1499 – 1549; יוצאי פורטוגל במסחר בדיפלומטיה ובחברה במרוקו; בני זמרו באזמור עריכה שלום בר אשר
המסחר בשטיחים וביין; שיתוף היהודים המקומיים בסחר התבואה
דוגמא למסחר המרובה והענף שבו סחרו יהודי סאפי עם יהודי פורטוגל היה ענף המרבדים, ה׳חנבאל׳. את הייצור עשו הערבים אך הפיקוח והשיווק נעשה בידי יהודים. בשנים 1512 – 1514 הזמין עמנואל אצל המתווך היהודי מאיר לוי מרבדים באיכות טובה ונאה. אך מאיר היה מוכן לשולחם רק אחרי שקיבל לידיו את מחירם ואחרי שהמלך ערב למשלוחם. כידוע, רחש הים התיכון והחוף האטלנטי של מרוקו שודדי ים. סוחרים מפולפלים יכלו לעשות רווחים כפולים במכירת מוצרי הייצוא ובפדיון ביזת הים במחיר נמוך. בצד סוחרים יהודים סחרו במקומות אלה סוחרים צרפתים, איטלקים ופורטוגזים. במכתב אחד המליץ כותבו בפני עמנואל לייסד מפעל לייצור שטיחים במרוקו, כיוון שיש לפורטוגל את כל הכלים והאמצעים להקמתו במרוקו.
ייזום, ייצור, תיווך שיווק ופדיון ביזת הים וזאת מבלי להירתע מתחרות של סוחרים אחרים הם תמצית פעילות מאיר לוי בסאפי.
ייתכן שהיהודים פעלו גם באגוז שליד עיר זו, שם החזיקו הפורטוגזים במצודה עד שנת .1525
סעיף בנושא הנדון הוא תעודה שיש בה חדירה נוספת לנתיבות המסחר והאספקה, שבהם פעלו היהודים לא רק בחופי האוקיאנוס האטלנטי אלא גם בתוך מרוקו, על יהודי פנים הארץ שבה. המקור הוא מכתב בערבית עממית שנכתב מיהודה בן זמרו לאחיו שמואל, מסעוד ושישיר. קהילת התשתית של פעילות המשפחה הזו בדרום היתה אזמור. מוזכרת חיטה שמביאים ערבים וכנראה סוחרים ומייצאים בה בני זמרו. קולין משער שהמכתב נכתב במראכש, שמה מייצאים ערביי אזמור את הדגן וערביי סכורה יין. הוא נכתב בשנת 1520 בימי השריף הסעדי אחמד אלערג׳ מלך מראכש.
כאן אנו נפגשים בעיר נוספת שהיתה מקפצה ממראכש לאוקינוס האטלנטי בשביל בני זמרו: אברהם בן זמרו מתמנה למתורגמן במאזאגאן, ב-1534 הוא מופיע בליסבון ומשם הוא מגיע לטנג׳יר בדרכו אל ארזילה כדי למסור מפח למפקד העיר. הוא גם מנחל משא ומתן כלכלי בין מולאי אחמד הנזכר, לבין לופו ברינגה על מעבר חופשי של אוניות פורטוגזיות ועל שחרור שבויים נוצריים. אברהם זכה להתירם מן השבי שבו שחו שנים רבות,.
מציאות ואגדה משמשים בקטע מן התעודה. תחילה, נסכמו: שיירה מאזור גורארה או תגורארין הגיעה (למראכש או לאזמורי) ובין היהודי עזוז בן סאסי לפתע זה ורוכב אחר, התנפלו על הכבשים והודיעו לרועים, שהם חלוצים של יהודים רבים הממהרים להגיע. שני הרוכבים שאלו אם בין בני הקאיד מחמד בן אחמד שלו השתייכו הרועים, אם יש ביניהם יהודים והם השיבו: ׳יש לנו רבים כדי שישלמו לנו את מס הגולגולת, כדי להכותם, ללעוג לחם ולהעליבם׳. הופעתם של שני הרוכבים עוררה פחד בין בני הברברים, הם התארחו אצל יהודי המקום שביקשום למסור אגרות לשריף (= מלך מרוקו), וזח חיפש את קאבסה לקרוא את האגרות. שני הרוכבים גם שאלו את יהודי גורארה ממה הם שותים והם השיבו: ״ממאה בארות שנעתקים ממקום למקום ומסתתמים לפי מסעותינו, יש בבארות די מים כדי להשקות את כבשינו, עגלינו גמלינו וסוסינו״ הכותב, כלומר יהודה בן זמרו פונה לאחיו שלא להטיל ספק בנושא זה. עובדה זאת, כלומר הלחם שהם קיבלו בשבט של אחמד ושממנו ניזונו כל בני השיירה הראו אותו במראכש. את ההודעות מאותו השבט החביא המלך, ׳נקווה שאלוהים יחפוך את חסיפור הזח לאמת ושלבותינו ישמחו בו.
דברים אלח משתלבים בסוגיית ׳חיהודים הברברים׳ שזכתה למחקר רב. היו שקשרו אותם ל׳בני משה׳ האגדיים ואחרים שייכים לבני שבטים יהודיים שחיו, כביכול, בין בני שבטים יהודיים בעמקי גיניאח’״.
אין זה חמקום לחזור על אותם מחקרים, אך יש בהן גרעין של אמת. יהודים היו פזורים באזור הדרע כמאה ועשרה ק״מ ממראכש, וייתכן שהם אלו שסיפקו תבואה לשווקיה ושאותה קנו בני זמרו. יהודים אחרים חיו בג׳מעת ג׳דיד שם משמש היהודי כ׳דואר׳, הוא העביר קשר בין מושל תאזור לבין מולאי אדריס במראכש. יש בידיעת אחת מאזור זח כדי להבליט את השוני בין המצב המועדף של חסוחרים היהודים יוצאי פורטוגל על פני היהודים המקומיים שנגדם נהגו בשרירות לב. שריף המקום נתן ליהודי לקרוא לו מכתב וכשלא ידע כלום ממנו הוא פקד לקשור אותו לארבעה סוסים שהמיתוהו.
הקהילה המרכזית באזור הדרום היתה מראכש שבה היו 3000 בתי אב יהודיים. תחילה הם חיו במרכז העיר אך בן המלך שליט העיר העבירם בשנת 1569 לקצה העיר, ליד ׳באב אגמאת׳ וכך הופרדו היהודים מן המוסלמים. שכונת היהודים מוקפת מארבעת צידיה ולה שער אחד גדול ושער קטן נוסף המוביל לבית העלמין. רוב היהודים הם צורפים שעושים כלי כסף נאים, אביזרים מפותחים לסוסים ויש ביניהם סוחרים. אך בעלי ההשפעה הם אלה שמנהלים את הכנסות המלך ומושלי האזור כיוון שעם זה, המאורים, אוהב לתת את הנהגת ענייניו וחשבונותיו בידי היהודים. כל יהודי משלם דוקאט אחד לראש, לבד מיתר המסים והמכסים.
1499 – 1549; יוצאי פורטוגל במסחר בדיפלומטיה ובחברה במרוקו; בני זמרו באזמור עריכה שלום בר אשר
עמוד 12
כתיבת תגובה