יכי"ן רבי יוסף כנאפו זיע"א-הוצ' אות ברית קודש-ניסן תשס"ב- עקרונות אחדים ממשנתו החינוכית של רבי יוסף כנאפו-החשיבות היחסית של ערכים שונים.
החשיבות היחסית של ערכים שונים
״ערכים״, בהגדרה, כוללים העדפות, בחירות של מה טוב יותר ומה פחות. ודאי הוא שהם כוללים בחירות פשוטות כמו ״צדק טוב יותר מרמייה" או ״בריאות טובה יותר מחולי". קשה לי להעלות על דעתי כי אחוז גבוה של בני המין האנושי יאמר שאינו מסכים עם שתי הצהרות אלה. ואולם, מה אם נשאל "מה טוב יותר, צדק או בריאות״? כאן, סביר להניח, יהיו הדעות חלוקות. במצב קיצוני, זו תהיה דילמה ערכית (ראה ,Kohlberg 1969). הדרך ההשוואתית מאפשרת לנו ללמוד יותר על ערכיו של האדם, מאשר השאלה הפשוטה: ״האם חשוב לך להיות בריא?״ רבי יוסף, כפי שניתן לצפות מאיש תורה, מסדר את שלושת הערכים לפי סדר חשיבותם. לימוד התורה הוא החשוב ביותר, והענווה היא הפחות חשובה מבין שלושת הערכים.
ומה לגבי חשיבותה של התורה מול ערכים אחרים, למשל, ביטחון כלכלי? רבי יוסף מבצע הבחנה ברורה בין אנשים שונים. האידיאל, בעיניו, הוא "החסידים, אשר אינם משגיחים בענייני העולם הזה, וכל עיקרם ועסקם לעסוק בתורה לשמה, מאבדים שינה מעיניהם״(שם, ט׳). ועם זאת, הוא מכיר בצורך של אנשים לעסוק גם בצורכי העולם הזה (ואינו רואה בלימוד תורה לשם תגמול כספי דבר טוב – ראה למטה). לכן, הוא אומר, "יש סוג אחר בהחכמים… שלומדים התורה ועוסקים במלאכתם, וחייתם עליהם. י״ב שעות עוסקים בתורה ובתפלות היום ובענייניהם, וחציו השני עושים להם אותו למשא ומתן ושינה ומאכל… אין הכי נמי – כשירה, אף על פי שאין זה ככת הראשונה השלימה״(שם, י׳). ואילו מהמוני העם, "הלומדים פשטיות התורה" (שם) הוא מצפה ללמוד שש או שמונה שעות. כלומר, האידיאל הוא לימוד התורה, ויש הכרה גם בערך של דברים גשמיים יותר, ומה שקובע הוא המינון של אלה לעומת לימוד התורה.
היחסים בין ערכים שונים:
מלבד המידע שאנו מקבלים על החשיבות שאדם מקנה לערכים שונים, אנו עשויים לשאול את עצמנו מהם היחסים שבין ערכים אלה. שאלה מרכזית אחת עשויה להיות, האם יש התאמה או ניגוד בין שני ערכים או יותר. למשל, מחקרים מעלים כי רוב האנשים הם גבוהים יחסית בחשיבות שהם מעניקים לערך המשמעת העצמית, או בחשיבות שהם מעניקים לערך "עצמאות", אבל לא בשניהם. קיים קונפליקט בסיסי בין שני הערכים (1977 ,Kohn). שאלה אחרת היא, האם יש תלות בין שני ערכים או יותר. למשל, 1954) Maslow) טען כי רק מימוש הצורך בביטחון יכול להביא את האדם להקנות חשיבות לערכי ההגשמה העצמית שלו.
אף כי רבי יוסף, כפי שתיארתי, הביע העדפה ברורה לערך לימוד התורה על פני השניים האחרים, עולה מדבריו כי הוא מאמין שיש גם הרמוניה ותלות בין ערכים שונים. למעשה, מהווים שלושת הערכים מערכת ערכים מסודרת, אשר יש בה היררכיה אבל גם תלות הדדית בין החלקים השונים.
