מי אתה, המעפיל מצפון אפריקה-דניאל בר אלי ביטון-פעילות מאורגנת ללימוד השפה העברית במגרב

פעילות מאורגנת ללימוד השפה העברית במגרב

מאמרים שפורסמו בעם וספר על ההתפתחות המוסדית הפורמלית והבלתי פורמלית של לימוד השפה העברית העידו על היקף לימוד העברית במרוקו ובטנג׳יר. פנחס חסין, מורה לעברית מקזבלנקה שלימד בשיעורי ערב של החברה להפצת התרבות העברית – חובבי השפה, פנה לב.ע.ע. וציין שאין בידיהם ספרים ללימוד השפה: ״אם המכשירים חסרים במה יעבוד האמן?״. להערכתו, המחסור במשאבים לא סייע להפצת השפה והתרבות העברית ואף מנע הקמת מוסדות לימוד נוספים בערי מרוקו שבהן נהג לבקר. המצב הטריד אותו, ובלשונו הציורית כתב ״כי מעיינות אין בנמצא, ומאיפה ישאבו מים זכים לרוות צמאונם?״. הוא ביקש ״ספרי לימוד ומדע, מילונים בעברית, מילון צרפתית־עברית ועיתונים״, וכמו כן ביקש לדעת מהם התנאים לקבלת סיוע כספי לקידום מטרות אלו: ש״ימהרו וישלחו ספרים ועיתונים בכל יום כקרבן התמיד!״. ההשוואה לקורבן התמיד היא סימבולית ומתבקשת מארגון חובבי השפה, והעידה על חשיבות שיתוף הפעולה, שהתבטא במשלוח ספרים מפלשתינה־א״י.

אלמלח סאלומון כתב לב.ע.ע. וקיווה שבקשות תלמידיו באגודת מגן דוד לא יישכחו, למרות שהוא פרש מהאגודה, הקים ״עם הרבה בחורים ובחורות את ׳ברית החשמונאים׳ והכשיר שלושה מורים לעברית […] ועתה השבח לאל אפילו הבנות יודעת לדבר עברית״. הוא ביקש מילון עברי־צרפתי־עברי וספר תנ״ך. מכתבו מעיד על פתיחות כלפי בנות שרצו ללמוד שפה עברית. יוסף ועאקנין מאגודת מגן דוד בקזבלנקה פנה אל הסתדרות הציונית בבקשה לקבל ספרי קריאה של י״ל גורדון, מיכה לבינזון, שירי ביאליק, לוח הארץ לשנת תש״ה ואת השבועונים הסולם ועתידות. במכתב נוסף הביע נכונות לשלם תמורתם. על מכתב התשובה של הסוכנות היהודית נוספה הערה בכתב יד ש״יש להפנות את ועאקנין לפדרציה הציונית בקזבלנקא״. הערה זו הייתה מהצעדים הראשונים שנקטה הסוכנות היהודית כדי לרכז את הפניות אליה בנושאים אלו במקום אחד בקזבלנקה – משרדי הפדרציה הציונית.

חנניה דאהאן, מהעיר סאלה, תיאר את מערכת החינוך בעירו ומסר נתונים על מספר התלמידים, המורים ושכרם. בבית ספר אליאנס (כי״ח) לימדו שנים־עשר מורים ולמדו 550 בנים ובנות בעשר כיתות. בתלמודי תורה לימדו תשעה מורים ולמדו 500 בנים בתשע כיתות, ובישיבה מורה אחד ל־12 תלמידים. אפשר לזהות הבחנה בין תלמוד תורה, שלא היה פתוח בפני בנות, ובין בית ספר כי״ח, שבנות למדו בו.

