יהדות מרוקו עברה ותרבותה-אליעזר בשן-ספרות הקבלה
- 1. ספרות הקבלה .
סוגי היצירה הקבלית שחוברה על ידי חכמי מרוקו, כוללים פירושים לזוהר ולכתבי האר״י, תפילות, תיקונים, ספירות ושירה. לדעת המקובלים, האמת העמוקה נחשפת רק הודות למתודה קבלית. באמצעות יצירות אלה חיזקו החכמים את תקוות הגאולה.
במחצית הראשונה של המאה ה־13 עבר מרכז ההגות הקבלית מפרובנס לספרד ומשם למרוקו, ובה נוצר כנראה המיזוג בין אסטרולוגיה לקבלה. במיזוג זה תופש מקום נכבד ראשון המקובלים שם, ר׳ יהודה בן נסים אבן מלכא שפעל בשנות ה-60 של המאה ה־13, כנראה בפאס. הוא היה מקובל שעסק גם בחישוב הקץ ובוא המשיח, ותפש את ההיסטוריה של עם ישראל כחלק מהמאורעות העולמיים. בכתביו יש מיזוג של המאגיה הפילוסופית הערבית עם תורת הסוד היהודית. שיטתו הפילוסופית היא ניאו־אפלטונית בצירוף אמונות אסטרולוגיות. 'ספר יצירה' קסם לגדולי המחשבה והמדע היהודים. ר׳ יהודה אבן מלכה כתב בערבית ספר בשם ׳כתאב אנס אלגרב ותפסיר ספר יצירה׳, שתורגם לעברית על ידי אלמוני. המהדורה המדעית של הנוסח המקוצר בעברית יצאה על ידי י״א וידה, רמת גן תשל״ד.
למרכז הקבלי בדרעה שבדרום הגיעו ׳הזוהר׳ ומסורות קבליות מספרד ומפרובאנס למן סוף שנות ה־50 או ראשית ה־60 של המאה ה-13 ר' משה קורדובירו קשר את התגלות 'הזוהר׳ לדרעה. כאן חיו חכמי קבלה שגיבשו מסורת קבלית שקדמה לזו של מגורשי ספרד והיתה בלתי תלויה בה. האופייני לאסכולה זו הוא יחסה לרעיון הגאולה – גאולה פרטית ולא גאולה לאומית היסטורית כדוגמת קבלת האר״י, אשר שמה דגש על התיקון הקוסמי וכתוצאה ממנו התיקון הלאומי, כתהליך שעתיד להסתיים באחרית הימים. חכמי הקבלה במרוקו לא נחשפו למפגש בין הקבלה והפילוסופיה ותרבות הרנסנס, כפי שאירע באירופה ובמזרח התיכון.
בין היצירות הקבליות ניתן למצוא פירוש לספר ׳נתיבות החכמה וחמישים שערי בינה; שחובר על ידי המקובל ר־ דוד דרעי הלוי בשנת ק״נ (1390). חיבורים של מקובלים אחרים יצאו לאור על ידי ר׳ חנניה דרעי, בשם ׳חדר מלכות חכמת אדם׳, ורזי התורה מבוססים על תורת הקבלה מכתב יד עתיק שנמסר מהצדיק מסטיף רבי יצחק חי דרעי, הודפס בירושלים תשמ״ט.
העתקתם של כתבי יד קבליים השפיעה על יצירות נוספות שחוברו, ביניהם בתארודנת, שהיא בירת איזור הסוס, העורף של התרבות הברברית בדרום. שכן ׳הזוהר׳ תפס מקום מרכזי בחיי הדת של יהודי מרוקו בכל הדורות, ובייחוד אצל אלה שחיו בדרום. ר׳ יוסף בן שלום אשכנזי (הארוך) בילה כנראה את סוף ימיו בתארודנת, וחיבר פירוש קבלי לבראשית רבה, שהודפס בירושלים בתשמ״ה. במאה ה־16 פעלו בדרום מקובלים כמו יוסף אבן טבול ואברהם שלום, וכן ר׳ משה בן מימון אלבאז (1575־1604) מתארודנת, שחיבר את הספר ׳היכל הקודש', אמשטרדם תט״ו, שהוא פירוש על התפילות על פי ׳הזוהר׳, ר׳ יצחק הכהן חיבר את 'גינת ביתן׳, לוד תשנ״ח. חכמים מאסכולה זו היו אישים כריזמטיים, ביניהם ר׳ מסעוד בוזאגלו, ר׳ יעקב אביחצירא ואברהם אזולאי, וצאצאיהם ירשו תכונות אלה.
חיבורים קבליים קדומים הועתקו בפאם במאה ה־16. ספרו של משה די ליאון 'משכן העדות׳ הועתק ב־1528. 'ספר הגבול' של ר׳ דוד בן יהודה החסיד נכתב בפאס ב־1559.
במאה ה־16 פעל בקרב הברברים זרם דתי קנאי שהוציא מקרבו ׳מראבוטים׳ המחוננים ב'ברכה׳ – מעין רוח קודש או חסד שמיימי הצופן בקרבו כוחות טמירים. החוקרים מניחים שהיו קיימים קשרים והשפעה הדדית ביניהם לבין האסכולה הקבלית היהודית, שפעלה בקרב הברברים בהרי האטלס בדרום מרוקו ובמזרחה.
האסכולה האופיינית למגורשי ספרד ׳הזוהר׳ הודפס במנטובה ובקרימונה בשלושה כרכים בשנים שי״ח־ש״ב (1558־ 1560). ׳תיקוני הזוהר׳ הודפסו שם בשנת שי״ח. ההדפסה תרמה להפצת הקבלה, ולוותה בציפיות משיחיות.
עוד לפני ההדפסה חובר פירוש על ׳הזוהר; שלא הושפע ממקובלי צפת. ר׳ שמעון לביא, ממגורשי ספרד שחי בפאס בשנים 1492־1549, חיבר את ׳כתם פז; שהודפס בליוורנו תקנ״ה בשני כרכים, והוא מקור חשוב להכרת הקבלה במרוקו במאה ה־16 ואילך. ר׳ שמעון לביא חיבר גם ביאור המלים הזרות ביזוהר; שהודפס בספרו של חיים אברהם בן שמואל מירנדה, 'יד נאמן' שלוניקי תקס״ד. ׳הזוהר׳ זכה לפירושים שחיברו חכמי מרוקו, וחלק מהם הודפסו. ר׳ יהודה חייט, שחי בפאס בתחילת המאה ה־16, חיבר את ׳מנחת יהודה; מנטובה שי״ח, שהוא פירוש על ספר ׳מערכת האלהות׳ לר׳ פרץ מבעלי התוספות. ר׳ יהודה חליווה מפאס, שעלה לצפת, חיבר בה בשנת 1545 את ספרו ׳צפנת פענח; ׳הזוהר׳ שימש גם בסים לחיבורים רבים ברוח הקבלה. פירוש קבלי מוקדם לתורה חובר במרוקו על ידי ר׳ יעקב איפרגאן – ׳מנחה חדשה׳, שנכתב ב־1619 ונדפס בלוד בתשנ״ט.
יהדות מרוקו עברה ותרבותה-אליעזר בשן–ספרות הקבלה
עמוד 148
כתיבת תגובה