השירה האישית והחברתית בערבית יהודית של יהודי מרוקו-מקדם ומים כרך א 1981 -יוסף שטרית

ה. מאפיינים לשוניים ופואטיים כלליים של הקצידה החברתית

היצגנו עד כה בארבעים קצידות או שירים בערבית־יהודית של מרוקו — על להגיה השונים — הדנים כולם בבעיות חברתיות, כלכליות, תרבותיות או היסטוריות, יהודיות או אוניברסאליות. אולם, בשונה משירת ה׳ערובי׳ אשר ניתן לאפיינה בקוויה הכלליים ולהגדירה מבחינת תכונותיה משום אחידותה הפואטית, הרי קשה להצביע על תכונות צורניות קבועות משותפות לכלל הקצידות שהוצגו, מלבד התכונות שאפרט לקמן: (א) חריזה — לרוב דלה — המבוססת בדרך־כלל על חרוז אחד לכל בית, כאשר החרוז של השורה האחרונה חוזר כמעט בכל הבתים של השיר: אאאנ, בבבנ, גגגנ ובו׳; (ב) חלוקה לבתים במספר בלתי־קבוע — מארבעה עד למאה ויותר — ובאורך בלתי־קבוע — מרובעים לרוב אך גם בעלי שלוש, חמש או אף שבע שורות; לחן — של שירים ידועים על־פי־רוב — המלווה תמיד את הטקסט. יש אם־ כן לנתח ניתוח פואטי כל קצידה בפני עצמה על־מנת לעמוד על מאפייניה האסתטיים או הצורניים הייחודיים.

אשר ללשון של יצירות אלה, הרי שפתן בדרך־כלל היא הערבית־ היהודית המדוברת על־ידי הגברים היהודים במרוקו, על כל מישלביה. היות שכל השירה החברתית־התרבותית הזו הינה יצירה של גברים בלבד, אתה מוצא בעיקר את שפת היומיום של הסוציולקט הגברי על כל גווניו, ובצדה נסיונות מועטים, אך ראויים לציון, של משוררים שצמחו במחצית המאה שעברה בצפרו לסגל את שפת השירה המוסלמית במרוקו, ה׳מלחון, בשירים שכתבו לכבוד המלכים או בשירים שבהם תיארו את המהומות והמרידות מהן סבלו היהודים. גם ה׳קצידא דסכינא׳ (=שיר החמין) מתאפיינת בלשונה הפיוטית המיוחדת והעשירה. את המישלבים השונים של שפת היומיום הגברית, החל משפת הדו־ שיח בעלת הסממנים האישיים אתה מוצא, למשל, ב׳קצידא דלעזרי ולמזווז׳ (=שיר הרווק והנשוי), ואילו את שפת הדיווח הרשמית כמעט, הנמצאת מצדו השני של המתרס, אתה מוצא בתיאור המיתון הכלכלי ב׳קצידא דלמיזירייא׳ (=שיר הדלות והקמצנות) או בתיאור תנאי החיים הקשים במללאח. כמו־כן אתה מוצא את שפת הסטירה החריפה, הכוללת גם קללות עסיסיות ישירות, או את ההפך — שפה הומוריסטית קלילה עם קריצות לשומע או לקורא בצורת משמעויות כפולות או מעורפלות. הומור זה מאפיין בעיקר את הקצידות שהוקדשו לתנאי המגורים הקשים במללאח, למשל ׳קצת לפיראן׳ (=שיר העכברים) לנסים לבאז, וכן את הקצידות שהוקדשו לתיאור המאכלים והמשקאות האהובים על יהודי מרוקו.

בשירים, שנכתבו בחמישים השנים האחרונות, אתה מוצא גם את השפעת הצרפתית בצורת מלים טכניות שאולות, כגון כלי־נשק מודרניים, כלי־תחבורה או מוצרים ומוסדות חדשים. בקצידות בעלות האופי הסטירי המודגש, כגון אלה המכוונות נגד הנשים והבחורות היוצאות כביכול לתרבות רעה, נעשים שימושים קונוטטיביים־אסוציאטיביים במיוחד במלים צרפתיות. קונוטטיביים ולא הוראתיים — שכן בערבית־ היהודית קיימות מלים אחרות, מקוריות, בעלות משמעות דומה לאלה השאולות. כך הוא, למשל, השימוש במלה ׳מאלאדי׳ (maladie) בשיר על הנשים בקזבלנקה : ׳חאייד לי האד למאלאדי׳ (= הסירי ממני מחלה זאת), [השווה ׳קצידא דלביצ׳אויאת וסלתאת ולפאטיאת פלתן ד לק רע׳ מאת משה דרעי, אוסך מכון בן־ צבי טי׳ צ82.] או בצירוף ׳לאדונץ׳ (la danse) במשפט: ׳יאללאה, נמסיו ללאדונץ!׳ (=בוא נלך לרקוד!). בפיה של הבחורה המושמצת שם המחבר אף מבעים שלמים בצרפתית להבלטת כמה מתכונותיה הסוציו־לשוניות; כך, למשל, שואלת בת קהילות השלוח, שזה עתה באה מכפרה הנידח אל עיר המטרופולין קזבלנקה, את ה׳לקוח׳ ב׳פלאץ דה פראנס׳ (= כיכר צרפת המרכזית בקזבלנקה. — י״ש):

