מקדם ומים כרך ו' –חיפה 1995 -דניאל שרוטר ויוסף שרוטר-הרפורמה במוסדות היהודיים במרוקו-יישום הרפורמות בקהילת מוגדור

4. יישום הרפורמות בקהילת מוגדור

על פי רשימותיו של ראש השירותים המשפטיים ברונו בביקורו במוגדור בסוף 1917 מנתה האוכלוסייה היהודית המקומית 7,697 נפשות במפקד של ה־29 באוקטובר 1917 . ועד הקהילה, שנבחר בידי נכבדי הקסבה והמלאה, מנה חמישה חברים מתוך השבעה שנבחרו חמש או שש שנים לפני כן, וכולם מתושבי הקסבה. אשר לשניים האחרים, אחד נפטר, והשני פרש כמחאה על ניהולו האישי מדי של ראש הוועד, מסעוד עטייה. לנשיא הקהילה קמו אז מתנגדים — קומץ של סוחרים עשירים מן הקסבה. הם טענו נגדו שהשתמש לרעה במעמדו וחילק באופן שרירותי את כספי הצדקה, וביקשו מן הנציג הצרפתי שיוטל פיקוח על דרך ניהול ענייני הקהילה.

על פי דיווחו של ברונו ייצג הוועד את הקהילה בפני המנהל העירוני, תיווך בסכסוכים בין בני הקהילה וחילק את כספי הצדקה לעניים הרבים של הקהילה מדי שבוע, וכן בערבי פסחים, שבועות וכיפורים. הכנסות הוועד היו מורכבות מן המס על הייצוא והייבוא של סוחרי הקהילה, בשיעור משתנה לפי סוג הסחורה, מן המס על הבשר הכשר, ממס על שטרי מטען, ממס על מכירת עורות ומתרומות של חברי הקהילה. ההוצאות כללו עזרה לעניים ולחולים, תשלום משכורתם של הרבנים־המלמדים שלימדו בתלמודי התורה ותשלום משכורתם של שלושת הדיינים. הוועד השתתף לפני כן במימון חלק מהוצאות

בתי הספר של כי״ח, אך חדל מכך מספר חודשים לפני ביקורו של הפקיד בגלל הגידול במספר העניים. ברונו רשם_׳ שלרשותו של הוועד לא עמדו נכסי הקדש פרט אולי לבית כנסת אחד.“

המנהל העירוני הצרפתי במוגדור ביקש להחיל את הצ׳היר של 1918 , שקבע את ארגונה מחדש של הקהילה, וראש השירותים העירוניים של מוגדור זימן את נכבדי הקהילה לשם כך. המנהיגות החדשה נבחרה מתוך רשימת נכבדי הקהילה, שנקבעה בהליך של בחירות. מי היה זכאי לבחור ואיך נוהלו הבחירות, אי אפשר לברר זאת כעת. נספרו 1,646 קולות, וסביר להניח, שמתוך אוכלוסייה יהודית של ב־8,000 נפש ייצג מספר זה את רוב הגברים המבוגרים של הקהילה. ועד הקהילה הורכב משבעת המועמדים הראשונים במניין הקולות מתוך ארבעה־עשר מועמדים. השלטונות דאגו לוודא, שכל חברי הוועד יהיו ״מרוקאים במקורם״; ואלה שנבחרו ולא השתייכו לקטגוריה זו הוחלפו באחרים, וביניהם שני נתיני אעליה שנולדו בגיברלטר. יהודים שנולדו במרוקו והיו בני חסות זרה היו זכאים להיבחר, אך יהודים שהיו בעלי נתינות זרה ונולדו מחוץ למרוקו לא היו זכאים לכך גם אם היו אבותיהם מרוקאים. עו של הווזיר הראשי מה־7 בספטמבר 1918, קבע כי במוגדור יכולים שבעה נכבדים להיות חברי ועד ושבעת החברים התמנו רשמית.

המועמד שקיבל את מספר הקולות הגדול ביותר נבחר ליושב ראש הוועד. כל חברי הוועד הקודם היו חברים בוועד החדש, וראש השירותים העירוניים לא החליפם, וזאת בהתאם להוראות שקיבלו פקידי הפרוטקטורט מגנרל ליוטה, שביקש למנוע כל תסיסה בקרב היהודים עקב החלת הרפורמות. במו בן, אף שהדיינים של בית הדין המקומי היו אמורים להתמנות במישרין בידי השלטונות, הסכים השלטון הצרפתי ששלושת הדיינים המקומיים, ר׳ מסעוד כנאפו, ר׳ דוד כנאפו ור׳ יוסף בן עטאר, וכן מזכיר בית הדין יצחק בן שימול, ייבחרו למעשה בידי הקהילה. אשר לדיינים, רק שלושה הגישו את מועמדותם לשלושת המקומות, ואחד מהם היה אמור להתמנות אב בית הדין, אך הם קיבלו שלושתם יחדיו 242 קולות בלבד. לתפקיד מזכיר בית הדין נספרו 51 קולות בלבד לשלושה מועמדים. גם כאן לא ברור מי היה זכאי לבחור. ר׳ יוסף בן עטאר שקיבל את מספר הקולות הגדול ביותר היה אמור להיבחר כאב בית דין, אך הוא מונה לבית הדין הגבוה ברבאט, ודיין אחר מעיר אחרת היה צריך להתמנות במקומו, שכן מנהיגי הקהילה לא יכלו להצביע על מועמד מתאים מבני הקהילה. הדיין השלישי היה ר׳ משה חי אליקים, והשלושה התמנו רשמית ב־9 ביוני 1918.

מקדם ומים כרך ו' –חיפה 1995 -דניאל שרוטר ויוסף שרוטר-הרפורמה במוסדות היהודיים במרוקו-יישום הרפורמות בקהילת מוגדור

עמוד 86