דברי שלום ואמת-הרב שלמה טולידאנו-חיזוק כמה פסקי הלכות ברוח הפסיקה של חכמי צפון אפריקה.

על הלכה זו יצא ערעור גדול בארץ מכיוון עדות המזרח וחסידי המנהג המכונה בטעות ׳מנהג ירושלים׳ או ׳נוסח ירושלמי׳. המערערים מתבססים בד״כ על חיבוריו של מופת הדור הרב עובדיה יוסף נר״ו שהלכותיו סוכמו וסודרו בסידרה ׳ילקוט יוסף׳ ע׳׳י בנו ר׳ יצחק נר״ו. לכן חיבורנו זה ילווה בד״כ את הסידרה ׳ילקוט יוסף׳.

טענות המערערים הם ביסודו של דבר, ארבע:

• יש דמיון רב בהלכה בין קהילות צפון אפריקה והאשכנזים.
• ההלכה בצפון אפריקה אינה כדעת מר״ן במקרים רבים.
• קהילות צפון אפריקה שבאו לארץ חייבות לנהוג כמנהג המקום בארץ, והוא המנהג המכונה ׳מנהג ירושלים׳ והנוסח המכונה ׳נוסח ירושלמי׳.
• הלכות רבות בצפון אפריקה נובעות ממיעוט התורה בצפון אפריקה ומהשפעות מאוחרות של מבקרים אשכנזים בדורות האחרונים.

בחיבור זה נוכיח כי טענות אלו אינן מבוססות. לפעמים הן אפילו מעידות על בורות מסויימת, כגון הטענה הרביעית.

[1] זה הפך למנהג קבוע שמנהגי צפון אפריקה נחשבים כחשודים בעיני כמה מחכמי עדות המזרח, כאילו שיהדות צפון אפריקה לא העמידה מתוך שורותיה חכמים ברמה נאותה. והלא ההיסטוריה מוכיחה דוקא את ההיפך: מעולם לא היתה הפסקה של מרכזי תורה מן השורה הראשונה בצפון אפריקה מן המאה העשירית ועד עליית היהודים משם בשנות החמישים. כל מרכזי התורה המפורסמים בעולם פרחו רק בחלק מן התקופה הארוכה הזאת: המרכז האשכנזי פרח מן המאה העשירית ועד המאה הי״ג; המרכז הספרדי פעל מן המאה העשירית ועד המאה הט״ו; המרכז הפולני פרח מן המאה הט״ו ועד המאה הכ^׳; המרכז הבבלי פרח מאחרי מרד בר-כוכבא ועד המאה הי״ב, ואז היתה הפסקה ארוכה עד המאה הי״ח, ושוב אנו שומעים עליהם: המרכז התורני התורקי יוצא למעשה לדרך אחרי גירוש ספרד, והוא מוביל בעולם היהודי עד המאה הי״ט; מצרים אירחה את גדולי חכמי ישראל בדורות רבים, אך הם באו כמעט כולם מבחוץ. א״י עצמה כמעט ופסקה ממנה התורה מתקופת הצלבנים (סוף המאה הי״א) ועד המאה הט״ז. הקהילה היחידה שדומה בהמשכיותה ליהדות צפון אפריקה היא יהדות תימן, וזה מסביר מדוע בשתי קהילות אלו נמצאים מנהגים עתיקים ומושרשים היטב.

כדי להדגים את רצף מרכזי התורה בצפון אפריקה, להלן כמה שמות בולטים בכל דור ודור:

• במאה העשירית מתבלטים המשורר הראשון שקבע את הנורמות של שירת ספרד הוא דונש ן׳ לברט מן העיר פאס (מחבר השיר ״דרור יקרא״), והמדקדק הראשון שקבע את השיטה התלת-עיצורית הוא ר׳ יהודה חיוג׳ מן העיר פאס, והוא היה רבו של ר׳ יונה ן׳ ג׳אנח ראש המדקדקים בכל הדורות;

2) המאה הי״א היא בסימנם של רבינו חננאל, רב נסים גאון, הרי״ף ורבינו אפרים תלמידו מקלעת חמאד שבאלג׳יריה;

