פרקים מזכרונותי -מאת א. ש. יהודה-על מקור החרם נגד ספרד

פרקים מזכרונותי

מאת א. ש. יהודה

א). על מקור החרם נגד ספרד

ענין החרם נגד ספרד היה מחדש לשאלה ״בוערת״ אשר העסיקה את הרבנים והחרדים, בפרט בפולניה ובהונגריה, כאשר הזמינה הממשלה הספרדית הרפובליקאנית, בשנת 1934, את הקהלות היהודיות להשתתף בחגיגה לכבוד הרמב״ם לזכרון שמונה מאות שנה להולדתו בקורדובה. כאשר נקראתי לספרד בשנת 1913 להרצות על גדולי ספרד במדע, בשירה, בהנהלת המדינה ובכלכלה לכל ענפיה, ואח״כ כאשר נוסדה בשבילי בשנת 1915 קתדרה לספרות ישראל בספרד‘), רב היה מספר השואלים אותי על מקור החרם, ואם בכלל היה חרם על ספרד. רבנים אחדים הוכיחוני על קבלי משרה כזו באמרם, כי אם גם צריך להודות שיש ״קדוש השם״ גדול בכוונתה הטובה של ממשלת ספרד בחזרה בתשובה, בכל זאת אין לזלזל בגזרה שגזרו חכמים, ועלי לבקש מהממשלה שתכריז בפומבי, שבטלה את האסור אשר אסרו פרדיננד ואיזאבעל על היהודים בנשתוון הגרוש Edict בשנת 1492 להתגורר בספרד.

והנה בנוגע לבטול האיסור די לאמר, שאיסור זה נתבטל מאליו, מכיון שהממשלה בעצמה הזמינה את היהודים ממוצא ספרד, לשוב ולהתישב בארץ בלי שום מעצור, וגם הרשתה על פי בקשתי לפתוח בתי כנסיות לעדות אשר יסדתי במדריד ובברצולונה בשנת 1917. אבל לעצם שאלת החרם יגעתי למצא איזה דבר אצל גולי ספרד ולא מצאתי אף רמז לחרם, לא אצל ר׳ יצחק אברבנאל ולא ר^, יצחק עראמה, בעל עקדת יצחק, ולא אצל ר' יוסף קארו בשלהן ערוך, ולא אצל ר׳ משה אלשיך וגם לא אצל יתר הרבנים משאלוניקי, קושטה ואיזמיר. שאלתי את הרבנים במארוקו אשר בידיהם מסורות רבות מזמן הגירוש, ולא יכלו לאמר לי דברים ברורים. אמנם רבה של טיטוואן ר׳ יונה, שהיה אז (בשנת 1914) בן תשעים ומעלה, והיה גדול בתורה ובקי בשו״ת הספרדים, אמר לי שזוכר הוא מימי ילדותו, שלא היתה דעת הרבנים נוחה ממי שהלך לספרד לשם מסחר! אבל אח״כ, כאשר הרשתה הממשלה ליהודים ממארוקו בשנת 1860, כאשר בקשו מפלט מהשחיטות של המוסלמים בטיטוואן ובטאנגיר, וניתנה להם הרשות להתישב בסיוויליה, לא שמע שום התנגדות מצד הרבנים. למרות כל זאת לא נתישבה עלי דעתי, וההתנגדות של רבני מארוקו לנסיעות היהודים לספרד, נתנה לי מקום לחשוב שאמנם יש רגלים לדבר.

1) שם הקתדרה היה ״קאטידרה די לינגווה אי לימיראטורה רביניקאס״ כלו׳ לשפה ולספרות הרבנים, כי בספרד קראו לספרותנו מימי הcינים ״ספרות רבנית״.

במקרה זה ראיתי עוד הפעם, עד כמה אמתיים הדברים שצריך לחזור תמיד למקורות הראשונים למצא פתרונים לשאלות סתומות. שבתי וקראתי את נשוותן הגירוש של פרננדו ואיזאבעל ויאורו עיני ואראה נכוחה. שם כתוב בפירוש: ״ובכן אנחנו גוזרים ומצווים שכל איש ואשה, גדול או קטן, אשר ישא שם ישראל, יגורשו מכל המקומות אשר הם גרים שם… וכל אשר ימרה את פינו, לבלתי עזוב בתוך הזמן הקבוע, וימצא אח״כ באיזה מקום תחת ממשלתנו, תהיה אחת דתו למות בהתלותו על עץ, או להמיר את אמונתו ולהיות לנוצרי״. ובכן נתברר לי שמעולם לא היה חרם נגד ספרד, אלא שעצם האיסור לבוא לספרד חל על כל יהודי, מחמת שהיה עליו להתחפש כנוצרי, כדי שלא יתפש כיהודי והעמיד את עצמו בפני הבחירה להתלות או להתנצר, מפני טעם זה לא ראו הרבנים גולי ספרד שום הכרח להכריז חרם נגד ספרד, כי הצווי ״ימות ואל יעבור״ היה הרבה יותר חמור וחזק מכל חרם שבעולם. והנה כל זמן שהאינקויזיציה שלטה בארץ, היה האיסור לבוא לספרד קיים בכל תוקף: אולם כאשר השתחרר העם הספרדי מכבלי האינקויזיציה, בשנת 1837, ויורידוה שאולה, היא וכל המונה, לבלי שוב עוד לארץ החיים, לא נשאר עוד שום טעם לאסור את הכניסה לספרד, בהיות שכל יהודי היה רשאי לבא שם בגלוי בלי שום סכנה.

היוצא לנו מכל זה הוא: א). שמעולם לא הוכרז חרם על ספרד. ב).שאסור היה ליהודים לבוא לספרד מפני שהוברחו להתחפש כנוצרים, פן יתפשו כיהודים והסתכנו בנפשם: ג). שמיום שבטלה האינקויזיציה לא היה עוד שום חשש לבא לספרד והאיסור בוטל מאליו. על המסקנות הללו הסכימו כל הרבנים אשר באו בכתובים אתי ור״ש וורטהיימר דן בענין זה בשו״ת שלו, שנדפסו בירושלים בשנת תרצ״ב, ופסק הלכה כמותן.

פרקים מזכרונותי -מאת א. ש. יהודה-על מקור החרם נגד ספרד

עמוד 63