חכמי המערב-שלמה דיין -הרה״ג רבי עמרם אבורביע זצ״ל-(תרנ״ג—תשב״ז)

מ.ד גאון כותב אודותיו, "עוד מצעירותו הכרתיו, והוא חסיד הולך לתומו ונהנה מיגיע כפיו בכבוד״.

מצאתי לנכון, להביא כאן את מאמרו של הסופר ר׳ אברהם עדס נ״י, שכתב במלאת השלושים לפטירתו של רבי עמרם, ונתפרסם בגיליון ״קול סיני״ מס׳ 63 :

הרב עמרם אבורביע זצ״ל, רבה של העיר פתח־תקוה היה מדמויות הפאר של חכמי ירושלים בדורות האחרונים. אחד משרידים שארץ ישראל מתעטרת בהם, בתורתם, בהליכותם, בתפארתם.

דרך חייו של ר׳ עמרם, היתה רצופה אהבה, ויראה ותום. היה סמל היושר והתמימות, האמת והטוהר. אורחותיו היו אורחות צדיקים. מידת הענוה היתה בו מדה טבעית יונקת משרשים. ענוה של חן, של חסד, של נועם דיבור, של סבר פנים יפות, כיבוד הזולת ואהבת הזולת.

עניו היה — אך בעל עקרונות ועומד על דעתו, היו לו זיקה ויחס לבעיות חיינו ולא חת לומר את האמת כפי שהבינה. לוחם מלחמת ה׳ על דבר אמת וענווה וצדק ונושא דגל התורה ברמה.

היה חונן עניים ומתעסק בגמילות חסדים. גם כשמצבו הכלכלי היה קשה עזר לכל מי שפנה אליו. היה מכתת רגליו למרחקים לעשות חסד עם החיים והמתים. היתה בו מסירות נפש גדולה ואהבת ישראל ללא גבול. הוא קיים את ״ואהבת לרעך כמוך— כלל גדול בתורה״. כאותו מעשה שהיה בו בירושלים העתיקה בערב פסח, בלכתו לאפות כמנהגו ״מצות אחר חצות״, נתקל בשוטר ערבי אוחז בידו אסיר יהודי שחייב כסף, ועדיין לא יכול היה ר׳ עמרם לאסוף את הדרוש, לפתע עברו במקום תיירים יהודים ששאלוהו על דרך המובילה לכותל המערבי, סיפר להם ר׳ עמרם את המעשה שיש בו משום ״פדיון שבויים״ ואחד מהם שילם את כל החוב והיהודי שוחרר, הוסיף ר׳ עמרם ואסף סכום בשביל היהודי כדי שיעשה החג בשמחה. זה סיפור אחד מרבים.

היה איש העם ומצוי תמיד בקרבו בבחינת ״רד אל העם״, מעולם לא חש במחיצות בינו ובין הציבור. היה מהלך תמיד בקרבם, שמח בשמחתם ודואב בדאבונם. חי את חייהם מדריכם ומנהיגם, מלמדם בתורה עם דרך ארץ, ומרעיף עליהם אמרי נועם בדרשותיו ושיחותיו, שהיו כובשים לבבות.

