ש"ס דליטא-יעקב לופו-״ הקרע ו״ההיפרדות״ מהרב שך

בחודש מרץ 1990 בשלו התנאים למהלך הפוליטי הגדול שאמור היה לפרק את ממשלת האחדות הלאומית ולהקים במקומה ממשלה בראשות שמעון פרס, בתמיכתה של ש״ס. אריה דרעי, שהכיר את עמדותיו המדיניות של הרב יוסף – שגרס כי פיקוח נפש מתיר ויתור על שטחים תמורת שלום – היה משוכנע שהרב יוסף יתמוך במהלך כזה. דרעי גם ידע שהרב יוסף מבקש להתנתק מאפוטרופסותו של הרב שך וזו תהיה ההזדמנות הנאותה לעשות זאת.

דרעי העריך שהרב שך יעמוד בפני עובדה מוגמרת ויקבל את המהלך בדיעבד כדרך שהחרדים מקבלים גזירות אחרות. ביום ההצבעה בכנסת נעדרו ממנה חברי הכנסת של סיעת ש״ס וללא קולותיהם נפלה ממשלת שמיר.

ואולם, אריה דרעי לא העריך נכונה את תגובת הרב הישיש, וטעה בהערכתו ששך ישלים בדיעבד עם עובדה מוגמרת. הרב שך לא הסכים להיות שותף לתרגיל של דרעי, ופירש את התנהגות ש״ס ודרעי כמרד בסמכותו הרבנית וכעלבון שאין לו כפרה. דרעי לא העריך נכונה גם את עומק הטינה שרחש הרב שך למחנה השמאל. מנחם פרידמן טוען שהשמאל נתפס בעיניו כמי שמבקש להתבולל בגויים ובתרבותם וכמי שמבקש לטשטש את ההבדל בין יהודי לגוי.

לדעת הרב זוהי הסכנה הגדולה ביותר הנשקפת לעם היהודי. הציונות לתפיסתו היתה מיוצגת על ידי השמאל, ומנקודת מבט זו, הימין, על אף עמדותיו ביחס לארץ־ ישראל ולשטחים, הוא הרבה יותר יהודי, ועד כמה שהדבר יישמע אירוני גם פחות ציוני.

השמועות שהגיעו מחצרו של הרב שך דיברו אודות הטלת חרם על הרב יוסף, על דרעי ותומכיהם. אריה דרעי, שגדל בחצרות הליטאים, הבין שעם כל העוצמה הפוליטית שלו ושל הרב יוסף אין בהם די כוח לעמוד בחברה החרדית בפני חרם של הרב שך. החרם עלול היה לפרק לחלוטין את ש״ס כיוון שהוא יטלטל אלפי אברכים ספרדים/מזרחים ויעמידם בפני בחירה בין נאמנות לש״ס לבין נטישת הישיבות, שרובן סרות למרותו של הרב שך. נשקפה סכנה שמערכות חינוך ודת ייסגרו, אלפי עובדים יפוטרו וייווצרו קרעים בתוך משפחות בין תומכי יוסף לתומכי שך. תוכניתו של הרב עובדיה יוסף להתנתק מהאפוטרופסות האשכנזית היתה קרובה למימוש ונשענה באופן רציונלי על כוחה הפוליטי של ש״ס. אולם לרב עובדיה יוסף לא היו די כוח ועוצמה אפילו בתוך תנועתו על מנת לגבור על הרב שך הישיש, שהעוצמה שהיתה נתונה בידיו בתוך עולם הישיבות ובחברה החרדית עלתה בימים ההם על כוחה הפוליטי של ש״ס ועל כוחו של הרב יוסף. אנשי ש״ס חששו מחרם שירחיקם מעולם הישיבות. הסיפורים על הסבל הרב שחוו ״פועלי אגודת ישראל״ בעקבות חרם שהוטל עליהם בשנות השישים, כשהעזו להפר הוראה של ״מועצת גדולי התורה״ והצטרפו לממשלת בן־גוריון, עדיין מסופרים והם בעלי ויטאליות רבה במגזר החרדי. ציבורים רחבים בחברה החרדית מאמינים עדיין שמותו של מנהיג ״פועלי אגודת ישראל״, בנימין מינץ, שאירע בסמוך להפרת ההוראה של ״מועצת גדולי התורה״, היה תוצאה ישירה ומיידית של אותו החרם.

אריה דרעי הבין את מגבלות כוחו ונכנע. הוא הגיע בשעת בוקר מוקדמת לביתו של הרב שך, התנצל בפניו, הצטדק והיכה על חטא. הרב עובדיה יוסף, שלא גדל בעולם הישיבות הליטאי, לא ויתר על המאבק ואף כינס את ״מועצת חכמי התורה״ בניסיון להשפיע על הרבנים שיתמכו במהלך החלפת הממשלה. כשנפתחה ישיבת המועצה הסתבר לרב יוסף ששלושה מחבריו במועצה, הרב שבתאי אטון, הרב שלום כהן והרב שמעון בעדני תומכים בעמדת הרב שך ולא בעמדתו. כמו אריה דרעי הבינו שלושת הרבנים שש״ס עדיין איננה יכולה להשתחרר מהאפוטרופסות הליטאית ולפעול כמפלגה עצמאית. הם הודיעו לרב יוסף באופן שאינו משתמע לשתי פנים, שאם יתמוך בהקמת ממשלה עם שמעון פרס בניגוד לדעתו של הרב שך, הם יגישו לו מכתבי התפטרות ואליהם יצטרפו גם שלושה מחברי הכנסת של ש״ס הקשורים לרב שך. מהלך זה כמעט גרם לחיסולה של ש״ס. הרב יוסף נכנע, וש״ס כמפלגה פוליטית לא המליצה לנשיא להטיל על שמעון פרס את הרכבת הממשלה. למחרת היום הרב יוסף ״ירד לבני ברק״ לפגישה שנערכה בביתו של הרב שך שדרש מש״ס כניעה מוחלטת. הוא הבהיר לרב יוסף שהוא עצמו מנע את פירוקה של ש״ס ולפיכך חייב הרב יוסף להישמע לדעתו ולתת את ראשות הממשלה ליצחק שמיר ולא לשמעון פרס. הרב שך אף הגדיר את הצבעתה של ש״ס בהפלת ממשלת שמיר כ״חילול השם״. ש״ס תמכה אפוא ביצחק שמיר.

התרגיל הפוליטי הגדול (שזכה כאמור בתקשורת ובתודעה הלאומית 74. דיין. שם, עמ^׳ 277. בשם ״התרגיל המסריח״) שנועד לשנות סדרי בראשית לא רק בהחלפת ממשלה בישראל אלא גם ביסודות המבנה הפוליטי של החברה בישראל – כשל. הרב שך, הוכיח לכל שהוא עדיין השולט האמיתי בחברה החרדית ובעולם התורה, וגם במסגרת הפוליטית של בני עדות המזרח בחברה החרדית. למרות שהקים מפלגה משלו, ובכך נתן בידי הרב עובדיה יוסף ואריה דרעי אמתלה להתנתק מאפוטרופסותו, עדיין אחז בש״ס ומנע ממנה את יכולת ההכרעה הלאומית. עמדה זו של שלילת יכולת הכרעה מהספרדים ומש״ס בענייני ציבור הדריכה את הרב שך לכל אורך העשור הבא. ככל שגדלה עוצמתה של ש״ס, כן גברה אחיזתו של הרב בה, שהקפיד למנוע ממנה את העצמאות לה ייחלה.

ש"ס דליטא-יעקב לופו-״ הקרע ו״ההיפרדות״ מהרב שך

עמוד 209