נוהג בחכמה-להרה"ג רבי יוסף בן נאיים זצ"ל – הרב משה עמאר –תשמ"ז

נוהג בחוכמה

חנוכה

מנהג יש איזה משפחות שביום שמיני של חנוכה, שורפים הפתילות של חנוכה ומדלגין על האש, ואומרים שיש בזה סגולה לאשה שלא זכתה להריון שעי״ז תתעבר. גם סגולה אם איזה בת לא זכתה להיות לאיש, כשתדלג על אש זאת, יבוא לה בן זוגה. וראיתי להחוקר מוהר״א ן׳ אמוזיג ז״ל בספרו אם למקרא, בפסוק לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש, שכתב עניינים בעבודת המולך, ובתוך דבריו כתב ואני המחבר זכורני שבימי נעורי היתה אמי הצדקת, לוקחת הפתילות והשמנים שנשארו מנר חנוכה ושורפת עד שתהא שלהבת עולה, והיתה מצוה אותי לקפוץ מצד לצד, שכן היו נוהגים בארץ המערב וביחוד בעיר טיטואן. וכשעמדתי על דעתי היה לבי מהסס בדבר שמא יש בזה משום דרכי- האמורים, עד שראיתי דברים מתמיהים בתלמודינו, והוא שהמנהג הזה בשינוי קצת כבר היה ידוע ומפורסם אצל חכמי התלמוד, וכך היו נוהגים ישראל לעשות בימי הפורים.

ומן הסתם לא היו רבותינו מקיימים המנהג ומביאים ממנו משל ודמיון אלו שמץ אסור נמצא בו. וקראתי באותה (שעה) מה נאוו דברי המלך, ואל תטוש תורת אמך. וכL אני מנהיג אחריה את בני לזכר המנהג הקדמון ההוא שבא בתלמוד, וזה במס׳ סנהדרין פ׳ ד׳ מיתות (סד), אמ״ר יהודה אינו חייב עד שיעבירנו דרך העברה. היכי דמי? אמר אביי שרגא דלבני במצעי, נורא מהאי גיסא ונורא מהאי גיסא. רבא אמר במשוורתא דפורייא. תניא כוותיה דרבא, אינו חייב עד שיעבירנו דוך העברה, העבירו ברגלו פטור. ופרש״י דמשוורתא דפורייא, אינו מעבירו ברגליו אלא קופץ ברגליו כדרר שהתינוקות קופצים בימי פורים, שהיתה חפירה בארץ והאש בוער בה והוא עובר משפה לשפה. והרב כ״מ, הוסיר באור וכתבו (הרמב״ם הל׳ עכו״ם פ׳ ו הל׳ ג), והיינו דקאמר רבא משוורתא דפוריא שכן רגילות שעוברים על האש מצד לצד. ובסמיר נאמר דמשוורתא עוברים בתור השלהבת, כר זה צריר שיעבור בתור השלהבת.

מנהג מקודם היו נוהגים בעלי בתים שידם משגת, ליתן לקרוביהם ומיודעיהם בשמונת ימי חנוכה, בשר כבוש וקלוי בשמן זית שקורים (בלשון ערבי אלכלי״ע). או בשר מבושל עם ביצים, או כוסכוסו או איזה דבר אחר. ועיין מזה במג״א שהביא טעם שהעניים מחזרין על הפתחים בשמונת ימי חנוכה. וראיתי עוד למוהר״א הכהן ז״ל, בס׳ מגלה צפונות, פ׳ וישב, וז״ל; שאל לי חד צורבא דרבנן על מה שנוהגים הנערים העניים לחזור בחנוכה על הפתחים, ובעל מג״א ז״ל כתב, דבספר תורת הבית כתב טעם לזה. והספר אין בידי לראות ולטעום טעמו. ולע״ד נראה דנהגו לחזור על הפתחים, לומר שהקב״ה מילא חסרון השמן בימים אלו, דמשיעור הדלקת לילה אחת הספיק לשמונה לילות. גם עתה ימלאו חסרונו, להספיק לנו מזון לשמוח בימים אלו. ואפי׳ מי שיש בידו מעט יתן, באמרו מהנשאר בידי יספיק לי ולכל בני ביתי, באשר נעשה נס בימים אלו שהספיק השמן המועט לשמונה לילות, והכל משום פרסומי ניסא, עב״ל. והוא טעם נכון וחיך יטעם לו.

 

נוהג בחכמה-להרה"ג רבי יוסף בן נאיים זצ"ל – הרב משה עמאר –תשמ"ז

עמוד סה

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 227 מנויים נוספים
יולי 2024
א ב ג ד ה ו ש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031  
רשימת הנושאים באתר