קינתו המפורסמת של הראב״ע ׳אהה ירד׳

קינתו המפורסמת של הראב״ע ׳אהה ירד׳ מתארת את חורבן קהילות מרוקו בזמן גזירות השמד של המווחדים, והיא מתחילה כך: ״איך נחרב/ המערב/ ורפו כל ידים״.

אֲהָהּ יָרַד / עֲלֵי סְפָרַד / רַע מִן הַשָּׁמַיִם

וְסֶפֶד רַב / עֲלֵי מַעֲרָב / לְזֹאת רָפוּ יָדַיִם

עֵינִי עֵינִי / יֹרְדָה מַּיִם

בְּכוֹת עֵינַי / בְּמַעְיָנַי / עַל עִיר אַלְיוֹסְנָהּ

בְּאֵין אָשָׁם / לְבָדָד שָׂם / הַגּוֹלָה שָׁכְנָה

בְּאֵין סַלֵּף / עֲדֵי אֶלֶף / שְׁנַיִם וְשִׁבְעִים שָׁנָה

וּבָא יוֹמָהּ / וְנָד עִמָּהּ / וְגַם הָיְתָה כְּאַלְמָנָה

בְּאֵין תּוֹרָה / וְאֵין מִקְרָא / וְהַמִּשְׁנָה נִטְמְנָה

וְהַתַּלְמוּד / כְּמוֹ גַּלְמוּד / כִּי כָּל הוֹדוֹ פָּנָה

וְיֵשׁ הוֹרְגִים / וְיֵשׁ עוֹרְגִים / מְקַוֵּם אָנָּה וָאָנָה

מְקוֹם תְּפִלָּה / וְגַם תְּהִלָּה / לְבֵית תִּפְלָה נִתָּנָהּ

וְקָרַע זָר / וְגוֹי אַכְזָר / דָּת אֶל הַנֶּאֱמָנָה

לְזֹאת אֶבְכֶּה / וְכַף אַכֶּה / וּבְפִי תָּמִיד קִינָה

וְאֵין לִי דָּמַי / וְאָמַר מִי / יִתֵּן רֹאשִׁי מַיִם

וְרֹאשׁ אֶקְרָא / וּמַר אֶצְרַח / עַל גּוֹלַת אֲשִׁבִּילִיָּא

עֲלֵי נְשִׂיאִים / וְהַקְּרֻאִים / בְּשֵׁמוֹת וַחֲכָמֶיהָ

וְעַל אַצִּילִים / וְהֵם חֲלָלִים / וּבְנֵיהֶם בְּשִׁבְיָהּ

וְאֵיךְ עֲזוּבָה / מְאוֹד קָרְטֳבָה / וּתְהִי כַּיָּם שְׁאִיהָ

וְשָׁם חֲכָמִים / וְגַם עֲצוּמִים / מֵתוּ בְּרָעָב וְצִיָּה

וְאֵין יְהוּדִי / וְגַם יְחִידִי / בְּגַאֲיָן גַּם אָלָמֶרְיָהָ

וּמָיוֹרְקָה / וְעִיר מַלַקָה / לֹא נִשְׁאֲרָה שָׁם מִחְיָה

וְהַיִּהוּדִים / וְהַשְּׁדוּדִים / הֻכּוּ מַכָּה טְרִיָּה

לְזֹאת אֶסְפְּדָהּ / וּמַר אֶלְמְדָה / וְאֶנְהֶה עוֹד נְהִי נְהִיהָ

לְשַׁאֲגוֹתַי / בְּתוּגוֹתַי / וְיִמְאֲסוּ כְּמוֹ מַיִם

וְהוֹי אֶקְרָא / כִּמְצֵרָה / עַל קְהִלַּת סָגְלְמָאסָה,

וְעִיר גְּאוֹנִים / וּנְבוֹנִים / מְאוֹרָם חֹשֶׁךְ כִּסָּה

וְשָׁח עַמּוּד / וְהַתַּלְמוּד / וְהַבִּנְיָּה נֶהֱרָסָהּ

וְהַמִּשְׁנָה / לִשְׁנִינָה / בְּרַגְלַיִם נִרְמָסָהּ

וְעִיר מְלוּכָה / וְהַנְּבוֹכָה / מַרְאַכַּס הַמְּיֻחָסָהּ

עֲלֵי יְקָרִים / מְדֻקָּרִים / עֵין אוֹיֵב לֹא חָסָה

אֲהָהּ אָפַס / קְהַל פַאס / יוֹם נִתְּנוּ לִמְשִׁסָּה

וְאֵי חֹסֶן / קְהַל תַּלְמְסֵן / וְהַדְרָתָהּ נָמַסָּה

וְקוֹל אָרִים / בְּתַמְרוּרִים / עֲלֵי סַבְתָּה ומִכְּנֶּאסָה

וְסּוּת אֶקְרְעָה / עֲלֵי דְּרָעָה / אֲשֶׁר לְפָנִים נִתְפָּשָׂהּ

וּבְיּוֹם שַׁבָּת / וּבֶן עִם בַּת / שָׁפְכוּ דָּמָם כְּמַּיִם.

