בְּרָהָם-אברהם לוי- הילד מילדי אוסלו
פסח
נדמה לי שלא אטעה אם אומר שפסח היה החג המועדף והאהוב עלינו כילדים. ההתארגנות לקבלת החג וקניית בגד חדש, כל זה גרם להתרגשות גדולה שקדמה לקבלת החג. רק בימים כאלה, עם העזרה וההתגייסות של כל המשפחה בארגון החג, הרגשתי את הקשר עם ההורים. בשונה מהחגים האחרים, היו לו מאפיינים ייחודיים משלו. טקס שריפת החמץ עם כל המסתורין המתלווה לחיפוש חתיכות לחם עטופות בנייר, אשר ״הוסתרו״ מבעוד מועד. טקס הגעלת הכלים, הרתחה בחום גבוה וניקויים וכלה בשולחן הסדר. בראש השולחן עמד כיסא ריק לאליהו הנביא, ובשבילו היינו משאירים את דלת הבית פתוחה בזמן קריאת ה״הגדה״ שאם יפתיע וייכנס, מחכה לו מקום של כבוד המיועד רק לו. ואני, שמאוד ציפיתי לבואו, לא זכיתי לראותו. מפאת אורכו של הסדר, נרדמתי. בבוקר למוחרת, דבר ראשון שאלתי את אבא, אם אליהו הנביא הגיע? ואבא השיב לי, שאליהו הנביא לא נכנס לבית שישנים בו ליד שולחן הסדר. הסדר כולל כמובן את אחד הסיפורים המרתקים ביותר, סיפור יציאת מצרים. עשר המכות שנחתו על המצרים, צפרדעים, כינים, ארבה והדם שזורם כנחל, בדברים האלה היה גם אלמנט מפחיד. כידוע, החג נמשך שבעה ימים, חג ארוך, לקראת סופו ניכרת עייפות מאכילת המצות. חוקי החג נשמרו בו עד תום. בצאת החג התחילו חגיגות ה״מימונה״.
בשובנו מבית הכנסת מתפילת ערבית בצאת החג, חיכה לנו שולחן ערוך מלא כל טוב שאימא טרחה להכין בכל ימי החג. אלה היו דברי מתיקה רבים, מרקחת צימוקים(״זביד״), ממתק לבן מיוחד(״זבן״), ריבות שאימא הכינה מחצילים, גזר ועוד… עוגיות שונות, חמאה דבש וחלב. בעת כתיבת שורות אלה, עולים בי געגועים לריחות ולמאכלים אלה. ולא נשכח את ה״מופלטות״ שציינו את המעבר מהמצות חזרה ללחם. בשביל לאפות מופלטות בצאת החג היה צריך קמח. בבית הכשר קמח לא היה, והפלא ופלא בצאת החג השכנים הערבים היו מביאים לנו קמח ושמרים ולעיתים גם חלב. וכך יכולנו בצאת החג לאכול מופלטות. את המופלטה היינו טובלים בחמאה או בדבש. לאחר שבעה ימי מצות, המופלטה הייתה כמעדן. שולחן כמותו עם כל המטעמים שהאמהות הכינו, עמד בכל בית. דלת הבית הייתה פתוחה והאנשים עברו מבית לבית והייתה אווירה שמחה ועליזה. כל הנכנס לבית היה קורא ״תרבחו ותסעדו״, תזכו ותצליחו. למוחרת, בשדות מחוץ למלאח ולאורך הנהר התקיים פיקניק המוני. הלחם שהיה מצרך חשוב בתפריט שלנו, חזר במלוא הדרו. בכלל, הלחם בעדות המזרח היה מצרך חשוב ומקודש. אימא תמיד אמרה שאוכל תמיד הולך יחד עם לחם. אוכל בלי לחם הוא כמו אדם ההולך יחף. כמו כן, חל איסור מוחלט על השלכת לחם לאשפה.
בְּרָהָם-אברהם לוי- הילד מילדי אוסלו
כתיבת תגובה