3) במאה הי״ב מגיע מצפון אפריקה לספרד ולפרובנס ר׳ יוסף ן׳ פלאט שהיה רבו של הרב אב״ד בעל האשכול, ושתשובתו על הברכות עשתה רושם אדיר בימים ההם; בפאס לומד הרמב״ם אצל ר׳ יהודה הכהן בן שושאן שנהרג על קידוש ה׳ בתקופת השמד הנוראה, וכן חי בה בימים ההם ר׳ יהודה עבאס מחבר ״עת שערי רצון״;

4) במאה הי״ג מתכתבים ר׳ דוד בן זכרי ור׳ משה בן זכרי מפאס עם הרשב״א (תשובות הרשב״א ח״ג, רכ״ה); ר׳ זכריה בר׳ יהודה אגמאתי שחיבר את ספר הנר שהוא שיטה מקובצת על הבבות, ספר חשוב ביותר ששימר לנו את חידושיו של ר׳ יוסף ן׳ מיגש רבו של הרמב״ם ושל עוד ראשונים אחרים; 5) במאה הי״ד מגיעים מספרד לצפון אפריקה החכמים הבולטים: ר׳ אפרים אלנקאוה, הריב״ש והתשב״ץ, ובפאס כותב המקובל ר׳ נסים מלכה את החיבור המפורסם ״צניף מלכות״;

6) במאה הט״ו דורך כוכבם של ר׳ ישועה הלוי מתלמסאן בעל ״הליכות עולם״, שעליו כתב מר״ן ב״י את ״כללי הגמרא״ שלו, ור׳ סעדיה ן׳ דנאן;

6) ר׳ חיים גאגין ור׳ משה חלואה גיבורי המחלוקת על הנפיחה, ור׳ יעקב בירב, בדור הגירוש;

7) ר׳ אברהם אזולאי בעל הפירוש ״אור החמה״ על הזוהר הקדוש במאה הט״ז; הוא היה זקנו של רבינו החיד״א, ארבעה דורות לפניו;

8) במאה הי״ז – ר׳ יהודה ן׳ עטאר ור׳ יעקב ן׳ צור; ר׳ יעקב סספורטאס שבא מצפון אפריקה לאמסטרדם והיה ראש החץ במלחמה בשבתי צבי, והביא איתו כ״י של תשובות הרמב״ם והדפים אותן לראשונה ב-״פאר הדור״; ר׳ יעקב חגיז מזרע גולי ספרד, נולד בפאס (1620) ועלה ב- 1658 לירושלים והיה שם ראש הישיבה הבולט ביותר; חיבר שו״ת הלקט, ועוד חיבורים רבים; התנגד לשבתאות; היה חתנו של הרב המג״ן ר׳ משה גלאנטי; בנו ר׳ משה חגיז מחבר ״לקט הקמח״ הוא דמות בולטת עד מאד; 9) ר׳ חיים ן׳ עטאר, המלאך רפאל בירדוגו ור׳ שלום בוזאגלו בעל הפירוש המפורסם ״מקדש מלך״ על כל הזוהר, ר׳ נתן בורגיל מתוניס שחידושיו על התלמוד מפורסמים וחלק מהם נמצא בש״ס וילנא, ר׳ יצחק בן ר׳ בנימין טייב מתוניסיה בעל ״ערך השלחן״, ר׳ יהודה עייאש מאלג׳יריה בזמן החיד״א – במאה הי״ח;

10) במאה הי״ט ־ ר׳ דוד בן שמעון (צו״ף דב״ש) שעלה ממרוקו וחיזק את קהל המערבים בירושלים, בנו ר׳ אהרן בן שמעון שהיה רב ראשי בקהיר, ושניהם כתבו חיבורים חשובים על מנהגי ירושלים ומנהגי מצרים; ר׳ רפאל משה אלבז שהתעניין גם במדעים כלליים, והוגי הדעות: ר׳ חביב טולידאנו בן אליעזר ור׳ אליהו בן אמוזג שחולל את דת בני נח;

11) במאה הב׳ ־ האנציקלופדיסטים: ר׳ יוסף ן׳ נאים ור׳ יוסף משאש.

דברי שלום ואמת-הרב שלמה טולידאנו-חיזוק כמה פסקי הלכות ברוח הפסיקה של חכמי צפון אפריקה.