ר' דוד בוזגלו ותרומתו ל״שירת הבקשות״-דוד אוחיון-דוד בוזגלו לומד את אומנות הפיוט.

דוד בוזגלו לומד את אומנות הפיוט

דוד בוזגלו התאהב בפיוט ובמוסיקה האנדלוסית. אהבה זו שינתה את חייו והיתה בבחינת מהפך: ממורה ללשון העברית ולמקצועות היהדות הפך במשך השנים לגדול המשוררים והפיטנים של יהדות מרוקו. הוא השתמש בתכונותיו שציינתי בראשית הפרק: יכולת קליטה ותפיסה מהירה של חומר, זיכרון יוצא מן הכלל והפעם, גם אוזן מוסיקלית נדירה ועצמת קול יוצאת דופן.

ייתכן והשנים שבהן עשה בצעירותו במחיצת אביו, עת השתתפו בערבי ״שירת הבקשות״, עשו את שלהן והוא החליט, כי הכיוון שלו יהיה פיוט ומוסיקה אנדלוסית ערבית מקורית. ראשית דרכו היתה אצל ר׳ חיים עטר, הפיטן הידוע ממרקש שהיה בא במיוחד לקזבלנקה כדי ללמד את דור הצעיר את אמנות הפיוט. ר׳ חיים עטר (1955־1893) למד מערבים את המוסיקה האנדלוסית, שהיא מרכיב בסיסי וחשוב בלחני הפיוטים ב״שירת הבקשות״. הוא למד ממוסיקאים ערבים שחיו אז במרקש. ר׳ חיים עטר ניהל את חבורת הבקשות בבית ־ הכנסת ״סאבא״ שבמרקש, ובין השאר שימש כנגן תוף בתזמורת אנדלוסית יהודית.

הערת המחבר: את המידע על ר׳ חיים עטר שמעתי מפי המכר יוסף עטר, איש דימונה, שאביו הינו דודנו של ר׳ חיים עטר. בנו חי כיום באשדוד. מהמידע שנמסר לי על ידו אפשר לומר, כי היה לו מעמד נכבד בקרב חובבי השירה במרקש.

את זמנו הקדיש לאמנות הפיוט ולמוסיקה האנדלוסית, כך שעול הפרנסה נפל על כתפיה של אשתו(נפטרה לא מזמן ב־ 1995), שתפרה בגדים לחיילי הצבא הצרפתי שהוצבו אז במרוקו. ביום פטירתו ספד לו ר׳ דוד בוזגלו תלמידו בבית הכנסת ״אל עזאמה״ שבמלאח.

מההקדמה ל״שיר ידידות״ אפשר ללמוד על כך, כי קובץ זה יצא לאור ״בהשתדלות החכם המרומם המנוח ר׳ חיים עטר ז״ל, אשר יגע בו בכל כוחו״. בו זמנית, למד דוד בוזגלו הצעיר את אומנות המוסיקה האנדלוסית מפי ערבים ־ אמנים מוסיקאים שחיו אז בקזבלנקה. את השיעורים הוא מימן מכספיו האישיים, שקיבל תמורת עבודתו כמורה ללשון עברית.

החיבור הזה של מוסיקה אנדלוסית ופיוט, עליו הורכבה מוסיקה זו, עשו את שלהם; ועד מהרה שלט דוד בוזגלו בכל 11 הנובאת האנדלוסיות ובפיוטי ״שירת הבקשות״, כפי שהופיעו בקובץ ״שיר ידידות״ (הקובץ עצמו נערך עת הוא היה בן 19 שנה בלבד). שליטה זו בפיוטי ״שירת הבקשות״ לא היתה מתקיימת לולא חנן ה׳ את דוד בוזגלו בתכונות שכבר הזכרתי. הוא אף למד לנגן בעוד יחד עם חברים יהודים נוספים.

בשנות ה־ 20 העמיק דוד בוזגלו הצעיר את ידיעותיו בפיוטי הבקשות בפרט ובפיוט היהודי המרוקני בכלל. הוא העמיק כמו כן את ידיעותיו במוסיקה האנדלוסית. בשנות ה־ 30 לחייו הוא מבסס את עצמו כפיטן מוביל. הפיטן הצעיר זוכה לאהדה ומתקבל בשמחה רבה בכל בית ־ כנסת שאליו הוא נכנס ולערבי פיוט בבתים פרטיים אצל אחדים מגבירי קזבלנקה. עד מהרה מתחילה להתקבץ סביבו של דוד בוזגלו חבורת תלמידים מעין ״פרחי פיוט״, אשר שומרת בקנאות על קירבתה לכוכב העולה ומנסה ללמוד ממנו את אמנות הפיוט.

דוד בוזגלו לא נח ולא שקט לרגע. תמיד היה בתנועה מתמדת להספיק כמה שיותר. הוא מוכיח את גדולתו כפיטן בבתי הכנסת, בערבי ״שירת הבקשות״ ובערבי פיוט בבתים פרטיים. במקביל הוא התחיל לקבל הזמנות להשתתף בתפילות בבתי ־ כנסת שונים, וכך הוא עובר מבית ־הכנסת הקבוע שבו התפלל, בית כנסת ״מימון״ שברחוב ״שחומאט״, לבתי ־כנסת אחרים כמו בית־ כנסת ״אל עראיישין״. לא היו קלים חייו של דוד בוזגלו, עוד מגיל צעיר מאבד את עינו האחת, דבר שהקשה עליו לתפקד. אך עקשותו להמשיך ולהפיץ את הפיוט,כמו גם להמשיך ולשורר בערבי ״שירת הבקשות״, דרבנו אותו להתעלם מפגם הראיה, שהיה בו מצעירותו. לפני שאיבד את מאור עיניו, הוא חבר לנגנים ערבים והופיע יחד איתם בשירי ״אלא״ ערביים. התחברותו עם נגנים ועם זמרים ערבים העמיקה את ידיעותיו במוסיקה האנדלוסית, ויחד עם יכולתו הידועה להיות כעין ״בור סוד שאינו מאבד טיפה״, קלט וזכר ולמד באופן עצמי מכל מי שרק אפשר ללמוד ממנו. מאוחר יותר, הוא יהפוך בר־סמכא בעיני כול בכל הקשור למוסיקה האנדלוסית.
{ נוּבָּה היא יצירה במוזיקה האנדלוסית הצפון אפריקנית, הכוללת סולם מוזיקלי (בדומה למקאם המקובל במוזיקה המזרחית) ומערכת חוקים שעל פיהם נבנית היצירה. }
[מקאם (בערבית: مقام, בתרגום לעברית: מקום) הוא מבנה המגדיר מסגרת ליצירה מוזיקלית במוזיקה ערבית. כל מקאם כולל סדרת צלילים אבסולוטיים ומהלכים מלודיים אופייניים …]

ר' דוד בוזגלו ותרומתו ל״שירת הבקשות״-דוד אוחיון–דוד בוזגלו לומד את אומנות הפיוט.

עמוד 145