איפיוני הפסיקה ההלכתית של רבני המזרח והמגרב. – משה עמאר- השימוש בתקנות

סו. השימוש בתקנות

דרכים שונות מצויות בעולמה של הלכה לפתרונן של בעיות חדשות; הלא הן דרכי היצירה שמערכת ההלכה מכירה בהן כאמצעי להמשך יצירתה והתפתחותה. הדרך הראשונה, בזמן ובהיקף, היא דרך הפרשנות. יש אשר חכם ההלכה נוקט פרשנות מרחיבה להלכה הקיימת, ויש שהוא נוקט פרשנות מצמצמת, הכול לפי טיבו של העניין ולפי הצורך בפתרונה של הבעיה העומדת לפניו. דרך נוספת -היא זו של התקנת תקנות. כאשר קצרה ידה של הפרשנות להגיע לפתרון הנדרש של הבעיה העומדת על הפרק.

התקנות הן מעין חקיקה מקומית והיא פעלה בשתי דרכים, האחת – חקיקה מכוח הסמכות ההלכתית. כלומר על ידי חכמי ההלכה שבמרכזים השונים. והשנייה – חקיקה מכוח הציבור, היינו ׳תקנות הקהל׳, חקיקה בידי ראשי קהילות והציבור בקהילות שונות. לעתים תוקנו תקנות בשיתוף שני הגורמים החכמים וראשי הקהל. יבול חקיקה זה של התקנות גדול מאוד בכמותו ובאיכותו, תקנות הגיעו אלינו מכל הפזורה היהודית החל מהמאה העשירית ואילך.

 

עיקרו של חומר זה נשמר בתוך ספרות השאלות והתשובות או בתוך קובצי תקנות של קהילות, והרבה תקנות עודן בכתבי יד ומחכות לגואל שיעלה אותן מתהום הנשייה. בפזורה הספרדית מזרחית הרבו החכמים להשתמש בתקנות, כדי לפתור בעיות שהתעוררו בדיני משפחה, חברה וכלכלה, בעיות שהיה קשה למצוא להן פתרון הולם במסגרת ההלכה. לפעמים הניבו המאמצים לפסוק הלכה פתרונות שנשתנו ממקום למקום ומחכם לחכם ובמקרים רבים נותרו בגדר מחלוקת. והתקנה נועדה לאחד את הפסיקה בבעיות השכיחות. קיומן של תקנות בקהילה, עדות היא למציאות דינאמית ותוססת, לחיי חברה ורוח מפותחים ומתפתחים, המעלים בעיות ודורשים פתרונות.

 

תקנות בהיקף ארצי מצאנו באראגון, במחצית המאה ה14-, בעקבות המגפה השחורה פרצו פרעות קשות ביהודי אירופה והן התפשטו עד לאראגוניה. ובשנת 1354 התאספו בעיר ברצלונה באי כוח הקהילות שבקטלוניה ובמחוז ולנסיה, ותיקנו תקנות שונות שנועדו להגן על היהודים מפרעות דומות בעתיד, וגם תקנות פנימיות לניהול חיי הקהילות, ובהן תקנות שנועדו להלחם בתופעת המלשינות שפשטה בין היהודים.

לאחר חורבן קהילות רבות בספרד בפרעות 1391, דון אברהם בנבנשתי סוכנו של מלך קאסטיליה ג׳ואן השני, והרב הממונה מטעם המלכות על כל יהודי קאסטיליה. כינס בשנת 1432 את ראשי הקהילות בקסטיליה וחכמיה, בעיר הבירה ואלאדוליד, לשם בדק בית במבנה הקהילות ובתפעולן. בכינוס זה תוקנו תקנות בהיקף ארצי.

תקנות מקומיות מצאנו אצל יהודי ספרד שברחו לאלג׳יריה בפרעות 1391, הם הקימו קהילות נפרדות ליד הקהילה המקומית בערים שונות באלג׳יריה. מאחר והם הגיעו מקהילות שונות בספרד, נוצר הצורך לאחד את המנהגים ביניהם בדיני ירושה ומשפחה. חכמי הדור בראשות ר׳ יצחק בר ששת ור׳ שמעון דוראן בשנת 1394 תיקנו תקנות הידועות בשם ׳תקנות אלג׳יר׳. כמו כן פורסם קובץ ׳תקנות קנדיא [=כריתים] מהמאה ה13־ ואילך, ובו תקנות בענייני שבת, תפילה, כשרות וקבורה, דיני אישות, מסחר ובחירות, ועוד.

דומה כי במאה ה16־ ואילך גבר השימוש בתקנות, וזה כדי לפתור הבעיות הרבות שהתעוררו בעקבות גירוש ספרד ויציאת היהודים למדבר העמים. הגיעו לידינו תקנות רבות שניתקנו בדור הזה בשלוניקי, בקושטא, במצרים ובארץ ישראל. כמו כן קובץ תקנות קורפו משנת 1642, העוסקות בדיני אישות, ירושה, ועוד. לעומת זאת חכמי אשכנז מיעטו להשתמש בתקנות, בין היתר מהנימוק כי אין בסמכות החכמים לאחר חתימת התלמוד לתקן תקנות המפקיעות רכוש.

 

איפיוני הפסיקה ההלכתית של רבני המזרח והמגרב. – משה עמאר- השימוש בתקנות

 

 

עמוד 21

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 229 מנויים נוספים
ינואר 2025
א ב ג ד ה ו ש
 1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031  
רשימת הנושאים באתר