יהודי צפון אפריקה וארץ ישראל-הפעילות הציונית בצפון אפריקה עד סוף מלחמת העולם השנייה-מיכאל אביטבול- תנועת הציונות במרוקו

בהרצאה זו ננסה להראות, על סמך תעודות שנמצאו בארכיון הציוני המרכזי בירושלים, כי גם במרוקו החלה הפעילות הציונית במסגרת ההסתדרות הציונית עוד בתקופתו של ד״ר הרצל — מייסד התנועה, וגם שם, כמו במצרים, גילו המוסדות הציוניים המרכזיים ומנהיגי התנועה עניין בקיומה והתפתחותה של הפעילות הציונית והיו מוכנים לסייע בכך.

הידיעות הראשונות על פעילות ציונית מאורגנת במרוקו במסגרת ההסתדרות הציונית הם מסתיו שנת 1900. ב־11 בספטמבר 1900 הודיע ד׳׳ר י׳ ברליאבסקי, רופא יליד רוסיה שקיבל את חינוכו בצרפת ועבר להתיישב במרוקו הספרדית, לנשיא הוועד הפועל הציוני על הקמתה בקרוב של אגודה ציונית בשם ׳שיבת ציון׳ בתטואן, ומבקש לקבל את תקנון ההסתדרות הציונית ותוכנית באזל כדי לארגן לפיהם את האגודה. ב־28 בספטמבר 1900 הודיע ליאון כ׳לפון מתטואן להסתדרות הציונית בוינה, במכתב הכתוב ספרדית, על ייסוד האגודה, שתקנונה כולל הקמת חדר־קריאה עברי, למען הפצת השפה העברית והרעיון הציוני בין יהודי המקום. כ׳לפון מבקש לקבל ספרים ועתונים בעברית ויהודית־ספרדית, וכמו כן מבקש שיישלחו לו כתובותיהם של בתי־ההוצאה. פרט למכתבים אלה אין בידינו ידיעות נוספות על אגודת ׳שיבת ציון׳ מתטואן עד לאחר מלחמת־ העולם הראשונה.

ליאון כ׳לפון היה כין היוזמים לחידוש הפעילות הציונית בתטואן והשתתף בהקמתה מחדש של אגודת ׳שיבת ציוך בפברואר 1919. ועיין: אצ״מ 74/2331, מכ׳לפון לזאב הלפרן מח׳ טבת תרפ״א. הרב יהודה ליאון כ׳לפון עתיד לשמש כרבן הראשי של קהילות תטואן ומרוקו הספרדית החל באמצע שנות העשרים.

בו בזמן שבו הוקמה אגודת ׳שיבת ציון׳ בתטואן, הוקמה במרוקו אגודה ציונית שנייה בעיר מוגאדור. ב־4 בספטמבר 1900 כותב דוד י׳ בוחבוט, סוחר ממוגאדור, לד״ר הרצל ומודיע לו על הקמת האגודה ׳שערי ציון׳ המקבלת את תקנון ההסתדרות הציונית, ומבקש עותק של התקנון כדי שהאגודה תנהג לפיו." מסתבר כי היוזמה להקמת האגודה באה לאחר שמנהל בית־הספר כי״ח המקומי עורר את בוחבוט להפיץ חוברות תעמולה ציונית ויהודי איש מנצ׳סטר שביקר במקום השפיע עליו להפיץ את מניות ׳אוצר התישבות היהודים׳. לצורך מכירת המניות נעשתה תעמולה רחבה וכונסו אסיפות שהביאו להתעוררות בין יהודי־העיר. עם הקמת האגודה נבחר בוחבוט לנשיאה ושמואל בן־דהאן למזכירה, כאשר הרב המקומי (יעקב יפרגאן) נמנה עם הפעילים המרכזיים באגודה. אגודת ׳שערי ציון׳ ממוגאדור היתה, עד כמה שידוע לנו, האגודה הראשונה שהפיצה את השקל בצפון־אפריקה, ולאחר כשישה חודשי־פעילות העבירה להסתדרות הציונית דמי למעלה ממאתיים שקלים, סכום שיכול היה לזכות אותה בבחירת שני נציגים לקונגרס הציוני, אך היא לא השתמשה בזכות זו. מקץ כשנה של פעילות נפסקות הידיעות על האגודה, עד לאחר מלחמת־ העולם הראשונה, אז שבים אגודת ׳שערי ציון׳ ונשיאה דוד בוחבוט לפעילות ציונית סדירה.