הרב עמרם אבורביע, היה נצר למשפחת רבנים וגדולים. נולד בטיטואן שבמרוקו בשנת תרנ׳׳ב לאביו הרב שלמה אבורביע, רב נודע בעירו שהיה לו בימ״ד מיוחד בשם ״מדרש שלמה״ ולפי מה שכתבו עליו ״היה מראהו כמראה איש אלקים קדוש״. ר׳ עמרם עלה לירושלים עם סבו הרב יוסף אבורביע(אביו ומשפחתו עלו מאוחר יותר) בשנת תרס״ו, בהיותו בן ארבע עשרה שנה, ולמד בישיבת ״טובי ישבעו״ של העדה המערבית, שמנתה אז ציבור ניכר בירושלים העתיקה. לאחר מכן למד עיקר תלמודו ותורתו אצל הגאון הרב יוסף חיים הכהן זצ״ל, ראב״ד דעדת המערבים, מגדולי רבני צפון אפריקה, שהתישב בירושלים, מגדולי הפוסקים בזמנו, מחבר הספר ״מנחת כהן״ על כללי הש״ס. גאון הדור הרב שלמה אליעזר אלפנדרי זצ״ל, שנשא ונתן עמו בהלכה מכנה אותו ״ר׳ יוסף סיני, אישי כהן גדול״. הרב עמרם העמיק לימודו אצל הרב יוסף חיים הכהן, הרחיב אפקיו ויצק מים על ידיו. את דרך למודו של גאון זה מגדיר הרב עמרם כך: …״שידוע לכל אלה שהכירוהו ושמעו לקח מפיו, כמה היה מעמיק בנתוח הסוגיא על כל פרטיה בהיקף רחב, ובזכרוננו חי חידודו ופלפולו, חשקנותו ושקידתו שהיו למופת לכל רבני הדור…״. הרב עמרם הוסמך לרבנות ע״י גאון זה, ולימים נשא את בתו רבקה לאשה.

הרב עמרם לא רצה להתפרנס מתלמודו, והתפרנס מיגיע כפיו, ובכך המשיך מסורת של רבנים נודעים. עסק במסחר תשמישי קדושה וספרים, וביחוד במשלוח ספרי תורה ליהודי צפון אפריקה, בשותפות עם ידידו הצדיק הרב יוסף שלוש זצ״ל, שהיה ראש העדה המערבית. בד בבד עם מלאכתו, הקדיש לילות כימים על התורה ועל העבודה, ולמד עם גדולי ורבני ירושלים. בשעותיו הפנויות הרביץ תורה ברבים. לימים נכנס להורות תלמוד ונושאי כליו כר״מ בישיבה הגדולה ״פורת יוסף״ שבעיר העתיקה, שם העמיד תלמידים הרבה. לאחר מכן לימד גם בישיבת ״שערי ציון״ מיסודו של הראש״ל הגאון בצמ״ח עוזיאל זצ״ל וכן נתמנה על ידו כרב לשכונות הנחלאות בירושלים.

הרב עמרם, הלך ונתעצם בלימודו ועד מהרה כבש מקומו בעולם הרבנות. גם גדולתו בתורה היתה מוצנעת ולא מופגנת. אך אלה שעמדו עמו במו״מ של תורה, עמדו על סודות גדולתו. חבה מיוחדת נודעה לו מהראש״ל עוזיאל שהעריכו וכיבדו על ידיעותיו התורניות ומדותיו הנאצלות.

כל אותן שנים שמש כחבר ביה״ד של העדה המערבית בירושלים, לצדם של גדולי הרבנים הדיינים: הרב שמואל עזראן, הרב שלום אזולאי, והרב יוסף שלוש זכרונם לברכה. כשלושים שנה שימש הרב עמרם דיין בבית דין זה.

בשנת תשי״א נבחר הרב עמרם אבורביע, ע׳׳י הרבנות הראשית לישראל בראשותו של הראש״ל עוזיאל והגרי״א הרצוג ז״ל, כרב העיר פתח־תקוה (במקומו של הגאון יבלח״ט הרב עובדיה הדאיה שליט״א שעבר לכהן כחבר ביה״ד הרבני הגדול) לצידו של עמיתו הגאון הרב ראובן כץ ז״ל, רבה של פתח־תקוה.

