בְּרָהָם-אברהם לוי- הילד מילדי אוסלו

לא מקובל שאישה תתחתן עם בחור ללא הסכמת המשפחה. מצטט מהשיחה עם דודתי שושנה(ז״ל) המספרת לי על המפגש בין אימא לסבא שלום: אימא ואבא נסעו למשפחתה ב״ספרו״. אימא ביקשה ללכת לבד ולדבר עם אביה על הרצון להתחתן. לכן, השאירה את אבא לחכות לה בבית ״התה של יוסף״ ופנתה כמקובל לאביה לקבל את אישורו. פנייתה נידונה מראש לדחייה מוחלטת. אביה (סבא שלום) דחה את בקשתה בתוקף, ולא היה מוכן לשמוע על כך. סבא מאוד לא אהב שבתו בת השבע-עשרה חיה בעיר אחרת, הרחק מהמשפחה. ״לא מקובל עליי שבתי תתחתן עם אדם שלא מוכר לי״ פסק והוסיף: ״מדוע הוא לא בא לבקש ממני את ידך? בתי לא תתחתן עם אדם שאינו מוכר לי״. הלאו המוחלט שקיבלה מאביה כאב לה מאוד. אבא שמע על סירובו המוחלט של אביה והציע לאימא לבוא לדבר עימו. ״שנינו לבד לא נלך לדבר עם אבא״ אמרה, בצר לה ובחוכמתה הרבה, פנתה לעזרת אחיה הגדול שמואל, שהתמנה לרב, ״ראשו שופע חוכמה והוא יעזור לנו״. דודי(הרב שמואל) לאחר ששמע את אימא, ביקש שתגיע עם הבחור. אימי הלכה להביא את ״הבחור״ אותו השאירה בדוכן הספינז', ה״תה והקפה של יוסף״. בית הקפה המקומי היה חדרון בגודל שניים על שני מטרים, שני שולחנות מרובעים ושישה שרפרפים מקש, אך הבחור איננו. היא התחילה להסתובב בסביבה הקרובה והבחור לא נמצא. בצר לה, חזרה אימי לאחיה הרב שמואל, ״לא יודעת אנה הלך״ ספק אמרה לעצמה, ספק דיברה אליו. ״אם הוא רציני בכוונותיו הוא יחזור״, הרגיע אותה אחיה. לאחר שדחתה את הצעתו שילך לדבר עם אביה, ראשה לא היה פנוי לקלוט את דבריו שהוא יצא לסיבוב בעיר. השיטוט בעיר נגמר ואבי חזר והמתין במקום המפגש. בבית, אימא לא יודעת מה לעשות, נעשית מתוחה ועצובה יותר מרגע לרגע. הדוד ראה בצר לה ואמר, ״אסתר קומי, נלך יחד לפגוש את הבחור״ וכך היה. הדוד ואימא צעדו ל״קפה יוסף״ ומרחוק ראו את אבא ממתין. אימא הקשיבה לשיחה המתנהלת ביניהם, דודי שואל שאלות שיבהירו לו מי האיש העומד מולו. לאחר שהוא השתכנע, הוא נתן את ברכתו, ולקח על עצמו את תפקיד המגשר והמקשר בין אימא לאביהם (סבא שלום). סבא בהערכתו הרבה לבנו שהתמנה לרב, השתכנע ונתן את ברכתו וזאת בתנאי שהחתונה תתקיים בעירו(ספרו). כך בשעה טובה הוריי נישאו כדת וכדין ועברו למקנס למגורים במלאה הישן.

מהו המלאח (Mellah)

מלאה(בערבית: אל-מלאח) הוא שמו של הרובע היהודי בערי מרוקו (שם המקביל למושג ״גטו״ בקרב עדות אשכנז). בשנת 1438 הוקם המלאה הראשון בעיר פאס. מאוחר יותר הוקמו מלאחים נוספים, בשנת 1568 במרקש ובשנת 1682 במקנס. עד המאה ה-19, המלאה נתפש כמאפיין של עיר הבירה, אך לא בהכרח של ערים אחרות. הסולטאן מולאי סלימאן(1822-1792) שינה זאת והפך את המלאה לתופעה נפוצה ברוב ערי מרוקו. הוא היה אחראי לבנייתם של מלאחים במספר ערים חשובות – רבאט, מוגדיר, סלא ותטואן בה המלאח היה ידוע בשם הספרדיJuderia[(״הרובע היהודי״). בתטואן התיישבה קהילה גדולה ממגורשי ספרד. בהמשך נבנו מלאחים ברוב ערי מרוקו, ואף השכונות היהודיות הנפרדות בכפרים הקטנים קיבלו את השם ״מלאj״. ברבות מהערים, הגירוש למלאj משאר חלקי העיר היה כרוך בסבל רב ליהודים.

קיימות מספר סברות לגבי מקור השם ״מלאj״. סברה מקובלת אחת היא שהשם ״מלאj״ נובע מכך שהרובע היהודי הנפרד הראשון, שהוקם בעיר פאס, שכן בקרבת ביצות מלח. סברה אחרת היא שהיהודים הרבו באופן מסורתי לסחור במלח, ולכן הרובע בו גרו היהודים נקרא ״אל-מלאח״. יש מקורות סותרים ולכן אין יודעים בביטחון את מקור השם. המלאח היה מוקף בחומה שהפרידה בינו לבין הרובעים המוסלמים. הקמת החומה מסביב הרובע היהודי נבעה מהצורך להגנה מפני הפרעות שהיו תדירות ביהודים, בעיקר בתקופות של אי-יציבות. כדי להגן על היהודים, שכן המלאח לרוב בקרבת מוסדות השלטון, ובעיר הבירה בקרבת ארמון המלך.

בערים שבהן התקיים המלאח, נאסר על היהודים לגור מחוצה לו, ולרוב אף נאסר עליהם לצאת ממנו בלילות. התנאים בהם חיו בתוך המלאה, בדירות קטנות ללא מים זורמים בצפיפות רבה, גרמו למחלות ועוני. ב-1912 מרוקו הפכה למדינת חסות של צרפת, הצרפתים אישרו ליהודים לגור מחוץ לחומות המלאח תוך העלמת עין מצד השלטון. הצעירים והאמידים היו הראשונים לנצל את ההזדמנות ולעזוב את המלאה. בכמה ערים ובראשם מקנס, הקהילה היהודית של העיר בנתה לעצמה מלאה חדש מודרני ומרווח יותר, במטרה למנוע את עזיבת המשפחות. משפחתי גרה במלאה הישן, כאמור היה צפוף עם תנאים תברואתיים קשים. מים זורמים ושירותים לא היו בבתים.

ביוני 1940 הגרמנים כבשו את צרפת ושלטון וישי עלה. שלטון וישי לא בזבז זמן ומייד יצאו הוראות המגבילות את יהודי מרוקו (מרוקו הייתה מדינת חסות צרפתית). היהודים גורשו לתוך המלאח הישן. אין מקום מתאים יותר לנעול את היהודים מאשר המלאח המוקף חומה עם שערים ננעלים, אין יוצא ואין בא. כל היהודים נדרשו להתייצב לשם רישום פרטים אישיים ועיסוקיהם ולמסור הצהרת הון על כל רכושם.

בְּרָהָם-אברהם לוי- הילד מילדי אוסלו

עמוד 36