שלמה א' גליקסברג-המדרשה הגבוהה ללימודים רבניים במרוקו -1967-1950פעמים 131 תשע"ב

ת. תכנית הלימודים

תכנית הלימודים שנקבעה בימיה הראשונים של המדרשה, ושבעיקרה נותרה בעינה עד יומה האחרון, כללה לימודי תלמוד, פוסקים ומקצועות חול, והלימודים נמשכו שש שנים.

למשל גם בשנותיה האחרונות של המדרשה, כשההנהלה כבר ניתרה על המגמה להכשיר דיינים, לא היו לימודי חול מלאים.

ייתכן שמייסרי המדרשה הושפעו מדגמים של מוסדות אחרים ומתכניות הלימודים שלהם, אולם לא נראה שהם העתיקו תכנית מסוימת שעמדה לפניהם, ובפרט שלמדרשה ברבאט הייתה מגמה ייעודית להכשיר דיינים ולא רק רבנים ורועים רוחניים כמו בתי מדרש אחרים.

הרב משה עמאר הניח שתכנית המדרשה הושפעה מבתי המדרש לרבנים בצרפת ובאלג׳יריה, בפרט מפני שמנהל המדרשה מר מוריס בוטבול למד בבית המדרש לרבנים בפריז.ראו: המשפט העברי, עמ׳ נג, הערה 224. הרב שלמה אבן דנאן, בן אחיינו של ר׳ שאול שהיה מקורב אליו, ושליווה אותו תקופה ארוכה, הטיל בכך ספק בריאיון עמו. אמנם מתכונת הלימודים של שש שנים דומה, אולם תכנית הלימודים בבתי המדרש בצרפת, ובפרט בבית המדרש לרבנים בפריז, הייתה שונה בתכלית מזו של המדרשה ברבאט. היא כללה תנ״ך,תלמוד, תאולוגיה, תולדות עם ישראל, היסטוריה כללית בזיקה להיסטוריה היהודית, תולדות הפילוסופיה והספרות; בהשפעת הגישה המדעית התווספו לתכנית הלימודים לימודי גרמנית, שפות שמיות (לרבות ערבית) ויסודות במדעי הטבע (לרבות מתמטיקה ופיזיקה). ראו: שוורצפוקס, עמ׳ 93-92.

השיעורים החלו בשעה 8:00 בשיעור צרפתית. בשעות 12:00-9:00 התקיים השיעור בתלמוד. לאחר מכן הייתה הפסקה שכללה תפילת מנחה וארוחת צהריים. בשעות 17:00-14:00 התקיים השיעור בפוסקים, ובשעות 19:00-17:00 התקיימו לימודי החול. בשעה 19:00 ירדו התלמידים לחדר האוכל לארוחת ערב, ולאחר מכן חזרו לכיתות לשם חזרה על לימודי הקודש והחול, ביחידים ובחברותות.

ויקטור מלכה, תלמיד המחזור השני במדרשה וכיום עיתונאי מפורסם בצרפת, פרסם לאחרונה ספר שכותרתו, בתרגום לעברית: ׳יומנו של רב מפוספס׳ (Journal d’un rabbin rate). בין השאר כתב על חוויית הלימודים המעצבת במדרשה. וכך תיאר למשל את לימודי הגמרא במדרשה ואת השפעתם עליו:

מה לימדו אותי שנות לימודי הקודש בבית הספר הרבני, שלמדנו בו גמרא בין 9:00 ל־12:00… אין בידי תשובה. מי יכול להתגאות בהשפעה האמתית של הלימודים הללו עליו, [להתגאות] שהוא בעל חיות או מפולפל כפי שמתגאים מורים רבים לתלמוד? אינני בטוח. האם אני בעל ידע רב יותר [בזכות לימודים אלה]… לפי הניסיון המועט שלי אינני בטוח. האם קרבה לחכמי התלמוד מלמדת לחשוב בצורה נכונה? לפי הניסיון שלי בבית הספר שלי לא השתכנעתי. אולם כל פעם שאני חוזר על הלימודים שלמדנו שם אני מתרגש. וזה קורה לי ארבעים שנה לאחר מכן. הייתה שמחה של ויכוח עם התלמידים האחרים ועם המורים על הסבר אמתי של הטקסט התנ״כי ועל הסבר שנתן חכם אחר. הייתה מין התלהבות לחזור ולשכוח את העולם החיצוני באמצעות ויכוחים שהיו בין חכמי התלמוד הבבלי או הירושלמי לפני 2,000 שנה.