גם בהיותו מכהן כרבה של פתח־תקוה, היה קשור בטבורו לירושלים,

בה גדל וצמח. הוא שקד על יצירתו ההלכתית המקיפה, לריכוז כל מנהגי ירושלים, כפי שנקבעו עי׳י גדולי חכמיה ורבניה מקדמת דנא, בכל ענפי החיים וההלכה. שנים רבות הקדיש הרב עמרם ליצירה זו, ופרי עבודתו נתפרסם בספרו ״נתיבי עם״ בשני חלקיו שיצאו בתשכ״ד ובתשכ״ו. הספר מהווה אוצר של ״מנהגי ירושלים ומנהגי בית אל״ ובירורי הלכות ותשובות עפ״י סימני השולחן ערוך לדי חלקיו. וכה הוא מציין בהקדמה לח״א. ״והגם שספרים רבים נתחברו על נושא זה… לא הושלמה המלאכה ורבים שואלים איך וכיצד המנהג בירושלים ונלך בעקבותיו לא נטה ימין ושמאל… לכן קבלתי עלי בל״ן לאסוף כעמיר גורנה המנהגים שהובאו בספרי קודש של גאוני ירושלים המפורסמים הלק״ט, הרמב״ם נחב״כ וכר וביחוד מספרי גאון עוזינו מרן חיד״א, שהעיד עליהם שהמה מנהגי ירושלים או ארץ הצבי.. ונועצתי עם רבנו הגדול ראש רבני א״י הראש״ל כמוהר״ר בצמ״ח עוזיאל זצ״ל.״

כמבוא לחלק ב׳ כותב, ״שקדתי לאגור בנתיבתי המנהגים שהוקבעו בירושלים הקדושה ע״י מייסדי הישוב הראשון בארץ שבדרך כלל טעמם ונמוקם עמם, שלהם נהירים שבילי דרקיעא. ובדורנו זה כמעט שכחו רובא דעלמא את תכנם ומהותם… על כן מחמת חיבת ירושלים הממלאת את כל חדרי בטני אספתי מספרי דבי רב לקוטי בכל מקום שמצאה ידי זכר למנהג ציון עיר קדשנו״.

כן הוציא ר׳ עמרם כמה חיבורים חשובים מגדולי רבני המערב שזכו לצאת לאור על ידו, והוא הגיהם במסירות הדפיסם והפיצם. (בעיקר יש לציין את הספרים שו״ת ״נר מערבי״ לר״י בן מלכא זצ״ל, מחכמי טיטואן הקדמונים. נדפס ירושלים תרצ״ה. ״נר מערבי״ ח״ג דרושים. וביאורים

להרה״ק רבי מנחם עטייה זצ״ל, אף הוא מחכמי טיטואן הקדמונים. ספר ״משפטים צדיקים״ ב״ח שו׳׳ת לחכמי טיטואן אשר חברו הגאון המקובל רבי יעקב כלפון זצ״ל. אבי זקנו של רבי עמרם זצ״ל. ״רנו ליעקב שמחה״ פירוש על התורה להרה״ק הנז׳, ועוד. נדפסו בירושלים בשנת תרצ — תרצ״ב. כן תרגם ר^, עמרם את ספר שבחי האר׳׳י ללאדינו. והדפיסו בשנת תרצ״ו כדי לזכות את הרבים).

נזכיר כאן עובדה מיוחדת במינה, וגם היא קשורה לירושלים שעליה שקד שנים רבות והיא. ״סדור תפלה עם מנהגי ירושלים״ לכל ימות השנה. חשיבות רבה יש למפעל זה, באשר חסרים אנו סדור שבו יובאו במפורט נוסחאות ומנהגי תפלה בעניינים שונים, כפי שגובשו ונקבעו במשך דורות רבים ע״י גאוני ירושלים ומקובליה, והיו נוהגים על פיהם ובחלקם נשתכחו במשך הזמן. מפעל הסידור הושלם כמעט ע״י הרב המנוח, והוא מוכן בכ״י. מוגה וערוך להדפסה (הסידור נדפס).

תקופת כהונתו של ר׳ עמרם כרב העיר פתח תקוה, הוא פרק מבורך לעצמו, על הנהגה והדרכה והפצת תורה ברבים, בני העיר נקשרו אליו בעבותות אהבה. ביתו היה פתוח בפניהם בכל שעות היום והלילה בשאלות הלכה, עצה ותושיה. הרבה לבקר בבתי הכנסת שבעיר למתן שיעורי תורה ברבים, לדרשות או לשיחה באמרי מוסר ומידות.