כך, למשל, רבי יוסף מקשר את מצוות הצדקה בקשר הדוק למצוות לימוד התורה: "והמה אחיות נצמדות ונכבדות, תורה וצדקה". (שם, י״א). רבי יוסף טוען כי"אחד מעיקרי התורה הוא ללמד אחרים כפי כוחו ולהרבן תורה בישראל." (שם, ז׳) וכי עיקר המצווה הוא בהוראת התורה לאחרים. השמת הדגש בלימוד התורה לא על לימוד עצמי, אלא על הוראה (כלומר, לתת מתורתך לזולת), מביאה לכך שרבי יוסף משווה בין ערך לימוד התורה לערך הצדקה: "אפשר שיש בעולם כמה חכמים שלומדים תורה ומלמדים אחרים, ויש עשירים שעושים צדקות בישראל" (שם, ח', וראה גם"זבח פסח", עמ׳ קי״א).
על מידת הענווה אומר רבי יוסף: "מידת הענווה והשפלות אשר היא עיקר לכל קיום התורה ומצוותיה" ("יפה עיניים", י״א) כלומר, מידת הענווה היא תנאי על מנת לממש את ערכי לימוד התורה והצדקה. רבי יוסף מפרט:
״התורה, יש בכוחה להציל מיצר הרע… ואם כן, אי אפשר לאדם ללמוד כאמור, אם לא יהיה עניו באמת [שאכן לומד תורה לשמה, ולא לשם דבר אחר]… ותורתו רצויה, ויהיה בה כח אלוקים לנצח היצר הרע״(שם, י״ב).
רעיונות דומים ניתן למצוא בפירושיו לפרקי אבות(ע״ב־ע״ג). למרות שהוא מציב את הענווה רק במקום השלישי בסולם הערכים שלו, זהו עדיין מקום גבוה מאד, שהרי ניתן לחשוב על עשרות ערכים נוספים. הענווה, לפי רבי יוסף, מאפשרת מימושם של ערכים רבים אחרים: ״אשרי מי שזכה למידתה כתקנה, שכל מידות טובות נכללות בה.״ (שם, ע״ג).
לסיכום, שלושת הערכים המרכזיים תלויים זה בזה, אמנם לימוד תורה הוא הערך החשוב ביותר, אך ענווה היא תנאי מקדים ללימוד התורה, ולימוד התורה הנעלה ביותר הוא למעשה גמילות חסדים – לתת מתורתך ללא תמורה, כפי שמצטט רבי יוסף את חז״ל: ״התורה תחילתה גמילות חסדים וסופה גמילות חסדים״(“יפה עיניים”, ח׳). הרעיון שלפיו, למרות שהתורה היא הערך החשוב ביותר, היא אינה ערך עליון הדוחה הכל, מובא גם בהסבר מרתק של רבי יוסף למאמרו של רבי יוחנן בן זכאי, ״צאו וראו, איזוהי דרך ישרה שידבק בה האדם״(אבות, ב׳ ט׳). רבי יוסף מפרש את האמירה "צאו וראו״, כקוראת לרבנים לצאת מהמקבילה התורנית של מגדל השן האקדמי, ולשים לב למתרחש בעולמם של בני קהילתם: "עוסקים במושכלות ענייני התורה, סודות ופשטים ודרשות, ואינם משגיחים בעניינים אחרים, להביס ולידע איזה דרך טוב ואיזה דרך רע, כי דעתם טרודה בגרסתם ובמשנתם… על כן אמר להם רבי יוחנן עליו השלום: ׳צאו מגרסת התורה ושקידתה לפי שעה, לתיקון האדם, אשר גם רוב המוני ישראל׳״. (פירוש על פרקי אבות, ל״ב).
"יכי"ן" רבי יוסף כנאפו זיע:א-הוצ' אות ברית קודש-ניסן תשס"ב- עקרונות אחדים ממשנתו החינוכית של רבי יוסף כנאפו-החשיבות היחסית של ערכים שונים.
עמוד 94
כתיבת תגובה