שיעורי הגמרא נלמדו בדרך שונה מלימודי החול ומהמקובל במסגרות החינוך השונות כיום. בשיעורים אלה ישב הרב במרכז, וכל השולחנות בכיתה היו מסודרים בצורת האות חי״ת. צורת הישיבה הכתיבה את אופי הלימוד: לימוד משותף באווירה פתוחה בהנחיית הרב. במשך כמה שעות היה הרב מלמד את המסכת התלמודית שנבחרה לפי הסדר, גמרא, רש״י ותוספות, ופעמים כשהתעוור קושי היו, מעיין גם בפרושי מהרש"א(רבי שמואל איידלס) ומהר״ם (ו׳ מאיר מלובלין)״ הלומדים היו דנים עם הרב באופן פעיל ומבררים אתי את הנלמד. לקראת לימודי ההול היו משנים את מבנה הכיתה למבנה המקובל בכתות לימור מיודניות, מבנה בעל אופי פוונמלי. וליד כל שולחן ישב תלמיד ופניו אל המורה.

מקצועות החול היו עברית, ערבית, צרפתית,היסטוריה כללית וגאוגרפיה. חשוב לציין שבאופן רשמי לא נלמדו במדרשה מקצועות כמו מתמטיקה, פיזיקה ואנגלית, מפני שהמטרה הייתה להכשיר דיינים, ומקצועות החול נבחרו רק כדי לאפשר לדיין להבין את סביבתו ולקבל את הערכתה, ובפרט שלדיינים היה גם מעמד של אנשי רבנות האחראים לקהילה. מגמה זו באה לידי בביטוי בתזכיר הכללי משנת תשי״ב: ׳מעונין להדגיש על הוספתנו מחול על הקדש כמעט פי שנים. דאגתנו היתד, בראש ובראשו[נה] להעניק לתלמידים חינוך ממוזג שיאפשר להם גישה תדירי[ת] גם כל שכבו[ת] הקהלה שהם עתידים לנהל, לבד מקשר עצמי בינם לבין העולם החיצוני. יוצא מזה שבינם ובין אנשי עדתם תתארג מסכת הבנה הדדית מרוקמה ביחסים ידידותיים.

יוזמי המדרשה ומנהליה בפועל העדיפו שבוגרי המדרשה לא ישלימו תעודת בגרות, כדי שלא ינטשו את המגמה העיקרית של התכנית ויעשו שימוש בלימודיהם לצרכים אחרים. מאחד הבוגרים מהמחזור הראשון שמעתי שהתלמידים שהתקבלו למדרשה נדרשו לחתום על התחייבות למלא תפקידים ציבוריים בקהילה עם סיום לימודיהם.

אך לא היה איסור מפורש ללמוד לבחינות בגרות,וכמה תלמידים אכן השלימו תעודת בגרות – חלקם למדו בהתכתבות וההנהלה לא מחתה בידם. עם אלה נמנו דוד אוחנה, שלימים למד לתואר שלישי, והרב שלמה אבן דנאן, שעמד בהצלחה בבחינת הכניסה לפקולטה למשפטים של רבאט ולמד שם במגמת סטטיסטיקה וכלכלה פוליטית, שניהם בוגרי המחזור הראשון, וכן אליהו סודרי והרב שמעון אזואלוס, בוגרי המחזור השני.

בסדר הלימוד בגמרא בשש שנות הלימודים במדרשה נלמדו בעיקר מסכתות כתובות, קידושין וגטין. במסגרת לימודי הפוסקים למדו בעיקר את חלק ׳אבן העזר׳ מה׳טור׳ ו׳שולחן ערוך׳, ומעט מחלק ׳חושן משפט׳, בעיקר הלכות עדות. לא היה לימוד מסודר של חלק ׳אורח חיים׳, שכן מדובר בתכנית לדיינות, אולם בחלק מהזמן לימד ר׳ משה מלכה הלכות שבת ומועדים. בשבתות לאחר תפילת מנחה באולם בית הדין השתתפו התלמידים בשיעור בהלכות שבת מפי אחד מהדיינים.

שלמה א' גליקסברג-המדרשה הגבוהה ללימודים רבניים במרוקו -1967-1950פעמים 131 תשע"ב

עמוד 57

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 227 מנויים נוספים
יוני 2024
א ב ג ד ה ו ש
 1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30  
רשימת הנושאים באתר