בט״ו בשבט תשכ״ו מתה עליו אשתו מרת רבקה נ״ע, לאחר מחלה קשה. היא היתה עזר כנגדו וסייעה בידו בהקדישו את חייו לתורה ולעבודה. פטירתה היתה קשה עליו ומיאן להנחם. בהקדמתו לספרו ״נתיבי עם״ הוא מקדיש לה השורות הבאות. ״וטעונה ברכה מיוחדת נו׳׳ב עקרת הבית מרת רבקה ת״מ, בתו של אותו צדיק מורי ורבי אב ב״ד מקודש לבני מערבא בירושלים כמוהר״ר רבי יוסף חיים הכהן זצ״ל (מחבר ספר מנחת כהן ב״ח). זכרה לה הי לטובה שעודדה אותי ואמצה את לבבי לסדר הכתיבות ולהדפיסם ולהפיצם….״.

רבי עמרם אבורביע נפטר ביום שלישי ז׳ בטבת (תשכ״ז) לאחר מחלה קצרה והוא בן ע״ה שנה, אחר מטתו הלכו עם רב מצאן מרעיתו בפתח תקוה, רבני הארץ, בני ירושלים ותלמידיו הרבים, רבנים ואישי ציבור הספידוהו וספרו מצדקותיו ומפעליו הרבים.

השאיר אחריו חמשה בנים ובת שגידלם על ברכי התורה ומסורה אהבת ישראל וא״י, והם גידולים נאמנים ומעורים בחיי הדת והצבוריות.

בהקשר עם המאורעות הכבירים שחלו בארצנו באותה שנה (תשכ׳׳ז),

מן הראוי להזכיר את הדרוש שנשא הרב עמרם בשנת תשכ״ד בפיית, שבו ציטט דרוש קודם שלו שנשא בשנת תרע״ו, ובו חישב והוכיח באותות כי הגאולה תחול אלף ותשע מאות שנה לאחר החורבן דהיינו בשנת תשכ״ח, שבה נגיע לעשות נקמה בגויים ולגרש האויב מתוך עיר הקודש ירושלים..׳׳. (׳׳נתיבי עם״ ח״ב עמי קמו).

ומופלא ממנו הוא הדרוש שנשא הרב עמרם ברוח קדשו בחנוכה תשכ׳׳ז, כחמשה חדשים לפני מלחמת ששת הימים, וימים אחדים לפני שנתבש׳׳מ, אותו סיים בדברי נבואה אלה : ״…והי יגמור עמנו אות לטובה ונזכה לנצחון מזהיר של חיילי צבא הגנה לישראל בעזרת ה׳ שיגבירם על כל שונאינו ויעטרם בעטרת נצחון בכל פעולותיהם, בים, ביבשה ובאויר, וכל ארצנו היעודה לנו בתורתנו הקדושה, וירושלים הקדושה כולה, עם העיר העתיקה, נכבוש אותה בקרוב ונשוב לבקר את שריד מקדשנו כותל המערבי, ונזכה כלנו לחזות בנועם ה׳ ולבקר בהיכלו בבית מקדשנו שיבנה, ועריכת נר לבן ישי משיחנו במהרה בימינו, אמן״.

אכן, רוח ה׳ דברה מגרונו ודבריו אלה, הנקראים לאחר שהראנו ה׳ נפלאות, מעוררים התפעמות והתפעלות לאין שעור.

לא זכה הרב עמרם אבורביע לראות במו עיניו את אשר כה ייחל לו בכל לבו, את שחרור ירושלים דדהבא שאהבה אהבת נפש, כדבריו ״…מחמת חבת ירושלים הממלאה את כל חדרי בטני״(בהקדמה לחלק בי) וביום ז׳ בטבת תשכ״ז נתבקש לישיבה של מעלה, ונשמתו הטהורה עלתה לגנזי מרומים. ת.נ.צ.ב.ה..

חכמי המערב-שלמה דיין -הרה״ג רבי עמרם אבורביע זצ״ל-(תרנ״ג—תשב״ז)

עמוד 400