שירי, כס תופא[נ]ץי (? Cheri, qu’est — ce [que] tu penses)

( = אהובי, מה אתה חושב?)

תכונה פואטית משותפת נוספת לרובן הגדול של היצירות שהוצגו כאן היא התיאוריות המובהקת של הכתיבה, וזאת כתוצאה מהאופי הרפרנציאלי המודגש שלהן. למרות שכולן מפתחות, למעשה, גרעין סיפורי ולמרות שבתחילת כל קצירה מבקש המחבר מהשומעים להקשיב למה ש׳קרה׳ לו או לאחרים, הרי כמעט כל היצירות כאן הן יותר תיאוריות מאשר סיפוריות. מלבד קצידות הדו־שיח, כגון ׳קצת עמי פסח( = סיפור דודי פסח) או ׳׳קציר א דלעזרי ולמזווז׳ (= סיפור הרווק והנשוי), המבוססות על מריבות דמיוניות, גם אם הן בעלות אחיזה במציאות החוץ־לשונית, הרי כל הנושאים הנדונים כאן מתייחסים במישרין למציאות החברתית־התרבותית ומהווים מעין תגובה אנפורית, הממשיכה מציאות זו בשירה ובשיר. לא תמצא כאן כלל, אם־כך, יצירות הבנויות על בדיה טהורה, מלבד אולי צורת ההאנשה שעוברות דמויות שונות, כגון העכברים ב׳ קצת לפיראן׳, המוצגים כבני־אדם המתייעצים ביניהם איך לשטות בבעל־הבית, או החגים פסח וסוכות, המגלמים רמות אנושית מרמויות המללאח. ברם גם האנשה זאת היא, למעשה, מעין העצמה והדגשה של התפקיד ההתייחסותי של השירה, הממשיכה את המציאות התברואתית־חברתית או המציאות התרבותית־ יהודית של חג ומועד במללאח, אשר היו רחוקות מלהיות בדיוניות גרידא, אלא היו נעוצות בתנאי חיים ובצורות חיים שכיחים במללאח.

מלבד העדר זה של היסוד הסיפורי העצמאי המאפיין קצידות אלה, הרי לתיאוריות זאת של טקסט הקצירה צורות שונות משלה, כך, למשל, אין הדמויות הפועלות משנות את תכונותיהן לאורך כל הטקסט. תפקידו של הגרעין הסיפורי הוא, אם־כן, להציג את הדמויות בפעולה ולשמש על־ידי כך כחושך את אופיין. כמו־כן מרובות בקצידות צורות האינדיווידואליזאציה וההמחשה: שמות פרטיים של אנשים ומקומות, צורות האנשה שונות וכן שמות־ התואר הרבים, המגדירים או האפוזיטיביים, מתייחסים לדמויות, לתופעות ולמקומות המעוגנים היטב במציאות ההיסטורית או החברתית־תרבותית. תמצא כאן תיאור מדויק של צבעים, ריחות, עצמים, מקומות וזמן, מלבד תיאור תכונותיהן המופשטות של הדמויות.

עם כל זאת אין להסיק מכאן, שהקצירה החברתית של יהודי מרוקו מציגה לנו מיסמכים אתנו־היסטוריים גולמיים המועילים בעיקר לאגתרו־ פולוג, לאתנולוג או להיסטוריון ולבלשן. אדרבא, בולט כאן קודם כל הנסיון לעיבוד ספרותי־ פואטי של חומר חברתי־היסטורי זה ולהגשתו בצורה מושכת ומבדרת. אין כאן הצגה של בעיות או נושאים כהווייתם, אלא ראייה סובייקטיבית של המציאות — ראייה המודגשת על־ידי השימוש הרב בגוף ראשון והתערבותם התכופה של המחברים השונים בגוף הסיפור, אם בצורת קללות שהם מטיחים כלפי דמויות מסוימות אותן הם מתארים, כגון כלפי הנשים, ו ׳ ב ו חמארא׳, למשל, ואם בצורת הברכות והמחמאות, שהם חולקים לדמויות אחרות, כגון בשירים לכבודם של המלכים או לכבוד קהילת מקנאס כמו ׳ קצידא עלא יהוד די מקנאס׳.

