נתיבות המערב-הרב אליהו ביטון -מנהגים הקשורים למעגלי החיים -מנהגי איסור והיתר

מנהגי איסור והיתר

נהגו לשלם לשוחט רק על הבהמות הכשרות, ולא על הטריפות:

כן הביא בספר נהגו העם (עניני שחיטה) ובספר תורות אמת(סימן י״ח) וראה כמו כן בספר תעלומות לב (יו״ד סימן י״ג):

נהגו להקל למעך ולנתק סרכות הריאה, ויש שהחמירו בדבר:

כן היה המנהג נפוץ, והביאו בספר נהגו העם (שם), וכמנהג המגורשים רבני קאסטיליא שהיו רבים מאד, והם היו לפני שזרח אורו של מרן, ואחד הדברים שהביאו עמם, הוא ענין מיעוך הסריכות, וציין שם לעיין בספר תורות אמת, ובספר אבני שיש ח״ב (דף צ״ב), ובספר ישמח לבב (דף מ׳) ובזבחי רצון ועוד, ומ״מ היו שהחמירו בדבר ואכלו אך ורק בשר חלק, שלא היו בו שום ספיקות בריאה, שהרי לדעת מרן ביו״ד (סימן ל״ט ס״י) הוא כאילו מאכיל טרפות בישראל, ודעת מרן הגרע״י ביחו״ד (ח״ג סימן נ״ו) שבא״י אתריה דמרן, בודאי צריכים להזהר בדבר מאד, ולא להכנס לחשש איסור טרפה עיי״ש, וכיום שיש בשר חלק בשופי, בודאי כל אחד חייב להחמיר בדבר כי מהיות טוב אל תקרא רע:

יש נהגו לאכול ״ארבה״, ויש שהחמירו בדבר:

הנה בפרי תואר (סימן פ״ה ס״א) לרבינו חיים בן עטר אסר את הארבה, ומ״מ היו גדולים שחלקו עליו והתירום, וראה בזה בספר תבואת הארץ (עמוד שע״ט) ובשו״ת נופת צופים (יו״ד סימן י״ג) והביאם בספר כשרות המזון להרב עמרם אדרעי(עמוד קנ״ח):

נהגו רבים שאין אוכלים ״טחול״ כלל, ויש שנהגו לאוכלו צלי, אחרי ניקור כדת:

כן כתב בספר נהגו העם (שחיטה) בשם ספר ישמח לבב עיי״ש:

נהגו לאכול ״כחל״ (עטיני פרה), ע״י חיתוך שתי וערב וטיחה בכותל, ומליחה, ומבשלים אותו אפילו עם בשר, ויש שהחמירו ובישלוהו לבדו דוקא:

כן כתב שם בנהגו העם בשם ספר תורות אמת עיי״ש:

נהגו בהכשרת בשר, להשרותו חצי שעה במים, ושעה במלח:

כן הביא בספר מנחה בלולה (דיני מליחה) ובקיצור שו״ע להר״ב טולידאנו (דיני מליחה), וכדעת הרמ״א שו״ע יו״ד (סימן ס״ט ס״ו):

נהגו לבשל בשר אחרי מליחתו בכל אופן, ויש שהחמירו לחולטו במים רותחים:

כן המנהג פשוט להקל וכדעת מרן השו״ע (יו״ד סימן ס״ט סי״ט), אלא שמרן עצמו הביא שם שיש שמצריכים חליטה, ובב״י כתב דהיכא דאפשר יש לחוש לזה שהוא סברת הרמב״ם, וראה בזה באורך בספר ילקוט״י (איסור והיתר עמוד תמ״ב), ובספר נהגו העם (עניני מליחה):

יש נהגו להחמיר להמתין בין חלב לבשר שש שעות. כבין בשר לחלב, והמנהג פשוט להקל. ולהמתין רק חצי שעה בין חלב לבשר:

כן מנהג פאס וסביבותיה, וכמובא בספר נו״ב(עמוד מ״ג) וכמובא ברמ״א (יו״ד סימן פ״ט ס״ב) על פי הזוהר, ואולם המנהג פשוט כדעת השו״ע שם:

נהגו להשתמש ב״נענע״. ע״י שטיפה טובה ברותחים, וסינון בבגד עב:

כן כתב הגר״ש משאש שליט״א, הביא דבריו בבית היהודי (ח״א דיני תולעים סימן ח׳ ס״א) ובמקורותיו שם

נהגו להקל בפת פלטר. ובקפה וכבושים של גוים:

כן נהגו להקל, והיא ע״פ השו״ע יו״ד (סימן קי״ב ס״ב) והרמ״א שם, וראה במקור חיים (פרק רס״ג ס״ב) מש״כ בשם האחרונים, ובענין קפה כן כתב בספר ליצחק ריח (מער׳ ב׳ ס״א) וראה במקור חיים (שם סעיף ט״ו) וראה שם בסעיף ט׳ לגבי כבושים:

נהגו להקל בחלב שחלבו גוי אף אם ישראל לא עמד על גבו, ויש שהחמירו בדבר, ובחמאה נהגו להקל:

כן נהגו רבים, וראה בספר מקור חיים (פרק רס״ב סמ״ג) בענין זה באורך:

יש נהגו כששולקים ביצים לשים בהם אפר:

כן הביא באוצרות הפוסקים (הל׳ ברכות) בשם פוסקים עיי״ש:

נתיבות המערב-הרב אליהו ביטון -מנהגים הקשורים למעגלי החיים –מנהגי איסור והיתר

עמוד 145