וּמָה אַעַן / הֲכִי לְמַעַן / חַטָּאתִי זֹאת הָיְתָה

וּמֵאֵלִי / וְצוּר חֵילִי / רָעָה אֵלַי כָּלְתָה

לְמִי אֶשֹׁבֵּר / וְגַם אֲדַבֵּר / וְהַכֹּל יָדוֹ עָשְׂתָה

וְחַם לִבִּי / בְּתוֹךְ קִרְבִּי / עַל נַפְשִׁי אֲשֶׁר עִוְּתָה

וּמֵאַרְצָה / מְחוֹז חֶפְצָהּ / לְאֶרֶץ טְמֵאָה גָּלְתָה

וְנִכְלָמָהּ / וְנֶאֱלָמָהּ / לְסַפֵּר תְּלָאוֹת רָאֲתָה

וְעִם כְּאֵבָהּ / וּבִלְבָבָהּ / לְחֶסֶד צוּרָה קִוְּתָה

לְצַוֹּת פְּדוּת / וּמֵעַבְדוּת / כִּי בְּצֵל כְּנָפָיו חַסְתָּה

בְּבֵית כְּלָאִים / בְּכָל עֵת אִם / זָכְרָה שְׁמוֹ אָז חָיְתָה

וְרַק בִּכְיָהּ / עֲלֵי לֶחֱיָהּ / בְּיַד אַמָּה אֲשֶׁר קַשְׁתָּהּ

מְאֹד תִּירָא / עֲדֵי יֵרָא / אֱלֹקִים מִשָּׁמַיִם.

אֵיךְ נֶחֱרַב / הַמַּעֲרָב / וְרָפוּ כָּל–יָדַיִם!
וְאוֹי! יָרַד / עַל סְפָרַד / רַע מִן הַשָּׁמַיִם.
עֵינִי עֵינִי יֹרְדָה מַּיִם.

יְמֵי רָעָה / עַל דְּרָעָה / אֲשֶׁר בָּאוּ בַּתְּחִלָּה
בְּיוֹם בָּא צַר / חֹשֶׁךְ צַר / עָלֶיהָ וְאָבְלָה.
וְלָכַד עִיר / וְיָעִיר / חֲמָתוֹ עַל הַקְּהִלָּה,
קְהִלַּת אֵל / יִשְׂרָאֵל, / סְגֻלַּת שׁוֹכֵן מַעְלָה;
קְהַל יְשָׁרִים / וּכְשֵׁרִים, / הוֹד תּוֹרָה וְגָדְלָה.

וְחִישׁ צָדָם / וּלְכַדָּם / בְּיוֹם זַעַם וְחַלְחָלָה
יוֹם הַמַּר / וְהַנִּמְהָר, / יוֹם חֹשֶׁךְ וַאֲפֵלָה.
וְאָמַר: 'אֵי / אֵל רוֹאָה / וְלֹא נִרְאֶה לְחַשְׁמַלָּהּ?
בּוֹרַאֲכֶם / בּוֹחַרְכֶם / לֶהֱיוֹתְכֶם לוֹ סְגֻלָּה
יוֹשִׁיעֲכֶם / וְיַצִּילְכֶם / מֵחֶרֶב הַמְּחוֹלָלָהּ.

בְּרוֹ לָכֶם / וְגַם לְנַפְשְׁכֶם / תִּנָּצְלוּ מִשְּׁאוֹלָה.
הַאֲזִינוּ / וְהַאֲמִינוּ / בְּדָתֵי הַמְהֻלָּלָה.
…ן …ת / יִהְיֶה נִשְׁבַּת / וְדִין הַתּוֹרָה כַּלָּה,
אֲכַבֶּדְכֶם / וְאוֹשִׁיבְכֶם / בְּכֵס מִשְׂרָה וּגְדֻלָּה.

אִם תֹּאבוּ / וְתַקְשִׁיבוּ / תֹּאכְלוּ טוּבִי סֶלָה;
וְאִם תְּמָאֲנוּ / תִּנָּתְנוּ / לְחֶרֶב וּבִזָּה וְכִסְלָה'.
וְלֹא אָבוּ / וְהֵשִׁיבוּ / עַזֵּי–מֵצַח מִלָּה:
'גּוֹי סָכָל, / לֹא נוּכַל / לְהַחֲלִיף יָמִין בִּשְׂמֹאלָהּ;
דָּת צֶדֶק / בְּדָת חֶדֶק, / דִּין יָשָׁר בְּדִין עַוְלָה'.

