשר יצליח בעבודתו הצלחה מוחשית גם בעיניו ממש.

על של עתה באתי לברכו בברכת מזל טוב לרגלי הבחרו בהנהלת ועד קהילת קדש דעיר קאזא, כפי אשר נודעתי בשמחה על ידי הרה״ג והרה״ח וו׳׳ח אי׳׳א נו׳׳נ עוסק בצרכי ציבור באמונה וכו׳ מה״ר שלמה שי׳ מתוסוב.

שמחה בהגיע חכמי תורה

הרב גורודצקי בזיכרונותיו מתאר מקרים בהם נקלע עם הרב מטוסוב לסכנה:

ההשקאה של השדות היתה באמצעות סכרים מיוחדים, ומפעם לפעם היו פותחים בבת אחת את מקורות המים, אשר היו ממלאים במימיהם את כל השטחים שנזרעו. באחת מנסיעותינו המרובות נקלענו לאזור שכזה, ולפתע, תוך כדי נסיעתנו במכונית, הוצף פתאום כל האזור במים. זרמי המים זרמו בחוזק רב, ומחציתה של המכונית נתקעה בתוך זרם המים הגואים ושרויים היינו בסכנת טביעה ממש. רק אחרי עבור זמן ניכר נשמעו קולות העזרה שלנו, ונשלח אלינו כלי רכב גדול, אשר היה בכוחו להכנס בתוך השטח המוצף, וכך ניצלנו ת״ל.

במקרה אחר תעינו תוך כדי נסיעתנו, ולא ידענו את הדרך הנכונה. גשם עז ירד עלינו ללא הרף ובקושי יכולנו להמשיך עד לגבול מרוקו־אלג׳יר. המקום היה מסוכן למדי, אך נסענו לשם מחוסר ברירה. הגענו לכפר נידח, שם התגוררו יהודים אשר שמחו עלינו במאוד, זה היה בשעות המאוחרות של הלילה, אך אלה שראו אותנו הקימו קולות של שמחה באמצע הלילה כי הגיעו חכמים אשכנזים, והעירו את כל בני הכפר.

שוטרי משמר הגבול, בשומעם את קולות הרעש, הגיעו לכפר והחלו להתעניין עלינו ועל מהותנו. הם הזמינו אותנו לבוא למשטרה למחרת. באין ברירה התחבאנו שם ביער קטן ולמחרת בבוקר עזבנו את המקום במהירות רבה.

לנסיעות היו פירות בגוונים שונים. היו מקומות שבהם התפתחו שיחות אודות מסגרות לימוד חדשות, במקומות אחרים נוצרה הסכמה לפתיחת מוסד והיה צורך לאתר מקום, מורים ותלמידים. וכך, כבר בחודש אלול חלה התקדמות משמעותית בארפוד, שם התווספו עוד ועוד תלמידים, ומספרם עמד כבר על מאה תלמידים שלמדו תורה מדי יום ביומו.

כך גם רבה של העיר צפרו, הרב דוד עובדיה, ניאות להקמת ״בית רבקה” במקומו וכבר דובר על ארבעים תלמידות כהתחלה, אך היה צורך למצוא מקום מתאים והרב הבטיח כי מיד לאחר חגי תשרי יחלו הלימודים.

ישיבות בעוד 29 כפרים

לאחר חגי תשרי תשי״ב שב הרב מטוסוב למסעות ארוכים, ותלמודי תורה הוקמו במספר מקומות נוספים. לצד כל אלו היו עוד הוראות שהגיעו מהרבי, כמו סידור שיעורי ערב עבור נערים העובדים לפרנסתם, והעבודה היתה רבה. מספר הכפרים בהם הוקמו תלמודי תורה הלך וגדל, ובמכתב מי׳ כסלו מספר הרב מטוסוב לרבי על עשרים ותשעה עיירות וכפרים בהם הוקמו תלמודי תורה, וזאת למרות תנאי הפתיחה הנחותים, כפי שמפרט במכתבו לרבי:

הרבה דברים חסרים לתנאי הלימוד ובכלל לתנאי החיים בכפרים הנ׳׳ל, אין דירות ואין בית הכנסת, רק איזה חורבות וחורים וגם [המקומיים לובשים בגדים] קרועים ולבושי סחבות.

מלבד זאת, הדרכים לכפרים אלו לא היו סלולות, בחלקן היה צורך לעבור רכובים על סוסים וחמורים ולמקומות אחרים לא היתה גישה בגלל השלגים:

עברתי לשם במכונית של מר יצחק אלמליח וגם הנהג היה אחיו מר שלום אלמליח, ובכלל מר יצחק מתעניין ומתעסק לטובת הענין ולטובת מוסדותינו כפי יכולתו תהי משכורתו שלימה, גם בהרבה מקומות עברנו ברגל ובסוסים ובחמורים, כי אין דרך [סלולה]. ובכלל נוכחתי שיש עוד הרבה כפרים כגון אלו במחוז אחר, וגם יש הרבה מקומות שקשה להגיע אליהם עכשיו מפני השלגים בהרים, ואראה אי׳׳ה לבקר בכל המקומות כפי שתהיה היכולת בעזהי״ת. בהצטרף הכפרים הללו עם אלו שהזכרתי כבר במכתבי הקודמים הרי הם תשעה ועשרים.

משימה גדולה היתה באיתור מלמדים מתאימים, בעלי ידע ושומרי מצוות, שיהיו מעוניינים לעבוד בעבודה זו. בכפרים, בני האוכלוסייה בגיל הצעיר ובגיל הביניים לא רכשו ידע מתאים כדי ללמד, ואילו הזקנים לא התאימו בסגנונם ללמד את הצעירים. מאידך, הבאת מלמדים מהערים הגדולות לכפרים תעלה סכומי כסף ניכרים. לכך מצא הרב מטוסוב פתרון ייחודי: המלמדים מהכפרים נותרו במשרתם, ועליהם מינה מפקח מיוחד ושמו משה לחיאני שלמד בשיבה במקנס, והומלץ על ידי הרב מיכאל ליפסקר. משה לחיאני היה תלמיד חכם וירא שמים, הוא ידע את מלאכת הלימוד וגם מעט חסידות. הוא הופקד להיות משגיח ומפקח על הנעשה בכפרים, ולשם כך ערך נסיעות לכפרים ושהה במקומות אלו זמנים קצרים, כדי לעמוד על מצב הלימודים ולעשות הכל כדי לשפר בגשמיות וברוחניות.

תולדות חב"ד במרוקו

עמוד 47