תנא דבי אליהו-להרה"ג רבי אליהו הצרפתי-אורות המגרב-תשע"ט- רבי שמואל הצרפתי- משפחת צרפתי וחכמיה בעיר פאס-משה עמאר.

חבריו ללימודים

הרא״ה מזכיר בחיבוריו אחדים מחבריו ללימודים, את רבי ראובן בן היעב״ץ, בפתיחה להספד שנשא עליו:

דרוש שדרשתי על שמועה כי באה שנתבקש בישיבה של מעלה בקצרות ימים החכם השלם כהה״ר ראובן ן מורנו הרב המובהק וכולל דיין ומצויין וחסיד מר קשישא כהה״ר יעקב ן צור, שמת בחה״מ [בחולי המגפה] בעיר סאלי, אב בחכמה ורך בשנים, שנותיו יהיו קרוב לחמשה ועשרים שנים, עמיתי בתורה ובמצוות, אוי לאזנים שכך שמעו, ה׳ ישקה לאביו כוס תנחומין, ויהיה מזבח כפרה בעד כל ישראל אמן. נתבקש בי״ג באב, וקדם לו מת בנו יחידו. ובאה השמועה בי״ז לאב, דרשתי עליו כ״א באב, יום ג׳ בשבת מש׳ ק״ב לפרט.

כמו כן מזכיר רבי שם טוב בן אמוזג, שכנראה למד איתו אצל רשב״א ור״ח בן עטר: ׳ואחרי כותבי זה השקפתי על חבור החכם רבי שם טוב בן אמוזג ז״ל וראיתי שכתב קרוב למה שכתבתי ….׳.. הרא״ה מזכיר חבר נוסף ׳הקשה אחינו החכם השלם ר׳ יוסף בן סאמון נר"ו.

הרא״ה בתיטואן

בשנת התצ״ח, מעוצמת הרעב ששרר באזור בשנה זו, הרא״ה ברח מפאס לתיטואן, כפי שמוזכר בחיבור שלפנינו: ׳להיות שבימי הרעב שעברו בשנת ח״ץ לתפ״ץ כשגלינו מארצינו לעיר תיטוואן יע״ה אחר עבור הפסח של השנה הנז״. בשנת הת״ק (1740) הרא״ה דרש בתיטואן לכבוד שמחת חתן. בשבתו בתיטואן דבק בתלמידי חכמים, עיין בכתביהם, נשא ונתן בדבריהם בענוה ובעוז. רבי מנחם עטיא מחכמי תיטואן, נדרש לבאר דברי הגמרא המצריכה לברכת הגומל עשרה ׳ותרי מינייהו רבנן׳, לבאר דברי הרא״ש ושאר הראשונים. הרא״ה בהיותו בתיטואן בשנת ת״ק העיר באריכות על תשובת רבי מנחם; ׳שנת ת״ק, בסדר שלח לך, בתיטואן יע״א. ראיתי מה שכתב החכם השלם ד״ו כהה״ר יצחק הלוי זלה״ה, על מוהרא״ם זלה״ה ומה שהקשה עליו, ונלע״ד לתרץ קושיות שהקשה על מהרא״ם ז״ל, ע״ה אליהו הצרפתי סי״ט׳. הוא נשא ונתץ עם חכמי העיר ׳ויכוח שהיה לי עם הרב יעקב טאוריל נר״ו על מה שכתב הרא״ם…; וכן מזכיר מה ששמע משם חכמי תיטואן, ׳ושמעתי בשם הרב הגדול כמה״ר חסדאי אלמושנינו׳. הוא שהה בתיטואן לפחות עד לשנת התק״א. בשנת התק״ב (1742) אנו מוצאים את הרא״ה בפאס, לשם חזר בראשית שנה זו או בסוף שנת התק״א. דומה שלהרא״ה היו קרובי משפחה בתיטואן, משום כך מצאנו אותו לפעמים שוהה בתיטואן, הוא הכיר את חכמי תיטואן ונשא ונתן עמהם בהלכה על אף המרחק הגיאוגרפי.