וְחִישׁ גָּמְרוּ / וְגַם אָמְרוּ: / 'חָלִילָה! חָלִילָה
לִכְפֹּר בְּדָת / יְקַר חֶמְדַּת / דָּת אֵל נוֹרָא עֲלִילָה'.
וְלֹא רָצוּ / וְנִקְבְּצוּ / סַנֵדְרִי קְטַנָּה וּגְדוֹלָה;
וְהֵם שִׁבְעִים / וְאֶחָד עִם / שְׁלֹשָׁה וְעֶשְׂרִים עֲגֻלָּה.
וְנֶאֶסְרוּ / וְנִמְסְרוּ / לְפִי חֶרֶב בִּבֶהָלָה.

וְצַעֲקָתָם / וְנַאֲקָתָם / לֹא נִשְׁמְעָה בִּזְבוּלָה.
לְפִי רֶגַע / בָּא נֶגַע / אֲלֵיהֶם וְנַעֲשׂוּ כַּלָּה

בְּיוֹם שַׁבָּת / בֶּן עַם–בַּת / שָׁפְכוּ דָּמִים כַּמַּיִם.

וְהוֹי אֶקְרָא / כִּמְצֵרָה / עַל קְהִלַּת סַגֶלְמׇאְסָה,
וְעִיר גְּאוֹנִים / וּנְבוֹנִים / מְאוֹרָם חֹשֶׁךְ כִּסָּה
וְשַׁח עַמּוּד / וְהַתַּלְמוּד / וְהַבְּנִיָּה נֶהֶרְסָה
וְהַמִּשְׁנָה / לִשְׁנִינָה / בָּרַגְלַיִם נִרְמָסָה
וְעַל יְקָרִים / מְדֻקָּרִים / עַיִן אוֹיֵב לֹא חָסָה
וְאֵי חֹסֶן / קְהַל תְּלַמְסֶאן / וְהַדְרָתָם נָמַסָּה
וּגְדוֹלִים / בְּיַד עֲרֵלִים / חִישׁ הָיוּ לִמְשִׁסָּה
וְקוֹל אָרִים / בְּתַמְרוּרִים / עַל סַבְתָּה וּמִכְּנֶאְסַהּ
אֲצַפְצֵף כְּסוּס / עָגוּר לְסוּס / אֲשֶׁר הָיְתָה לְקַלָּסָה
וְעִיר אַגְמָאת / בְּלִי הַצְמַת / לְפִי רֶגַע נָמַסָּה
לְזֹאת אֶבְכֶּה / וְכַף אַכֶּה / וְיָדִי עַל חֲלָצַיִם
אוֹי אָפַס / כָּל קְהַל פָאס / וְחִישׁ אָבְדוּ מְהֵרָה
עִיר תּוֹרָה / וְהַמִּקְרָא / וְהַמִּשְׁנָה וְהַגְּמָרָא
עִיר חֲכָמִים / מְחֻכָּמִים / בְּסֻגְיָה וּבִסְבָרָה
וְתַלְמִידִים / וַחֲרֵדִים / בְּמִצְוַת אֶל בָּרָה
וְדַרְשָׁנִים / הַמְּבִינִים / בְּסוֹד סִפְרֵי וְגַם סִפְרָא
וּמִדְרָשׁוֹת / מֵאֵין חָשׁוֹת / וְלֹא תָּמוּשׁ הַתּוֹרָה
וְחַזָּנִין / מִתְחַנְּנִין / בְּקוֹל עָרֵב וּבְצוּרָה

אברהם אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא נולד בשנת ד’תתנ”ב לערך לאביו רבי מאיר, בטודלה שבספרד. הקהילה היהודית פרחה באותם ימים, ומנתה אישים דגולים כריה”ל ועוד. עם זאת, מבחינה גשמית היה מצב היהודים מורכב: מחד נשאו יהודים משרות רמות בחצרות המלכים, ונטלו חלק פעיל במסחר ובתרבות העיר, ומאידך סבלו מפעם לפעם מהתפרצויות שנאה מצד הגויים. בד’תתצ”ח החל רבי אברהם לנדוד ברחבי העולם: צפון אפריקה, קירואן, מצרים, ארץ הקודש ועוד. לאחר מכן שב לאירופה, ובאיטליה חיבר את פירושו לתורה שהושלם בשנת ד’תתקט”ו. בפרובאנס ישב לזמן מה, למד ולימד, ואף דן עם רבינו תם – בכתב ובפגישה פנים אל פנים. לאחר מכן שהה בלונדון שלוש שנים, חיבר שם את ספרו ‘יסוד מורא’. בגיל 75 חלה את חוליו בקוראו על עצמו את הפסוק: “ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן” – בן שבעים וחמש יצא הצדיק מחרון אף העולם, ונסתלק ביום א’ אדר ראשון. מקום ושנת פטירתו לא נודעו.

דברי שלום ואמת-הרב שלמה טולידאנו-חיזוק כמה פסקי הלכות ברוח הפסיקה של חכמי צפון אפריקה.

עמוד 16