פרשת חוקת-אפרים חזן
אפרים חזן
בס״ד
פרשתנו מתייחדת בכמה נושאים. היא פותחת בענייני פרה אדומה, עוברת לסיפור הבאר ו'חטאו' של משה, משם לנחש הנחושת, מלחמת סיחון ועוג וכיבוש ארץ האמורי והבשן. מכל אלה פורצת העוצמה המיוחדת במצוות פרה אדומה; במסר שהיא מביאה עימה לכלל קיום המצוות: "חוקה חקקתי גזרה גזרתי ואין לך רשות להרהר אחריה" (במדבר רבא יט, ח). אמירה זו מדהימה בעוצמתה ומעמידה את קיום המצוות על הצו הא-לוהי המוחלט, הן באשר לעצם המצווה ולטעמיה הנסתרים והן באשר למורכבות, להפכים ולפרדוקסים הכלולים בה.
מסר בכיוון דומה, המעמיד את קיום האדם באשר הוא בידי ה' במחווה של פרדוקס גמור, טמון בהצבת נחש הנחושת הבא לרפא את הנשוכים מפי הנחשים ככתוב: ח וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף, וְשִׂים אֹתוֹ, עַל-נֵס; וְהָיָה, כָּל-הַנָּשׁוּךְ, וְרָאָה אֹתוֹ, וָחָי. ט וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה נְחַשׁ נְחֹשֶׁת, וַיְשִׂמֵהוּ עַל-הַנֵּס; וְהָיָה, אִם-נָשַׁךְ הַנָּחָשׁ אֶת-אִישׁ–וְהִבִּיט אֶל-נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת, וָחָי" (במ' כא:ח-ט). הרמב״ן על אתר מעמידנו על עוצמת הפרדוקס בדבר זה:
הנראה בעיני בסוד הדבר הזה, כי הוא מדרכי התורה שכל מעשיה נס בתוך נס, תסיר הנזק במזיק ותרפא החולי במחליא, כמו שהזכירו (מכילתא ויסע א) ב׳׳ויורהו ה' עץ׳׳ (שמ' טו:כה) וכן במלח אלישע במים (מל"ב ב:כא).
רש"י מסביר בעקבות המדרש (משנה ראש השנה ג, ח) את משמעות ההבטה אל הנס אשר עליו הנחש:
ואמרו רבותינו 'וכי נחש ממית או מחיה, אלא בזמן שהיו ישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים היו מתרפאים, ואם לאו היו נמוקים'.
והנה, למרות העיקרון המודגש כאן, במשך הדורות ייחסו לנחש הנחושת כוח ריפוי עצמאי, ועל כן חזקיהו המלך לא ראה ברירה לפניו, אלא לכתת ולפורר את נחש הנחושת, ועל כך אומרת המשנה (פסחים ד, ח): "כיתת נחש הנחושת והודו לו גנז ספר רפואות והודו לו". המהלך של חזקיהו ביקש לגרום לאדם להבין מיהו הרופא האמיתי, וכדברי בעל הפיוט 'אדון עולם' (בנוסח המקובל במנהגי עדות המזרח): "והוא רופא / והוא מרפא // ו־הוא צופה / והוא עזרה", וכל פנייה או שימוש בכיוון אחר אינה אלא אשליה והתרחקות ממקור האמת.
אכן שליחים נאמנים לו לקב"ה בעולמו; אלה הרופאים הרשאים לרפא על פי הנאמר 'ורפא ירפא' ואבן עזרא פירש:
לאות שנתן רשות לרופאים לרפא המכות והפצעים שיראו בחוץ. רק כל חלי שהוא בפנים בגוף ביד השם לרפאתו. וכן כתוב: "מ הוא יכאיב ויחבש" (איוב ה:יח). וכתוב באסא "וְגַם-בְּחָלְיוֹ לֹא-דָרַשׁ אֶת-יְהוָה, כִּי בָּרֹפְאִים ( דבה ב , טז יב) ובהתאמה לימינו, הרופא רשאי לנסות לרפא עד מקום שידו ויד מחקר הרפואה מגיעים, אך החולה צריך לתת בה' מבטחו.
רבים מחכמי ישראל בימי הביניים שימשו כרופאים ועסקו ברפואה, ובכך המשיכו מסורת עתיקת יומין של עיסוק יהודי ברפואה. נוכל להזכיר את אסף הרופא, ר' יצחק ישראלי מקיירואן, שבתי דונולו מאיטליה, ובראש ובראשונה הרמב"ם, אשר בתורתו הרפואית ובכתביו המרובים בענייני רפואה נתלים עד ימינו אנו .
אנו רוצים להציג כאן שיר מאת רופא, חשוב כנראה, אך הוא ידוע כמשורר, ויש אומרים ראש המשוררים בספרד. כוונתנו, כמובן, לרבי יהודה הלוי ולשירו 'אלי רפאני וארפא':
אֵלִי רְפָאֵנִי וְאֵרָפֵא אַל יֶחֱרֶה אַפָּךְ וְאֶסָּפֶה
סַמִּי וּמֶרְקָחִי לְךָ בֵּין טוֹב בֵּין רָע וּבֵין חָזָק וּבֵין רָפֶה
אַתָּה אֲשֶׁר תִּבְחַר וְלֹא אֲנִי עַל דַּעְתְּךָ הָרָע וְהַיָּפֶה
לֹא עַל רְפוּאָתִי אֲנִי נִסְמָךְ רַק אֶל רְפוּאָתְךָ אֲנִי צוֹפֶה
ביאורים ומקורות
- אלי רפאני וארפא: על פי יר יז:יד "רפאני ה' וארפא הושיעני ואושעה כי תהלתי אורנה". לשונו של פסוק זה בלשון רבים פותח את הברכה השמינית בתפילת העמידה היא ברכת הרפואה. אל… ואספה: כי אם תכעס עליי ולא תרפאני כי אז אספה, אמות ואעבור מן העולם. 2. סמי ומרקחי: תרופותיי. לך: בידיך. בין… רפה: בין אם הרופא ידע לכוון התרופה למחלה, בין אם דייק במינון או המעיט או הפחית. 3. אתה… אני: אתה הוא המכוון בחירתי בתרופה המתאימה. על… והיפה: רק אתה הוא היודע מה טוב לו לאדם. 4. לא… נסמך: איני סומך כלל ועיקר על התרופה שאני נוטל כחולה או מציע לאחרים כרופא. רק… צופה: אני מייחל ומצפה לרפואה השלמה שתבוא מידך.
- אפרים חזן-פרשת חוקת