הרא״ה ורצונו לעלות לארץ ישראל

סמוך למחצית המאה הי״ח, גברה עלייתם של יהודים ממרוקו לארץ ישראל. משפחות רבות מכרו את רכושם, לקחו מקל נודדים ויצאו לדרך ביבשה ובים, ללא תמיכה וללא הדרכה. כשכל משאת נפשם להגיע אל ארץ חמדה. קשיים רבים עמדו בדרכם: מרחקים גדולים, דרכים עקלקלות והוצאות מרובות, גייסות ומלחמות בין עמים, וסכנת נפילה בשביה בידי שודדי דרכים, עם כל המשתמע מכך. אולם שום דבר לא עצר בעדם, כי עזה אהבתם וכמיהתם לזכות לדרוך על אדמת הקודש ארץ אבותינו ונחלתנו. גם הרא״ה, בצעירותו השתוקק לעלות לארץ ישראל, ולשם כך קיבל מחכמי מרוקו המלצה המתארת את אישיותו ואת יחוסו. יתכן שהוא הושפע מעלייתו של רבי חיים בן עטר או מיציאת חברו ר׳ יוסף בן סאמון, שיצא ממרוקו כדי לעלות לארץ ישראל, משום מה עלייתו של הרא״ה לא יצאה לפועל.

מרביץ תורה

עם חזרתו של הרא״ה מתיטואן לפאס, התמיד בתלמודו ביתר שאת ויתר עוז, וחידושים רבים מאשר נתחדשו לו בשנים אלו, העלה על הכתב, והם פזורים בכתביו המרובים. הרא״ה הרביץ תורה לתלמידים, הוא התמסר לתלמידיו וטיפל בהם כאב לבניו. סמך את תלמידיו בסמיכת חכמים, חלקם ידועים לנו בשמותיהם ויוזכרו בהמשך. שנים רבות לאחר שעזבו תלמידיו א ספסל הלימודים, המשיכו בקשרים עם הרא״ה בעל פה ובכתב, וביקשו ממנו עצה ותושיו וגם הוא היתה דעתו עליהם נענה לבקשותיהם, הדריכם ונתן להם גיבוי מול בעלי בתים וראשי קהילה שהתנכלו להם. כמאמר שלמה המלך: כַּ֭מַּיִם הַפָּנִ֣ים לַפָּנִ֑ים  כֵּ֤ן לֵֽב־הָ֝אָדָ֗ם לָֽאָדָֽם׃ (מש כז, יט), תלמידיו החזירו לו הוקרה ואהבה עזה. מתלמידיו הידועים לנו הם: רבי שאול ישועה [= להלן: רש״י] אביטבול, רבי שלמה אביטבול, רבי רפאל אהרן מונסונייגו, רבי מרדכי הלוי, רבי משה אלמושנינו, רבי שלם מאמאן, רבי בנימין לכרייף, רבי ישראל בן שעייא שכיהן כרב בג׳יבלטאר.

רבי ישועה אביטבול: נולד סביב שנת התצ״ט. חידושיו בהלכה ופסקיו נדפסו בספרו ׳אבני שי״ש׳, ב״ח, דרושיו וחידושיו בספרו ׳אבני קדש׳ (ירושלים תרצ״ד). עליו ראה משה עמאר, במבוא לשו״ת אבני שיש, מהדורת מ׳ עמאר, ירושלים תשע״א.

רבי שלמה אביטבול: רב ומו״ץ בצפרו, נודע כבעל צדקה. למד לפני ר׳ שאול ישועה אביטבול ולפני הרא״ה. והם הסמיכוהו לדיין. הוא כיהן ברבנות בצפרו. הוא נפטר בשנת התקע״ח. והניח אחריו סיפריה עשירה ומגוונת.

רבי רפאל אהרן מונסונייגו: בן רבי ידידיה משה מונסוניגו. נולד בסביבות שנת התק״ב, למד לפני רבי שאול סירירו ולפני הרא״ה, והוסמך ע״י הרא״ה. כיהן ברבנות בעיר פאס. הוא היה פוסק, דרשן ומשורר, והשאיר אחריו כמה וכמה חיבורים, ומהם נדפסו: ׳מי השילוח׳, ׳משכיות לבב׳ ו׳בנאות מדבר׳. נפטר בשנת הת״ר, בהיותו כבן שמונים שנה. עליו ראה משה עמאר, במבוא שכתב לחיבוריו ׳מי השילוח׳, מהד״צ לוד תשנ״ג; ׳בנאות מדבר׳,לוד תשע״ז.

