איפיוני הפסיקה ההלכתית של רבני המזרח והמגרב. – משה עמאר- היצירה ההלכתית.

  1. 8. השגת צדק חברתי

בתורה שבכתב ושבעל פה מצויות מצוות והלכות שמגמתן דאגה לצדק חברתי, לריסון היצר של החזק השולט, התקיף והעשיר, לבל ינצל את כוחו לדיכוי החלש ולקיפוחו. מטרת המצוות, כפי שהובנה ופורשה על ידי הפוסקים, היא להסדיר את היחסים במבנה החברתי והכלכלי הקיים, בין מעסיק למועסק, בין עשיר לאביון, ברוח של הגינות הדדית. רצונם הוא לעדן את המציאות, להקהות את חוד הניגודים החברתיים ־ המעמדיים שבין המצליחים, המוכשרים ובין אלה שמצליחים פחות. ההנחה "כי לא יחדל אביון מקרב הארץ" (דברים טו, יא) היא מציאות מתמדת, ובמסגרת החברתית־רכושנית הקיימת, חותרים החכמים לאיזון בין האינטרסים השונים, להתחשבות הדדית וליצירת שביל זהב, בו תהיינה לבעל היכולת זכויות מסוימות, אך גם החלש והעני לא יופקרו לשרירותו של החזק. בכל התקופות ובכל אתר היו קיימים אינטרסים מנוגדים שמשכו לצידם על חשבון אחרים.

החכמים, כגורם מוסרי וניטרלי, היוו את כף המאזניים ושימשו בלם מוסרי, ובמייצגי דבר ה', ראו לחובתם לעשות צדק יחסי, כפי כוחם עלי אדמות. מצד אחד, רצו להגן על המנוצלים ועל השכבות החלשות; מצד שני, ראו את העשירים כנושאי התא הקהילתי מבחינה חומרית. הם הנושאים בהוצאות שירותי הקהל ומוסדות התורה, והם השתדלנים בפני השלטונות. על החכמים היה, אפוא, לגשר בין שני קטבים אלה ולצאת ידי חובת קבוצות לחץ שונות. בפזורה הספרדית מצאנו תחומים רבים ומגוונים בנושא הצדק החברתי בהם החכמים קבעו עמדה. הם מוזכרים ונדונים בספרות התשובות, להלן חלק מהנושאים: חלוקה צודקת יותר של נטל המיסים; תשלום לפי הכנסות ולא לפי נפשות; בעיות מס מרביים לבעלי יכולת; העדפת מס ישיר על מס עקיף על מצרכים; נגד הפקעת מחירים; בעד תחרות במחירים ועידוד להסכמה על שביתת קונים כלחץ להורדת מחירי מזון; נגד הסגת גבול בפרנסות, דירות וחנויות; עידוד הסכמות להגבלת מותרות בסעודות ולבוש מפואר ותכשיטים, כדי שלא לבייש את מי שאין לו ולמנוע הסתבכות כספית של חסרי יכולת; מניעת השתלטותם של העשירים על סדרי הקהל והחלטותיו. העיקרון בדבר רוב הכופה החלטותיו על המיעוט, אושר, פרט למצבים בהם נוהג הרוב בשרירות ומטרתו לקפח את המיעוט. התערבות החכמים באה בשתי צורות:

1) כאשר פסקיהם של החכמים עלו בקנה אחד עם שורת הדין, ותפקידם היה לשכנע את הנוגעים בדבר שיקבלו את פסק ההלכה.

2) כאשר מידת הדין לא סיפקה את הרגשתם המוסרית, והחכמים חשו כי הנוהג לפי הדין הריהו בבחינת נבל ברשות התורה. במקרים אלה קבעו או יעצו, כי מן הראוי שינהגו לפנים משורת הדין.

 

החכמים יצאו נגד העלאת מחירים גם כשמדובר בצורכי מצווה. ר׳ משה דיטרני [=המבי״ט] מחכמי צפת במאה ה־16, מתח ביקורת חריפה על העשירים המשלמים מחירים גבוהים לאתרוגים מהודרים, כי בכך פוגעים בחסרי היכולת שאין ידם משגת לאתרוגים מהודרים. כי על ידי נהירה למהודרים נחשבים בעיני ההמון האתרוגים האחרים כפסולים (תשובות המבי״ט, ח״ג סימן מט). ובמרוקו בשנות השלשים של המאה העשרים, יהודים שחכרו את פרדסי האתרוגים העלו את מחירי האתרוגים. החכמים איימו לאסור על היחידים באותה שנה לרכוש להם אתרוג אם לא יחזירו את המחירים למה שהיה מקובל בכל שנה. האיום עזר והמחירים ירדו (תועפות ראם, סימן צז). כמו כן במאה ה18- באלג׳יר ובאיזמיר הועלו מחירי הדגים, החכמים תיקנו שלא לקנות דגים גם לשבת, כל עוד שלא ירדו המחירים. ר׳ יהודה עייאש באלג׳יר ור׳ חיים אבולעפיה באיזמיר, כל אחד במקומו ובזמנו עמדו על המשמר והדפו נסיונם של כמה עשירים לעקוף את התקנה (בית יהודה, ח״א, יור״ד, סי׳ לב. יצחק בן ג׳אמיל, חיים וחסד, תקנות ז ויג).

 

איפיוני הפסיקה ההלכתית של רבני המזרח והמגרב. – משה עמאר- היצירה ההלכתית.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 225 מנויים נוספים
אוקטובר 2024
א ב ג ד ה ו ש
 12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  
רשימת הנושאים באתר