איפיוני הפסיקה ההלכתית של רבני המזרח והמגרב. – משה עמאר- הימנעות מחומרות לציבור

9. הימנעות מחומרות לציבור

חכמי ספרד בפסיקתם היו כפופים אך ורק לכללי ההלכה. הם לא נטו לגבב חומרות כדי לצאת ידי כל הדעות. הם התבטו הרבה נגד העמסת חומרות על הציבור, להלן לדוגמה שני ציטוטים מר׳ דוד בן זמרא בתשובותיו (סימנים ו וקסג): ׳איני רואה לחדש חומרות על ישראל מה שלא החמירו הראשונים, והלוואי שישמרו מה שהוטל עליהם…׳ או ׳הנח להם לישראל, לא די להם מה שאסרה תורה ומה שהחמירו רבנן, אלא שאתה בא להוסיף חששא על חששא׳.

לדעתם מי שרוצה להחמיר על עצמו יעשה זאת בצנעה. הם ראו כיוהרא וגסות רוח את מי שנוהג בחומרא וחסידות בפרהסיה. להלן מעשה שהיה בקהיר במאה ה16־ המדגים עניין זה: מקצת חכמים נהגו שלא לאכול משחיטת חלק משוחטי העיר, מפני רינונים שהיו על אותם שוחטים שאינם עושים מלאכתם כראוי. לכן כאשר הוזמנו אותם החכמים למסיבות ולשמחות, הם התנו את השתתפותם בהכשרת כלי הבישול קודם. רדב׳׳ז נשאל האם אכן לפי ההלכה מחייבת הכשרת כלים כפי דרישת המחמירים. ותשובתו יכולים גם המחמירים לאכול באותם הכלים ללא הכשרה, מאחר שלא בטוח שהבשר שבושל בהם קודם נשחט על ידי השוחטים החשודים בעיניהם.

גם אם כן, יתכן שפעם הזו שחטו כהלכה. לאחר שהוא מבסס את דבריו ממקורות הלכתיים, הוא מסיים בהתרסה כלפי המחמירים: ׳שהדברים שאדם מחמיר על עצמו ואחרים נהגו בו היתר ואין איסורו מבורר, אין לשנות מנהגם. וכל שכן שלא להגעיל את כליהם… אם על כל פנים ירצה להחמיר על עצמו אפילו בכיוצ״ב, יכבד וישב בביתו, שגורם למחלוקת גדולה ולשנאת חינם ולחילול ה׳ (תשובות סימן אלף שס׳׳ט). כלומר אין מקום לחומרא ומי שרוצה להחמיר עליו לנהוג כך בצנעה בביתו, אבל בשעה שנמצא בציבור אסור לו להחמיר. הרדב״ז מעיד על עצמו, שכך הוא נוהג בדברים שלדעתו הם אסורים וחבריו חולקים עליו, הוא מחמיר בהיותו בביתו אבל בשעה שנמצא בחברה נוהג כמותם ואוכל ללא היסוס.

מסיפור זה גם ניתן ללמוד כי החכמים לא מיהרו לחרוץ דין על אופיו של איש.

אצלם כל יהודי הוא בחזקת זכאי כל עוד לא הוכח בראיות ברורות אחרת. גם בתשובת ר״י אבן מיגאש הנזכרת לעיל, השואלים הוסיפו להדגיש, שהמדובר בחכם שיש עליו רינונים ׳בלתי ירא שמים והעידו עליו ברשעיות רבות׳. ובתשובתו כשמתייחס לנקודה זו הוא כותב, אלא ׳מה שזכרת מהיותו בלתי ירא שמים, אם דיין קבוע צריך לחקור בזה….׳ כלומר, אינו קובע הלכה על סמך דברי השואלים, אלא הוא מצריך חקירה ודרישה כדי להחליט על סמך עובדות ועדויות, אם אכן מדובר באדם רשע, ולא רק סתם רינונים.

איפיוני הפסיקה ההלכתית של רבני המזרח והמגרב. – משה עמאר- הימנעות מחומרות לציבור

עמוד 20