ר' דוד בוזגלו ותרומתו ל״שירת הבקשות״-דוד אוחיון-כפיטן
א. כפיטן
בבתי־הכנסת בקזבלנקה של שנות ה־ 40 וה־ 50 היה ר׳ דוד בוזגלו אורח קרוא בכל עת.
בכל בית־כנסת חיכו שישתתף איתם בתפילה. ר׳ דוד, שהיה שליח ציבור ופיטן ידוע, ידע לחלק את זמנו בין שאר בתי־הכנסת בעיר. הוא מימש את הציפיות ועבר מבית־כנסת לבית־ כנסת. כל בתי־הכנסת שבהם השתתף, אם בתפילה ואם במעמד הבקשות, היו מלאים מפה לפה. כל דבר שהוציא מפיו כדברי תורה או פיוטים, היה זוכה להתפעלות מפי השומעים. תגובת המתפללים היתה קבועה ״שיהיה בריא״.
קולו הנישא מעל לקולותיהם של המתפללים ושל הפיטנים האחרים הפך לקול המבוקש ביותר בקזבלנקה. גם לאחר שאיבד את ראייתו המשיך, מדי פעם, באהבתו ־ להיות שליח ציבור. זכרונו המופלא בא לידי ביטוי גם כאן. הוא הכיר את כל התפילות בע״פ ועל כך זכר תמיד לקריאות התפעלות מפי המשתתפים בתפילות.
הרב שלום משאש כותב בשבחו של ר׳ דוד בוזגלו:
"וכשהיה משורר בשבתות באשמורת הבוקר בקולו הנעים ומבטאו הנוה ורגשו הנעלה, היה כולו חוצב להבות אש, וכל גופו מרתית רתות, בשירים היוצאים מלב טהור כנצינצם בסיני, הנכנסים ללב כל שומעיה ובכללם אני הצעיר, וכל רוחם ונפשם מתמלאים רגש נורא, ומגיעים לתענוג נפלא שאין כמוהו. אשריו ואשרי חלקו שכיבד את ה' מגרונו וזיכה את הרבים…ואמרתי עליו בסיום הבקשות " מדור דוד לא קם כדוד", כי היה באמת דבר נפלא"
כפי שכבר ציינתי, לר׳ דוד לא היה בית־כנסת קבוע לתפילה. הוא ביקר בבתי כנסת שאליהם הוזמן. שם הוא חי והתפרנס מתרומתם של תורמים ונדיבי לב. כך הפך בעצם הפיוט, שהיה אהבת חייו, למקצועו, בבחינת ״תורתו־אומנותו״. לעתים ארגנו לו מגביות בין באי בתי־הכנסת. ידוע גם, כפי שסיפר לי שמשו מר משה אוחיון, כי בקזבלנקה ארגנו את תפילות הימים הנוראים במועדון תרבות מקומי, ולשם הוזמן ר׳ דוד בוזגלו כשליח ציבור וכפיטן. את המקומות היו צריכים להזמין ולשלם בעדם שבועות מראש. בדרך זו זכה וקיבל ח דוד חלק מהרווחים ששילשלו המארגנים לכיסם.
במועדון תרבות זה הנהיגו בחורף 1961 את ״שירת הבקשות״ בלילות שבת שבהם השתתף ר׳ דוד.
בערבי הבקשות שבהם נכח ר׳ דוד, רק מי שידע היטב את הפיוטים הורשה להשתתף בקטעי הסולו. ר׳ דוד לא הסכים שישירו בפניו ״פיטנים״ שאינם בקיאים היטב בפיוט, או שמזייפים בקולם. נלמד מכאן על שמיעתו המוסיקלית ורגישותו לסטיה מהלחן המקורי. אך אין בכך די. דוד גבאי, מי שהיה נער בן 17 שנה במקהלת ״נעים זמירות״, מספר בהתרגשות על ערבי הבקשות שבהם השתתף, ושם ראה ושמע את ר׳ דוד: ״כאשר היה נכנס ר׳ דוד לבית הכנסת היתה משתררת דממה מוחלטת, היתה לו שמיעה חדה, ואם מישהו מבין הנוכחים היה מדבר ומפריע, הוא מיד השתיק אותו. היינו מתפלאים מיכולת שליטתו באנשים, הוא היה בשבילנו הכל״. יכולת השליטה של ר׳ דוד במעמד הבקשות היתה ברורה. הוא לא הסכים שמסביב לשולחן המרכזי ישבו סתם ״עמך״ (כנהוג היום). בהיותו ה״מקדם״ של הערב הוא העביר את רשות הפיוט בין הפיטנים השונים, ולא היו כל עוררין על מעמדו. העדויות, כפי ששמעתי אותן, אומרות כי בשלב מסויים, כשהיו ערעור וקריאת תיגר על מעמדו מצידם של תלמידיו דוד אלמקייס ואברהם ארזואן, הם עזבו את החבורה של ר׳ דוד והקימו חבורה משלהם. כאשר גילה ר׳ דוד שהם עזבו, נעצב בליבו והוא החליט להמשיך בלעדיהם. כדי לרתק את הקהל ולמשכו לחבורה שלו, החליט ר׳ דוד לשבץ ב״שירת הבקשות״ גם אחדים מהלחנים השעביים המוכרים שהיו אז בקזבלנקה. לאחר זמן, חזרו שני התלמידים הפורשים לחבורה והכול חזר לתיקונו.
הדבר מזכיר לי במידה רבה את הפיטן המוביל בדימונה, מר יהודה ללוש. גם הוא לא נותן לפיטנים המזייפים בקולם להמשיך בפיוט. הוא מיד מתקן ונוזף בפיטן.
מקהלת ״נעים זמירות״ הוקמה ע״י יהודי ספרדי שחי בקזבלנקה בשם בן הרוש, והיא פעלה בבי״ס ״אם הבנים״. הנערים התקבלו למקהלה מגיל 12־11 שנה והוזמנו להיות נוכחים גם בערבי הבקשות.
מקרה זה לא ערער לרגע את מעמדו הנישא של ר׳ דוד בקרב המתפללים והמשכימים קום ל״שירת הבקשות״. הוא, כדרכו וכהרגלו, המשיך להלהיב בשירתו הנעימה ולהתלהב בעצמו. מרוב התלהבות אמר באחת ההזדמנויות: ״לולא התביישתי, היתי קם לרקוד בבית־ הכנסת״.
ר' דוד בוזגלו ותרומתו ל״שירת הבקשות״-דוד אוחיון–כפיטן
עמוד 148
כתיבת תגובה