רבי מרדכי הלוי: בן רבי אברהם ן׳ חסדאי. רבינו הספידו באב שנת תקכ״ז, וכינהו ״תלמידי החכם״ , נער בוכה, דרוש טו עמ׳ עו.

רבי משה אלמושנינו:  תלמידו משודך עם בתו של הרא״ה, נפטר בחייו ונספד על ידו: ״על תלמידי משודך בתי כה״ר משה אלמושנינו ז״ל בפקידת השבוע, בבית הכנסת הי״ג של כהה״ר רפאל עובד ן׳ צור נר״ו״ נער בוכה, דרוש כא בסופו, עמ׳ קכג.

רבי שלם מאמאן: נפטר ברביעי בשבת כ״ד לחשון התק״ב, ונספד ע״י הרא״ה: ״על תלמידי הנבון ה״ר שלם הנקרא מאמאן ז״ל״, ובסופו: נ״ל אליהו התק״ב בכסלו, ודרשתיו בפקידת החדש על תלמידי הנבון כה״ר שלם ן׳ מאמאן ז״ל״, נער בוכה, עמ׳ נו־נח. דרוש לת״ח שמת בקיצור שנים ב״מ על הנבון כהה״ר שמואל ן׳ מלכא ז״ל ובסופו רשם: חידשתיו באלול התקי״ט ליצירה… דרשתיו על תלמידי הבחור ונבון שלם ן׳ מאמאן שנפטר ברביעי בשבת כ״ד לחשון התק״ך ליצירה״, נער בוכה, ס-עא.

רבי בנימין לכרייף: מח״ס גבול בנימין, שהה בפאס ומכנה להרא״ה בספרו משי״ח (=מורי שיחיה) אליהו רבא, וראה בהקדמות לספר הנ״ל.

רבי ישראל בן שעייא שכיהן כרב בג׳יבלטאר: שאלות ותשובות ממנו נמצאות בשו״ת ר׳ יצחק בן וואליד, ויאמר יצחק, ליוורנו תרל״ב, ח״ב,חו״מ, סימנים מג ופא, ושם בסוף סימן מג, מציין שהיה תלמיד של הרא״ה וראה להלן יליד ציון הערה 306; משפטים צדיקים, ח״א, סימן י. תודתי נתונה לעמיתי ר׳ שלמה דיין שהפנה את תשומת לבי לתשובה זו. עליו ראה מלכי רבנן, דף עט טור ג. ר׳ ישראל נפטר בגיל מופלג בט״ז אייר ת״ר(1840).

בית הכנסת של משפחת צרפתי

כאמור לעיל עד למחצית המאה הי״ז היה בידי משפחת צרפתי בפאס בית כנסת ׳תלמוד תורה' הוא נחרב על ידי השלטונות עם עוד בתי כנסת בפאס בשנת ת״ו (1646). המשפחה הקימה בית כנסת חדש וגם הוא נחרב ברעב של שנת התצ״ח (1738). הרא״ה הקים שתי בתי כנסת אחת נקראת על שמו ׳צלאת אלחכם׳ [=בית הכנסת של החכם], התפלל בה ובה היתה הספריה המשפחתית. והשניה העמיד בה שליח ציבור את תלמידו רבי רפאל אהרן מונסונייגו, והיא נקראת גם על שם רבי אהרן. שתי הבתי כנסת התקיימו והתפללו בהן עד לשנות הששים של המאה העשרים. בעקבות העליה הגדולה לארץ ישראל ומעבר היהודים מהמלאח לגור בעיר החדשה, חדלו לתפקד.

תנא דבי אליהו-להרה"ג רבי אליהו הצרפתי-אורות המגרב-תשע"ט- רבי שמואל הצרפתי- משפחת צרפתי וחכמיה בעיר פאס-משה עמאר.

עמוד 55

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 225 מנויים נוספים
אוקטובר 2024
א ב ג ד ה ו ש
 12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  
רשימת הנושאים באתר