לסיכום — חקר השירה בערבית־יהודית של יהודי מרוקו

א. במאמר זה, שמטרתו העיקרית היא מסירת מידע, הבאנו בקערה ולאחר עיון ראשוני בלבד שני סוגים של השירה בערבית־ יהודית של יהודי מרוקו. אין כאן כל נסיון למעות את כל הידוע לנו על שני סוגים אלה ואת ניתוחם הפואטי, אלא בעיקר להעביע על קיומה של שירה כזאת אעל יהודי מרוקו, אשר מן הראוי שהחוקרים והמלומדים יתעניינו בה ויעסקו בה. חקר שירה זאת דורש קודם־כול איסוף החומר הרב הנמעא בכתבי־היד השונים הנמעאים בספריות העיבוריות, בעיקר בירושלים, ובספריות פרטיות, שכן יעירות רבות מופיעות בכתבי־יד של קובעי פיוטים ושירים, אשר הביאו איתן משפחות רבות ממרוקו.⁹⁸ מחקר זה דורש גם־כן, ובאופן הדחוף ביותר, הקלטת השירים הרבים שנשתמרו בזכרונם של יועאי־מרוקו, גברים ונשים, מיומנים או פחות מיומנים, אשר מספרם הולך ופוחת משנה לשנה.⁹⁹ רק אחרי עבודת איסוף רחבה כזאת ניתן יהיה לגשת לניתוח יעירה תרבותית זאת של יהודי מרוקו על־פי אמות־המידה ודרכי הניתוח של התורות הסמיוטיות והפואטיות השונות, אשר הולכות ומקדמות את מדע ניתוח הטקסטים הספרותיים ותורת הספרות בכלל. על ניתוח מסוג זה להיות, קודם־כול, אימננטי לטקסט המוקלט או הכתוב על כל הווריאנטים שלו ומבוסס על שיטות הניתוח הבלשני־פואטי. מבחינת־חקר התרבויות ביום, עבר זמנה — לדעתם של חוקרים מתרבים והולכים ״¹ — של השיטה האירופיאוענטרית, אשר מדדה את ערכה של יעירה ספרותית, עממית או לא, על־פי אמות־ המידה האסתטיות והערכיות של הספרות האירופית היפה בעלת הרמה הגבוהה, כביכול — שיטה אשר ביטלה בזלזול כל יעירה, שלא הגיעה, לדעתם של חסידיה, לרמה כזאת או לרמה מתקרבת אליה, ושמה על־ידי כך מכשולים רבים בתולדות המחקר של היצירה הספרותית הלא־ אליטיסטית.

ב. ראשית התעניינותי בחקר שירה זאת גבעה מעיסוקי במחקר השפות הערביות־יהודיות של צפון־אפריקה, ובשלב ראשון — של מרוקו, על הווריאנטים הפונולוגיים, המורפולוגיים והלקסיקאליים השונים של השפה המדוברת והשפה הכתובה, ועל הרבדים והמישלבים השונים של שפות אלה. זה כולל גם את השפה היומיומית המדוברת והכתובה, גם את שפת התרגום של טקסטים תנ״כיים או ליטורגיים וגם את שפת השירה, אשר לה רבדים רבים וצורות ביטוי מגוונות ביותר, אשר למעטים מהם בלבד התייחסנו כאן.

מחקר מקיח זה, אשר רק לאחרונה הוחל בביצועו, נמצא למעשה בשלב ראשוני של איסוף! החומר ומיונו — הן של החומר שבכתב והן של החומר שבעל־פה. במסגרת חיפושי אחרי קורפוס לשוני מתאים ורחב דיו הגיעו לידי — וגם לאוזני — טקסטים אלה אשר מן הראוי שייחקרו לא רק מבחינה לשונית, אלא גם מבחינת תכניהם וצורותיהם, וכן מבחינת טכניקות הכתיבה או היצירה שהם מגלמים. זאת, משום שהם עשויים להביא את המעיין בהם להבנה טובה יותר של עולמם הפנימי של יהודי מרוקו, הדמיוני או הרפרגציאלי, ולהיכרות עמוקה יותר עם אחדות מדרכי ההתבטאות המקובלות ביותר עליהם. הם עשויים להביא את החוקר והמתעניין בהם למעמקי מסכת דימוייהם ומאווייהם ולמערכות הערכים שקבעו במובלע או בתת־המודע את אורחות־חייהם של יהודי מרוקו — במרוקו בוודאי, אך גם במקומות התיישבותם השונים לאחר יציאתם מארץ זו.

השירה האישית והחברתית בערבית יהודית של יהודי מרוקו-מקדם ומים כרך א 1981 -יוסף שטרית

עמוד 217