הילד מסאפי -ד"ר יצחק-ג'ק עזראן
הקדמה: כדי להשאיר עקבות בזמן
וְעַתָּה, כִּתְבוּ לָכֶם אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת, וְלַמְּדָהּ אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, שִׂימָהּ בְּפִיהֶם: לְמַעַן תִּהְיֶה-לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת, לְעֵד–בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל.
'דברים פרק לאי פסוק יט
על פי הנחיית התורה, לכתב, ללמד, ולשמר, כמו שירה, אני כותב את מורשת יהדות סאפי כדי שהבאים אחרינו ילמדו, יכירו ויטפחו אותה עבור הדורות הבאים.
אני שייך לדור שהכיר ולמד את מורשת העבר, בעוד שבנותיי, נכדיי ונכדותיי וצעירים רבים כמותם, רואים בדורי ובתקופתי עולם ארכאי ומיושן. לכן, התפניתי מענייני היום יום, 'לפני רדת המסך,' כדי להעלות את סיפורי ואת סיפור קהילת סאפי על הכתב ובכך להשאיר עקבות בזמן.
כתיבת ספר אינה מלאכה פשוטה. היא דורשת להעלות זיכרונות מהעבר, זיכרונות שעוברים דרך פילטר הראייה של העיניים בהווה, אחרי עשרות שנים, עם תובנות לגבי העבר.
נולדתי, גדלתי וחייתי בעיר סאפי שבמרוקו והייתי בשר מבשרה של הקהילה עד לסיום הפרק היהודי, העיקרי שלה, בסוף שנות השבעים.
מעבר לרצון ולצורך לכתוב את קורות חיי, רציתי לתעד ולספר לדורות הבאים את עברה של קהילת יהדות סאפי במחצית השניה של המאה העשרים. חוט היסטורי בל ינותק. רציתי לספר, מכלי ראשון, את סיפורה של קהילת סאפי שבמרוקו, קהילה שנמוגה אחרי שש מאות שנים של חיים קהילתיים עשירים. קהילה שהייתה תוססת, מלוכדת ומתפקדת לעילא מבחינה חברתית, דתית, חינוכית, ציבורית וקהילתית, בעלת מוסדות אוטונומיים שניהלו אותה לאורך כל השנים.
במאות ה-19 וה-20 נהנתה הקהילה מחופש דתי, מיציבות, מקידמה ומחינוך מודרני וזאת הודות לכניסתה של רשת אליאנס, "כל ישראל חברים", לעיר. בעלי המלאכה ובעלי עסקים נהנו מפריחה ומרווחה כלכלית, תוך קיום יחסי ידידות חמים עם המוסלמים, שאיתם ובתוכם חיה הקהילה.
בספר זה אני נוגע בשורשיה העמוקים של הקהילה מאז גירוש ספרד ופורטוגל ועד להתבססותה בעיר נמל קטנה, דרומית לקזבלנקה על החוף האטלנטי. מגורשי ספרד, היהודים, השפיעו מאוד על הרכב הקהילה, על רווחתה, יוקרתה ותלמודה. היתה זו הגירה יהודית איכותית, משכילה, מיומנת ומוכשרת בעלת קשרים ענפים ויוזמות בתחום המסחר, הדיפלומטיה, העסקים והקשרים הבינלאומיים.
עד היום, "אולאד בן־זמירו" (בני בן־זמירו), מצאצאי מגורשי ספרד, נותרו הקדושים של יהדות סאפי. היו להם זכויות רבות בפיתוח העיר ובצמיחת חכמיה, כפי שמתואר בספר. מגורשי ספרד הסבו כבוד ורווחה לבני קהילתם, אם כיועצי המלכים המרוקנים, ואם כיזמים שהקימו את העיר א-סאווירה במאה ה- 18 בעשיריה הראשונה כמקורבים של עשירי המלך "טוג'אר אל סולטן".