שמואל אלמאליח שלח דוח מפורט על הוראת העברית הפורמלית בבתי הספר של כל ישראל חברים בקזבלנקה בפרט, ועל מערכת החינוך העברי במרוקו בכלל. להערכתו, ״נחוץ שהמורים יהיו מוכנים למלא תפקיד זה״. המורים היו חסרי הכשרה וניסיון, ומקצתם הסתפקו בתרגום פרשת השבוע לערבית. הוא הזכיר שבסאפי ישנו בית ספר שצויד בכל האמצעים, אך לא היה מנהל מתאים שיפקח על לימודי העברית. אלמאליח קבע נחרצות ש״שעת האימפרוביזציה כבר חלפה ונחוץ לרכז את לימודי העברית״. מכאן עולה ביקורת נגד שיטות הלימוד המאולתרות שנהגו במרוקו באותה עת. לצורך זה ביקש ספרים וחומרי לימוד ש״בהם משתמשים בבתי ספר בארץ ישראל״, בעלות של מאה לא״י, והבטיח לשלם תמורתם כאשר יתאפשר. דיווחים אלו העידו על ההיבט הפורמלי של לימוד העברית בסטנדרטים גבוהים שהציב אלמאליח ללימוד השפה, כלומר שימוש בחומרים שנלמדו בבתי הספר בארץ ישראל, אך ניכר חסרונו של סמינר להכשרת מורים.

יוסף סבאג ממכנאס, חבר בתנועת ברית חלוצים דתיים(׳בח״ד׳), הודה לוורפל(יצחק רפאל) מהמדור הדתי על קבלת החומר ״שישמש מכשיר חשוב להפצת רעיונותינו״. הוא דיווח על 600 חברי בח״ד במכנאס שעסקו בלימוד השפה העברית, והוסיף שאומברטו שלמה נכון, נציג הסוכנות היהודית, ביקר בבית הספר העברי בעיר. סבאג ציין ש״ירושלים במרוקו״ (מכנאס) זקוקה לספרים בעברית ובצרפתית ״ובפרט על נושאים דתיים״. ד״ר קורץ השיב לו שכל בקשותיו ימולאו. סבאג אישר את קבלת הספרים והחומרים שהרוו את ״צימאוננו הרוחני במקצת״. הבקשה לקבל ספרים בנושאים דתיים אינה יוצאת דופן, אך הבקשה לקבל חומרים שיסייעו להפיץ את התפיסה האידיאולוגית של הפועל המזרחי שתנועת בח״ד הייתה זרוע שלה, ליישום תהליך הקואופטציה ולגיוס קהל מסורתי למפלגה היא חריגה. היא מאפיינת גם את פעילותם של שליחי הקיבוץ המאוחד, ומגמות אלו עמדו בסתירה לתפיסת החלוץ האחיד שהייתה אמורה להימנע מלהביא למגרב את הפלגנות הפוליטית הארץ־ ישראלית שזה כבר אבד עליה הכלח.

שמעון זאבאלי ניהל התכתבות ענפה עם מחלקות הסוכנות היהודית וברית עברית עולמית. זאבאלי דיווח בפרוטרוט על לימודי השפה העברית בשיעורי ערב לבחורים ובחורות באגודת מגן דוד בקזבלנקה. הוא ציין שבבית הכנסת שבו התקיים מועדון עברי בכל שבת ״האשה לא פחות מהאיש לוקחת רשות הדבור ועומדת על הבמה ומדברת״. האם במרוקו היה מעמד האישה חשוב כל כך, או שמא נועדה הפנייה להישמע באוזני תנועה אידיאולוגית – הציונות – שחרתה על דגלה שוויון מגדרי? זאבאלי שאף לאחד את החברות: חובבי השפה – ללימוד עברית בערב; נעים זמירות – אם הבנים – שארגנה עונג שבת ולימוד עברית; שארל נטר – שהתמקדה בפעילות ספורט, ואליעזר בן יהודה – שקידמה את הפצת השפה והתרבות. כאמור, השליחים התאומים פרידמן וכהן, ששהו במרוקו בתקופה זו, טענו שהצליחו ליצור את האיחוד כבר בשליחותם הראשונה. אבל מדברי זאבאלי עולה שהפדרציה הציונית בקזבלנקה לא נקטה כל פעולה כדי לאחד אגודות אלו. הוא הטיח בה ביקורת: ״יש לנו נוער נלהב ואין לנו בעלי השפעה – והמשפיעים הם ציונים כשיש להם פנאי״.

מי אתה, המעפיל מצפון אפריקה-דניאל בר אלי ביטון-פעילות מאורגנת ללימוד השפה העברית במגרב

עמוד 84