40 שנות ישוב יהודי בעזה, באר שבע והקמת חוות רוחמה-מרדכי אלקיים-כסלו תשנ"ה-1994

פרק שביעי – 1912-1909

מינוי חכם נסים למוכתר יהודי עזה

חכם נסים, מוכתר יהודי עזה, היה סוחר ישר והגון, ואיש ציבור שסייע לכל מי שפנה לעזרתו, יהודי כערבי. קשריו עם השלטונות היו מקיפים ואמיצים. הכל רחשו לו כבוד. הוא זכה להערכתם של מופתי באר-שבע, שייח' נעמן בסיסו, וראשי הדת המוסלמית, משום ששלט בשפה הערבית ובקוראן הקדוש. הם ראו בו אחד משלהם. הוא היה אצלם בן-בית, וגם אצל הכמרים הנוצרים שכנסייתם האורתודוקסית עמדה בעזה מול בית-המסחר לעצים ולחומרי-בנין שלו. הם העריצו את יושרו, ונהגו לבוא אליו כדי שיכריע בסיכסוכיהם, בפרט כאשר נתמנה למוכתר יהודי עזה.

שכניו הנוצרים נהגו לשתות עימו קפה ולקנות ממנו עצים בתשלומים לשיפוץ הכנסיה, שכן הם היו עניים מאוד והפרוטה לא היתה מצויה בכיסם. חכם נסים היה אומר: "יש לי קונים שאני מתפרנס מהם, ויש לי קונים שמתפרנסים ממני. העיקר לדעת לשמור על האיזון. אני משלם כופר, כי אני מפרנס את האלימים והפושעים שאינם יודעים לשלם חוב, אולם הם משפיעים על זולתם לשלם. מעולם לא הפסדתי".

ראשי עדות המוסלמים והנוצרים הזמינו אותו להשתתף בטכסי חגיהם ושמחותיהם, ועשוהו בורר בכל ענין המחייב בוררות, "סולחה", או משפט לגאולת דם. המוכתר היהודי,שהיה איש חברון, התפטר והישוב בעזה גדל. השלטונות חיפשו מועמד יהודי למוכתר על הישוב היהודי, והכל המליצו עליו כיוון שהיה נתין עותומאני.

הקמת מועצה צבאית מחוזית למחוז עזה

בשנת 1908 העניק הסולטן עבד אלחמיד לנתינים העותומאנים, הנוצרים והיהודים, מעמד שווה בזכויות ובחובות כמו למוסלמים, העניק להם זכות לרכוש אדמה ולבנות בתים, וגם להתגייס לצבא הוד-מלכותו, זכות שנחשבה לכבוד גדול בעיני השלטונות כיוון שעד אז היו זכויות אלה שמורות לאזרחים המוסלמים בלבד. בעקבות הענקת הזכויות, נצטווה מושל מחוז עזה להקים מועצה צבאית מחוזית לגיוס ולשחרור אזרחים במחוז עזה, שהקיף ישובים רבים, מראשון-לציון עד רפיח.

על-פי החוק, חלה בימים ההם חובת הגיוס לעבודות ציבוריות בימי שלום על אזרחים בגילים 25-17. אלה שלא היו מעונינים להתגייס קיבלו אפשרות להשתחרר תמורת כופר של חמש לירות זהב. כל הגילאים חוייבו להופיע בפני המועצה הצבאית המחוזית בראשות מושל המחוז, כדי להתגייס או להשתחרר תמורת כופר.

למועצה מונו שמונה נציגים: חמישה מוסלמים, שני נוצרים ויהודי אחד. נציגי המוסלמים היו: היו׳יר חאג' אחמד עארף, המופתי של עזה: חאג' סעיד אלשווה, ראש עיריית עזה: שייח' מחמוד אבו רמדאן, אלג׳לייני: ואבו שעבן. נציגי הנוצרים היו הכומר פרח אביע וג׳ברא סאנה, בראשותו של המושל הצבאי. כולם המליצו על המוכתר חכם נסים והוא נתמנה לנציג היהודים.

בטכס ההודיה הצבאי בחג-העצמאות הוזמנו כל ראשי המועצה הצבאית ללשכת מושל המחוז, בבנין הסריה, להודות למלך עבד אלחמיד על שהעניק מעמר שווה לכל שלוש הדתות. כולם באו בלבוש חגיגי. נציג הנוצרים הכומר האורתודוכסי הגיע עם הקוואס, שהלך לפניו כשבידו מוט צלב גדול מכסף. כל יתר הנציגים המוסלמים, וכן נסים אלקיים, באו בלבוש אומבז משי(חלוק), עבאייה ירוקה ותרבוש אדום.

אחרי שיושב-ראש המועצה הצבאית, המופתי חאג' אחמד עארף, סיים את ברכתו, הוא פסח על הנציג הנוצרי והזמין לברך אחריו את הנציג היהודי, שכן באותו זמן העדיפו המוסלמים את היהודים על פני הנוצרים.

חכם נסים אלקיים קם על רגליו והכריז: "המלך והקיסר ירום הודו!" כל המסובים קמו על רגליהם, והוא הוסיף לאמור: "הנותן תשועה למלכים הוא יברך, יגדיל וירומם את המלך שנתן את השוויון לשלוש הדתות וזיכה אותנו להתגייס לצבאו. ה' ירים את המלך והקיסר מעלה".

הקמת הוועדה הצבאית המחוזית נועדה להגדיל את הכנסות הממשלה מאזרחיה, שכן בטרם הקמתה מרבית האזרחים העותומאניים השתמטו מחובותיהם. בראש הוועדה עמד הקאימקם של מחוז עזה במי שמוסמך לאשר את החלטותיה ומסקנותיה, שנתקבלו ברוב קולות. רק לעיתים רחוקות התערב בשיקולים ושאל שאלות הבהרה, בדי להשתכנע בהחלטות ובנושאים שלא היו נהירים לו.

בראשית הקמתה, בשנת 1908, עסקה הוועדה בנושא ההכנסות למחוז מהכופר ששילמו צעירים חייבי גיוס תמורת אי גיוסם. הממשלה התורכית היתה מעונינת יותר בכופר מאשר במגוייסים. אפילו את אלה שהסכימו להתגייס, שיכנעו כי כדאי להם לשלם כופר: מי שבחר להתגייס, שלחו אותו, בימות שלום, לעבודות כאלה שיבריחו אותו, ואז, כדי להשתחרר, שילם 150 במקום 100 אחוזים כופר. בשנת 1913 השתנה המצב והממשלה היתה מעוניינת יותר בצעירים לאימונים, ולא ששה לשחררם אפילו תמורת כופר.

בשנים 1912-1908 התכנסה הוועדה פעמיים-שלוש בשנה. החל בשנת 1913 התכנסה הוועדה אחת לחודשיים, ומשנת 1914 התכנסה אחת בחודש, ולפעמים גם פעמיים-שלוש בחודש. יושב-ראש הוועדה היה מופתי עזה, או חאג' סעיד אלשווה, ראש עיריית עזה, והם היו שולחים הודעות לכינוס הוועדה.

40 שנות ישוב יהודי בעזה, באר שבע והקמת חוות רוחמה-מרדכי אלקיים-כסלו תשנ"ה-1994 –

עמוד 131