ההווי המשפחתי של משפחת עזרן משקף נאמנה את מנהגי הקהילה, ההווי היהודי, והמסורות שהתקבעו מדוד לדור, ומתוארים באירועים משפחתיים כפי שאני חוויתי אותם. תפילתי היא שהקורא יספוג דרכי את חייה של קהילת סאפי. ההווי היה מתובל במסורות של ההילולות, ולמרות שלא הבנו, אז, את הרקע שלהן ואת חשיבותן, למדנו שאלו מחוות של כבוד והוקרה לחכמי מרוקו, על הרבנים והמלומדים הגדולים, הגאונים, ענקי הרוח והקבליסטים שפעלו גם במקומות נדחים. הם לימדו תורה, תלמוד, קבלה, מדרש וחשיבה יהודית מקורית, והעבירו ידע וחכמה מדור לדור כשהותירו אחריהם ספרי עיון, פרשנות, הלכה ומוסר מעמיקים.
כאמור, החשיפה לעולם המודרני והמתקדם, באמצעות מוסדות "אליאנס", חיזקה את קהילת סאפי ואפשרה לבניה נגישות למקצועות שונים בפקידות הבכירה של מרוקו, ברפואה, במשפטים, בהוראה, בבנקאות ובעולם המסחר.
החינוך המודרני המערבי במאה ה-20, בקרב ילדי סאפי, היה דבר מובן מאליו. במרוקו, החינוך בבתי ספר יהודיים, היה צרפתי לכל דבר ועניין, עם זיקה קלה ליהדות וללימוד השפה העברית. בו-זמנית, הלכו ודעכו מוסדות הלימוד היהודיים המסורתיים כמעט לחלוטין.
במקום לימודי קודש בחדר, התקיימו עתה, לימודים כלליים עיוניים, טכנולוגיים או מקצועיים, ואלה החליפו את לימודי הרבי. השפה הצרפתית הייתה מקובלת, נגישה ונהירה לכל.
בספר זה אני עומד גם על תרומתן של תנועת הצופים ותנועת הדאג' באירגונם של בני הנוער היהודי במרוקו. תשתית מאורגנת, פעילה וחיובית זו, הייתה הרקע לצמיחתן ולפעילותן של התנועות הציוניות, שהיוו אחרי קום המדינה את המנוע לעלייה המונית של יהדות מרוקו לישראל.
יהדות סאפי האמינה ש״בשנה הבאה בירושלים…" ובכל ערב פסח התפללה שהגאולה תתקיים בימיה. וכך היה.
להערכתי, מעל לשמונים אחוזים מכלל משפחות קהילת סאפי עלו ארצה. השאר היגרו לצרפת או לקנדה, אולם נשארו קשורים בלבם ובנפשם לעיר בה נולדו, לעמם ולישראל.
כיום, בכתיבת ספר (שנת 2023), לא נותר אף יהודי בעיר. בעזרת המדיה החברתית והקשרים שאחי, סולי עזרן, יצר בעיר, נחשפנו לאינטלקטואלים מוסלמים תושבי סאפי, כמו ברהים קריידה, או מר סי־טאהר אידריסי אל-חסני, עבד-אלעזיז מודדין, הכותבים, מספרים ומשמרים את העבר היהודי של סאפי.
מוסלמים רבים נוספים הם שותפים לאחווה מיוחדת זו וזוכים, כמובן, לתודת כל בני הקהילה וישמחו לחזור ולחדש את האחווה והידידות בין הדתות.
דו-קיום מופלא זה, יהודי־מוסלמי במרוקו, ובפרט בעיר סאפי שבה לא היה קיים מלאח יהודי, הוא מודל ייחודי של סובלנות אמיתית, קרבה ורצון הדדי לחזק ולטפח אותו. "הסכמי אברהם״, שמרוקו לקחה בהם חלק, ביססו וחיזקו את הקשר העמוק וההיסטורי איתה.
יהדות סאפי עברה במאה הקודמת מהפך, מקהילה מסורתית לקהילה מודרנית ומתקדמת, פתוחה לעולם המערבי וכזו שספגה את ערכיו הליברליים ולא הגיעה לארץ חסרת כל השכלה.
זכיתי, עם עלייתי לארץ, להיות בין מובילי ההשכלה, לרכוש תארים גבוהים, כך גם פלורנס אשתי ושנינו יחד, ציונים נלהבים ומחויבים לעמנו, לשגשוגו, לרווחתו ולתפארתו, ובאותה מידה מחויבים למורשת מבית אבא.
הילד מסאפי -ד"ר יצחק-ג'ק עזראן
עמוד 12
כתיבת תגובה