לעומת ההתארגנות הציונית בתטואן ומוגאדור שבאה ביוזמתם של פעילים לא מקומיים, מעוררים העיתונים ׳המליץ׳ ו׳היהודי׳ שהגיעו לעיר ספי, אחדים מבני־הקהילה ליזום הקמתה של אגודה ציונית בשם ׳אהבת ציון׳ ומודיעים על כך לנשיא ההסתדרות הציונית — ד״ר תיאודור הרצל — במכתב הכתוב עברית מה־17 במרס 1903 (י״ח אדר תרס׳׳ג). האגודה מביעה את נכונותה לשרת את הרעיון הציוני ולפעול למען הציונות אך מציינת כי אין עדיין לחבריה:

שום מושג נכון וידיעה ברורה מכל הנוגע להציוניות; אין לנו שום ספר אשר יגיה אור על אי־ידיעתנו, ויבאר לנו מה היא הציוניות ומה טיבה… ורק את השם שמענו, ואת שקל הקודש אשר על כל איש לשקול ידענו, והאמן לא נוכל אשר רק להשמיע על השקלים נבראת הציוניות, ורק ע״י השקל אשר ישקול השוקל אחת בשנה, יתרומם ויתנשא להקרא בשם ׳ציוני׳ ובקהל הציונים, נושאי דגל האומה, רמי המעלה ורבי העלילה יחד כבודו, כי אם בלתי כל ספק — מטרה מאד נשגבה ורבת הערך לחיי אומתנו, אצורה בקרב הציוניות…

הם מבקשים מהרצל ׳מחולל הרעיון הנוכחי ומולידו, והוא גם אבי הציוניות בכלל׳ להורות להם את תקנון ההסתדרות הציונית, משמעות הציונות ומובנה, ומהות הפעילות הציונית, וכן לשלוח להם את הספר ׳מדינת היהודים׳ בשפה העברית וכל הספרות המסבירה את הציונות הכתובה עברית. כאשר ידעו הם לאשורו את מובן הציונות יפעלו להפיץ אותה לא רק בין יהודי ספי אלא בין כלל יהודי מרוקו תוך בטחון כי ׳בלתי עמל רב תתקע יתדה גם בכל ערי מרוקו׳. האגודה מודיעה על בחירת הרצל לנשיא הכבוד שלה ומבקשת את תמונתו לשימה במשכן האגודה. כנשיא ׳אהבת ציון׳ משמש הרב מאיר ברששת ובמזכירה יעקב מורסייאנו.

מכתבה של ׳אהבת ציון׳ עושה רושם חזק על הרצל המורה לשלוח לאגודה את החומר המבוקש״ ועומד במכתב תשובתו לנשיא האגודה על החשיבות שהוא מייחס לייסודה של תנועה ציונית רחבה באפריקה־הצפונית. נשיא ההסתדרות הציונית עומד על כך שציוני מרוקו ישלחו נציג לקונגרס הציוני השישי במגמה לקיים בעת כינוס הקונגרס, כנס של נציגים מצפון־אפריקה: מצרים, תוניסיה, אלג׳יריה ומרוקו. ׳אני מלא תקווה לתוצאות כנס כזה לכן חשוב מאד שאתה או אחד מידידיך תבוא לבאזל׳ — כותב הרצל לברששת. בתשובת האגודה להרצל היא מתנצלת על כי אינה יכולה לשלוח נציג לקונגרס ומסתפקת במשלוח איחוליה להצלחתו ותמיכה בהנהגתו של הרצל, תוך הבעת בטחון שהתנועה הציונית תדע לצאת מהמשבר בו היא נתונה, נוכח פולמוס אוגנדה, שכן ׳אם גם אחרי הקמת התנועה הלאומית לא תבוא תשועת ישראל, אזי תקוות העם בעתידו תימוג ולעם לא תהיה תקומה׳.יש כאן עדות לכך שציוני ספי היו מעורים בנעשה בתנועה הציונית וידעו להביע את דעתם בנושא המכריע שהעסיק את התנועה הציונית ואת יהדות העולם באותם ימים, ומאידך לחזק את ידיו של מנהיג התנועה בשעה בה עמד במבחן.

לאחר פטירתו של הרצל (יולי 1904) נפסקה הפעילות הציונית במרוקו עד שהיא מתחדשת בראשית שנת 1909 ביוזמתם של צעירים הנמנים על המשפחות המיוחסות של יהודי קהילות פאס, צפרו ומכנאס. באשר ליוזמי הפעילות הציונית בפאס, יש המייחסים אותה לפרופ׳ נחום סלושץ. יוסף לוי מספר בשנת 1921, בדין־רחשבון להסתדרות הציונית, על ראשיתה של הפעילות הציונית בפאס.

Ce n’est qu’en 1910-11, qu’un certain nommé Mr. Majlouf Slouch habitant la Palestine, mais d’origine de Fez-Maroc, se trouvait alors a Fez et répandait dans tous les milieux le progrès du Sionisme, et son but national, vers cette époque une Société Sioniste organisée avait été crée a Fez, avec des sections a Meknés et Sefrou. Cette Société avait existé du 1910-1912 soit aussitôt après l’occupation de la ville de Fez par les troupes françaises: â la suite des démarches de l’ex-consul de France â Fez, auprès de certains membres influents du Comité de la dite Société, et tout en leur conseillant de fusionner avec l’Alliance Israélite. A partir de cette date, on n’entendit plus parler du Sionisme que la plupart des gens le croyaient hostile a la politique du gouvernement.

יהודי צפון אפריקה וארץ ישראל–הפעילות הציונית בצפון אפריקה עד סוף מלחמת העולם השנייה-מיכאל אביטבול- תנועת הציונות במרוקו

עמוד 136